כמעט תאריך עגול ומושלם

כמעט תאריך עגול ומושלם

אתמול היה טקס פתיחת האולימפיאדה 2008 /08/08 ססגוני , מדוייק ומרשים [ כדרכם של הסינים]. נק ' ציון על ציר הזמנים של חיי. למחרת הטקס , מגיע יום ההולדת הפרטי , זה שאיבד מחשיבותו ברבות השנים. מה יום הזה מיומיים ? הן ימי הילדות הצוהלים נשארו הרחק מאחור ועימם התיקווה וההתרגשות. יום הולדתי הנוכחי נחגג שבוע לפני מועדו ביחד עם זה של הזוגי והסתכם בעבודה מאומצת כדי ליצור את אפקט הWOW המקווה... מילים פרחו כציפורים צחורות כנף , הלכו ובאו. מעטפות החליפו ידיים, נשיקות משני צידי הלחי, איחולים... והיה זר של סייפנים לבנים, גבוהים ואצילי תפרחת מנערה בעלת שם של פרח, אהובת אחי הקטן שזו לה הכניסה הראשונה למשפחה. אז למה המועקה הזאת ביום הזה ? מאיפה מגיעה הצביטה בלב ? מילים טובות נוגעות, מלטפות ,נטמעות ונעלמות כלעומת שבאו. באות להזכיר ש... זמני הכל כאן זמני גם אני.
 
הכל זמני- האמנם?...

אכן הכל זמני, חולף, נעלם...האמנם? אני מסכימה אתך שכך זה נראה, אך יש דברים היכולים להוביל אותנו לשלב ההתפתחות הבא שלנו כאדם. והתחושה הקשה שאת מתארת- היא זו שתוביל אותך למקומות חדשים- אם תאפשרי לה. את לא לבד בהרגשתך.
 
מעניין מהם אותם הדברים

שיכולים להוביל לשלב ההתפתחות הבא כאדם ? במאמר מוסגר, החיים משולים בעיני לטיפוס לראש הר מגיל 0- ועד 35 _+ ויש את הפעם הראשונה בכל דבר... הסקרנות , הלמידה , ההתפעמות מעצם הגילוי, החוויה הכל בבחינת ארץ בתולית ולא נודעת . ואז מגיעם לפלאטו (מעין מישור או יישורת שבפיסגה) נחים , נושמים עמוק ומסתכלים על הנוף מסביב - הוי כמה יפה הוא ! :)) הכוונה להשגים,, ההתפתחות המנטלית , הלקחים , התובנות , הבריאות [ העור עדיין חלק , הזיכרון עדיין במיטבו, שערות לבנות בודדות נשזרות ביד אומן -> במרומז]. ואז לאט לאט אבל בטוח... מתחילים לגלוש במידרון החלקלק בזהירות , כמעט מבלי משים פה מופיע קמט שם צצה לה שיערה לבנה נוספת קשה להזכר בשם ( למרות שזה עומד על קצה הלשון) והידיעה הזאת הברורה הנאלחת שיש כבר דברים שלעולם לא אעשה עולמות שכף רגלי לא תדרוך בהם... ומתחילה הספירה לאחור נשאר רק להשלים , לחבק בהבנה את האורחים הלא קרואים האלה. ולהבין ,חרף הראש הצעיר, שככה זה אצל כולם. איך כתב מישהו ? אין נחמה בכאב ( גם לא בידיעה).
 
למעלה