נאוה פרנס, נטורופתית
New member
כמעט שבועיים אני לבד ונהנית לי
יהונתן אצל סבא-סבתא כבר כמעט שבועיים, הוא עושה שם כייף גדול. רואה סרטים, פוגש את בני הדודים שלו, נפגש עם חברים שיש לו בראשל"צ, מקבל מתנות, ואוסף כסף (חברים של הוריי נותנים לו קצת כל פעם שהם באים) ואני? הבית מסודר יותר, ונקי יותר. האנרגיות שלי מאוזנות יותר, זורמת עם היום והלילה כמו שבא לי, יש לי זמן לעצמי, לניירות, לבית ולפגישות שהיו נראות אחרת בתנאים אחרים. אין לי מושג מתי הוא יחזור אבל... יש לו חברים שמחכים שהוא יתפנה ליסוע אליהם. אחד קרוב, האחרים בכפר תבור. נראה שמה שיסיים את החגיגה זו תחילת שנה"ל. אני יודעת שאני לא אימא אופיינית, במיוחד לא בחינוך הביתי. רק היום שוחחתי עם אימא (ילדים בחינוך הרגיל) שמטפסת על הקירות כי "הבית ריק לה" רק שעות ספורות קודם היא הפקידה את ילדיה אצל סבא-סבתא לצורך מעבר דירה. מהיכרותי איתה, יש לה גם קושי כשהילדים אצל חברים בישוב. ואני לא מדברת על ילדים קטנים. אז תהיתי, מה קורה אצלכם? עד כמה אתם משחררים את הילדים לבתים אחרים? ואולי אתם בכלל לא? כך או כך, למה? באיזה גיל היה ילדכם כשהרשתם לו לישון מחוץ לבית פעם ראשונה? מתי נסעתם לראשונה (גיל הילד) לסופשבוע או טיול בחו"ל בלי הילדים? ומי נשאר איתם? באיזו תדירות התקשרתם לברר מה קורה? עד כמה הצלחתם ליהנות מהבילוי? (אפשר להרחיב לבילוי רגיל + בייביסיטר) כיצד הדרך שלכם משקפת אתכם ואת המשפחה? כיצד שחרור הילדים לשינה אצל סבא-סבתא / דודים משפיע עליכם ועל ילדיכם? ובחיי היום יום, עד כמה אתם אנשי משפחה זמינים, לעומת עד כמה אתם אנשים אינדיווידואליסטים? כמה זמן, איזה זמן ולאיזו מטרה אתם לוקחים זמן לעצמכם? ולזוגות שביניכם - כמה זמן אתם מקדישים בשבוע לזוגיות בלבד? אני אדם של שאלות, אבל זה לא מבחן. אשמח אם תיכנסו לעובי הנושא ותרימו אותו כדיון שיכול להיות מרתק. סה"כ, שחרור ילדים זהו הדבר הקשה ביותר להורים. מתי נכון לשחרר? למה? וכדומה.
יהונתן אצל סבא-סבתא כבר כמעט שבועיים, הוא עושה שם כייף גדול. רואה סרטים, פוגש את בני הדודים שלו, נפגש עם חברים שיש לו בראשל"צ, מקבל מתנות, ואוסף כסף (חברים של הוריי נותנים לו קצת כל פעם שהם באים) ואני? הבית מסודר יותר, ונקי יותר. האנרגיות שלי מאוזנות יותר, זורמת עם היום והלילה כמו שבא לי, יש לי זמן לעצמי, לניירות, לבית ולפגישות שהיו נראות אחרת בתנאים אחרים. אין לי מושג מתי הוא יחזור אבל... יש לו חברים שמחכים שהוא יתפנה ליסוע אליהם. אחד קרוב, האחרים בכפר תבור. נראה שמה שיסיים את החגיגה זו תחילת שנה"ל. אני יודעת שאני לא אימא אופיינית, במיוחד לא בחינוך הביתי. רק היום שוחחתי עם אימא (ילדים בחינוך הרגיל) שמטפסת על הקירות כי "הבית ריק לה" רק שעות ספורות קודם היא הפקידה את ילדיה אצל סבא-סבתא לצורך מעבר דירה. מהיכרותי איתה, יש לה גם קושי כשהילדים אצל חברים בישוב. ואני לא מדברת על ילדים קטנים. אז תהיתי, מה קורה אצלכם? עד כמה אתם משחררים את הילדים לבתים אחרים? ואולי אתם בכלל לא? כך או כך, למה? באיזה גיל היה ילדכם כשהרשתם לו לישון מחוץ לבית פעם ראשונה? מתי נסעתם לראשונה (גיל הילד) לסופשבוע או טיול בחו"ל בלי הילדים? ומי נשאר איתם? באיזו תדירות התקשרתם לברר מה קורה? עד כמה הצלחתם ליהנות מהבילוי? (אפשר להרחיב לבילוי רגיל + בייביסיטר) כיצד הדרך שלכם משקפת אתכם ואת המשפחה? כיצד שחרור הילדים לשינה אצל סבא-סבתא / דודים משפיע עליכם ועל ילדיכם? ובחיי היום יום, עד כמה אתם אנשי משפחה זמינים, לעומת עד כמה אתם אנשים אינדיווידואליסטים? כמה זמן, איזה זמן ולאיזו מטרה אתם לוקחים זמן לעצמכם? ולזוגות שביניכם - כמה זמן אתם מקדישים בשבוע לזוגיות בלבד? אני אדם של שאלות, אבל זה לא מבחן. אשמח אם תיכנסו לעובי הנושא ותרימו אותו כדיון שיכול להיות מרתק. סה"כ, שחרור ילדים זהו הדבר הקשה ביותר להורים. מתי נכון לשחרר? למה? וכדומה.
