כן זאת שוב אני.. ../images/Emo60.gif
כל היום למדתי עם חברות.. לא היה לי רגע אחד לבד. להתיחד.. להזכר.. לבכות. וכעת שאני לבד, אני לא יודעת בדיוק מה עלי לעשות.. אני כל כך מבולבלת. אין לי מושג מה אני חושבת כבר.. כל היומיים האלה היו לי התקפי חרדה.. בזה אחר זה. אני משתגעת. ואני מאמינה שאם אני אוציא דברים החוצה זה יעזור.. אבל אני פשוט לא מצליחה. תמונות מהלוויה קופצות במוחי.. הייתי ילדה קטנה.. לא הבנתי בכלל מה קורה. לא הבנתי את המשמעות. וכולם הלכו.. אז הלכתי אחריהם. רציתי לבוא קדימה.. להיות עם אמא. אבל אמרו לי לא להתקרב יותר מדי.. פתאום כולם נעצרו. ואז כמה אנשים דחפו אותי קדימה.. לא זוכרת מה קרה.. זוכרת שעמדתי מול בור ופתאום פתחו לי את החולצה וקרעו לי חתיכה מהגופיה הלבנה.. גם לאמא עשו אותו הדבר. בכל פעם אני חושבת איך הייתי רוצה לשמור את החולצה הזאת.. אותה חולצה קרועה. הייתי רוצה ללבוש אותה.. לעצום עיניים ולהרגיש.. לדמיין.. לנסות לחזור לעבר בעזרתה.. לחזור להיות ילדה. לאותה צורת מחשבה ואותה תפיסת חיים.. שאני ממש בקושי זוכרת. ראיתי שיש כאן הודעה שקשורה ליום הולדת של אב. לא יכולתי לקרא אותה.. לא הצלחתי. לא הצלחתי אף הודעה לקרא כרגע. אני גם מרגישה נורא מאויימת בגלל זה משום מה. בגלל זה אני בכלל לא רוצה לכתוב כאן עכשיו. אין שום סיכוי שדברי יהיו מעניינים יותר. חשובים יותר.. אני לא יודעת למה אני חושבת במונחים כרגע.. אבל אני מרגישה שההודעה הזאת מיותרת. אני לא יודעת. אלוהים אני כל כך אוהבת אותו! אני כל כך אוהבת אותך אבא!!! בבקשה תחזור אלי!!! מגיע לי לפחות ליום אחד להתייחד איתך!!!! ואני לא מתכוונת לישון ואני לא מתכוונת לאכול ואני לא אזוז עד שלא תבוא!!!!!!!!!!!!!!!!! ואני לא מבינה למה הלכת והשארת אותי פה?! למה לא לקחת אותי איתך?! אני רוצה למות אני רוצה למות אני רוצה להיות איתך כואב לי הלב כואב לי כואב לי יש לי בחילה תעזבו. פשוט תעזבו אותי. אני לא שווה את זה. אין לי מושג מה כתבתי בכלל.. פשוט רציתי לכתוב שאני אוהבת אותך.. ושאני מקווה שאתה חוגג למעלה עם שאר המשפחה שלך.. עם סבתא.. סבתא תשמרי עליו בבקשה ותשמרי על עצמך..!!! ותשמרו עלי! כי אני מתמוטטת ואני לא יכולה לעבור את זה בלעדיכם! אולי בלילה אני אראה אתכם.. תבואו אלי בחלום. ואולי אתם שומעים אותי עכשיו.. ומבינים כמה אני סובלת.. ואולי תקחו אותי איתכם הלילה. אולי הלילה נתאחד.. יום הולדת שמח..
כל היום למדתי עם חברות.. לא היה לי רגע אחד לבד. להתיחד.. להזכר.. לבכות. וכעת שאני לבד, אני לא יודעת בדיוק מה עלי לעשות.. אני כל כך מבולבלת. אין לי מושג מה אני חושבת כבר.. כל היומיים האלה היו לי התקפי חרדה.. בזה אחר זה. אני משתגעת. ואני מאמינה שאם אני אוציא דברים החוצה זה יעזור.. אבל אני פשוט לא מצליחה. תמונות מהלוויה קופצות במוחי.. הייתי ילדה קטנה.. לא הבנתי בכלל מה קורה. לא הבנתי את המשמעות. וכולם הלכו.. אז הלכתי אחריהם. רציתי לבוא קדימה.. להיות עם אמא. אבל אמרו לי לא להתקרב יותר מדי.. פתאום כולם נעצרו. ואז כמה אנשים דחפו אותי קדימה.. לא זוכרת מה קרה.. זוכרת שעמדתי מול בור ופתאום פתחו לי את החולצה וקרעו לי חתיכה מהגופיה הלבנה.. גם לאמא עשו אותו הדבר. בכל פעם אני חושבת איך הייתי רוצה לשמור את החולצה הזאת.. אותה חולצה קרועה. הייתי רוצה ללבוש אותה.. לעצום עיניים ולהרגיש.. לדמיין.. לנסות לחזור לעבר בעזרתה.. לחזור להיות ילדה. לאותה צורת מחשבה ואותה תפיסת חיים.. שאני ממש בקושי זוכרת. ראיתי שיש כאן הודעה שקשורה ליום הולדת של אב. לא יכולתי לקרא אותה.. לא הצלחתי. לא הצלחתי אף הודעה לקרא כרגע. אני גם מרגישה נורא מאויימת בגלל זה משום מה. בגלל זה אני בכלל לא רוצה לכתוב כאן עכשיו. אין שום סיכוי שדברי יהיו מעניינים יותר. חשובים יותר.. אני לא יודעת למה אני חושבת במונחים כרגע.. אבל אני מרגישה שההודעה הזאת מיותרת. אני לא יודעת. אלוהים אני כל כך אוהבת אותו! אני כל כך אוהבת אותך אבא!!! בבקשה תחזור אלי!!! מגיע לי לפחות ליום אחד להתייחד איתך!!!! ואני לא מתכוונת לישון ואני לא מתכוונת לאכול ואני לא אזוז עד שלא תבוא!!!!!!!!!!!!!!!!! ואני לא מבינה למה הלכת והשארת אותי פה?! למה לא לקחת אותי איתך?! אני רוצה למות אני רוצה למות אני רוצה להיות איתך כואב לי הלב כואב לי כואב לי יש לי בחילה תעזבו. פשוט תעזבו אותי. אני לא שווה את זה. אין לי מושג מה כתבתי בכלל.. פשוט רציתי לכתוב שאני אוהבת אותך.. ושאני מקווה שאתה חוגג למעלה עם שאר המשפחה שלך.. עם סבתא.. סבתא תשמרי עליו בבקשה ותשמרי על עצמך..!!! ותשמרו עלי! כי אני מתמוטטת ואני לא יכולה לעבור את זה בלעדיכם! אולי בלילה אני אראה אתכם.. תבואו אלי בחלום. ואולי אתם שומעים אותי עכשיו.. ומבינים כמה אני סובלת.. ואולי תקחו אותי איתכם הלילה. אולי הלילה נתאחד.. יום הולדת שמח..
