אני מאוד מתוסכלת כרגע.
[אלוהים, מה אני לא אעשה בשביל לא לשטוף כלים הא?]
אז כמו שהותיקות כאן בטח זוכרות, פעם הייתי ימנית. אפילו קיצונית. אני לא מתביישת בזה היום, אבל אני גם לא מתגאה בזה. אפשר לומר שפשוט פקחתי עיניים. התחלתי לראות את המציאות מזווית קצת, או בעצם הרבה, יותר רחבה.
התחלתי להתעניין גם בנושאים שהם לא בטחוניסטיים נטו והפסקתי לשלול באופן אוט' כל דעה שלא תואמת לדעה שלי. ומהרגע הזה שבו כבר פחות יכלתי להגיד בוודאות ובאופן מיידי שאני ימנית, התחלתי לחפש את עצמי, התחלתי להיות מתוסכלת יותר.
מתוסכלת מהמצב הכלכלי, מהמצב המדיני, מהמדינה הזאת.
אני מאוד אוהבת את ישראל, זה הבית שלי, זה הבית היחיד שלי, וברור לי שגם אם אעזוב לשנה-שנתיים-חמש, ישראל זה הבית ואליו אחזור. ואין לידיעה הזו שום ביסוס הגיוני, כי דיי מחורבן כאן, אבל זה החרא שלי.
הרבה זמן הייתי מתוסכלת. חיפשתי את עצמי.
ואז הגיע הקיץ.
הגיעה דפני ליף וההפגנות והאוהלים והאהבה, כמה אהבה. השוו אותנו לוודסטוק ואלוהים, איזו השוואה מהממת.
והתחושה הזאת, של להיות חלק ממשהו כל כך גדול ממך, הידיעה הזאת שאם דפני הצליחה להוציא כל כך הרבה אנשים לרחוב, ומי זאת דפני? סתם אחת. כמוני. כמונו. סתם אחת שנמאס לה ופתחה איוונט בפייסבוק וסחפה אחריה מדינה שלמה ושינתה את השיח הציבורי.
ופתאום אני לא לבד. אני לא היחידה שלא סוגרת את החדש, ולא היחידה שחושבת שלעולם לא תצליח לקנות כאן דירה, ולא היחידה ששוקלת לחזור להורים.
פתאום יש קצת תקווה. או הרבה.
ואז חורף. ואין הפגנות ואין אוהלים ויש דיבורים על גבי דיבורים על גבי דיבורים, ויש תכנונים לעתיד ותכנונים לקיץ ומאהל כיכר רבין המתחדש, ואני עדיין מחפשת את עצמי.
כי בטחונית אני לא בטוחה שאני שמאל. כלומר, אני לא ימין, זה בוודאות, אבל אחרי כל כך הרבה שנים, יש תפיסות שקשה לי לעקור מעצמי, לא משנה כמה אני רוצה. אני עדיין חוטפת חום כשחברה שלי אומרת ש"ביום הכיבוש" הם עשו כך וכך, וברור לי שהשהייה שלנו בשטחים היא לא בריאה לאף אחד, אבל עד כמה האופציות האחרות בריאות לנו?
ומה הן בכלל האופציות. ולא רק בתחום הזה, בעוד תחומים. ולמה בכלל התחום הזה הוא הכי משמעותי. איזו משמעות יש לגבולות מוצקים, אם לכל כך הרבה אנשים אין מה לאכול?
אז להצביע לימין זו לא אופציה.
להצביע עבודה? אלו שאיבדו את עמוד השדרה שלהם?
או מר"צ? אלו שהעשייה החברתית שלהם מהממת, גם אם בטחונית אני לא מסכימה איתם?
אולי בכלל להצביע ליאיר לפיד, למישהו חדש ורענן שעד עכשיו אני נוטה להסכים עם מה שהוא אומר?
אולי בכלל לשים עלה ירוק או וואטאבר דומה בקלפי, לאות התרסה?
אני פשוט אבודה ומתוסכלת.
[ולכן גם ההודעה המעט מבולבלת]
)
