כן כן זו אני....(זה ארוך סליחה|חיבו

נאן

New member
כן כן זו אני....(זה ארוך סליחה|חיבו

אהלן מקוה שפעם האלף אצליח לכתוב ושהודעה תשלח זה כמו לראות ולקרוא אבל חודש הזה התעלל בי התפוז ונהיתי אילמת לחלוטין. בלי אפשרות לשלוח מסרים ושלא נדבר הודעות. זהו זה היה הקדמה..... אז זו אני למי שלא זוכר אותי.....קצת קשה לי לכתוב.... אבל בטירוף שיש לי... עם הכאבים אני כותבת.... השבוע זה שבוע שני שאני מבלה בבי"ח בלינסון במרפאות האונקולוגיות על כל האגפים שיש בה. למי שזוכר לי יש סבתא שהיא כרותת שדיים (באחד הספיקה לעבור שיחזור)עם יד שיותר נפוחה מיד שלי.שאחרי 40 שנה כמעט מהפעם הראשונה.בביקורת שיגרתית הוחלט על ביופסיה. עלו לי תהיות בראש.למה לתת לאשה בת כמעט 80 אחרי שעברה פעמיים סרטן לעבור ולגלות פעם שלישית?מה זה יתן? מה זה אומר גם עלי? זה מצחיק אפילו אנחנו כמו תאומות אנחנו צוחקות כאילו פתחתו כת סודית אני והיא עם השרוולי לחץ וההסודות שלנו המשותפים. זה נפלא שאני שרק היא יכולה להבין אותי ואני אותה. כשאני חושבת שלפני 40 שנה בפעם הראשונה היא היתה צעירה כמוני בלי תמיכה כמו שיש היום בלי מודעות לכל הנושא וכשרצה לעשות שיחזור אחרי 10 שנים הסתכלו עליה כמו משוגעת... מה פתאום למה היא צריכה את זה... והיא בשלה גם היום היתה חוזרת על השיחזור שלא ממש הצליח. נאנושקה אשה לא צריכה לותר לעצמה.....על דברים שחשובים לה.וואלה היא היתה חלוצה.... בפעם השניה כבר היתי גדולה להבין שהיא חלתה שוב ולא היה לה כח להתחיל מההתחלה.... להלחם ככה היא אומרת לי... ועשינו עסק כי לי עוד לא היו ילדים שהיא תתפגר אחרי שאני אביא ילדים ולא לפני זה לא פייר ושקדימה אם כח בלי כח אין ברירה כי במוטו שלי"את הרשעיים לא לוקחים" רק את הטובים אז אין סיכוי שהיא תלך... כמה היא נעלבת היתה מהמילים האלו עד שירד לה האסימון....היום היא אומרת לי אותו הדבר..ושאני אתפגר לפניה זה בטוח .נאנושקה אני מעריצה את יכולת הלחימה שלך לקום בבוקר לי כבר אין כח ואיך אגיד לה :ממה שלי! לי קשה כל בוקר ונשבר לי כל יום מחדש "מהלוק" החדש שקבלתי... ועכשו מה אגיד לה אם התוצאות יהיו...... כאלה לא נעימות... היא לא טיפשה אני רואה בה שאם היא שרדה אחרי פעמיים והגיעה לגיל 80 מקרטעת.... יש עדין חיים אחרי סרטן השד... אבל זה מוכיח שאם אנחנו תאומות.... בגין הסרטן. בגין קרבת המשפחה.... מה זה אומר? שאחרי הכל אנחנו תמיד בסכנה של הסרטן מעל הראש? אייך חיים ככה?עם המתח הזה? המשפט השגור בפני אנשים שלא עברו את זה קבלת חיים תגיד תודה שאתה כאן... מה שהם לא רוצים להבין זה אנחנו שהחיים השתנו לנו ככה סתם... שיש את הלפני סרטן ויש את אחרי הסרטן.... ואני יכולה להגיד לכם שגם אשה שכמעט בת 80 סופרת את זה... ואת החלום המשותף להתעורר בבוקר עם יד נורמלית... ובלי לחץ כמו מצופים הדוקים... ועכשו עשיתי איתה עסק לפחות עד שהנינה הגדולה תתחתן ותתן לי נכדה ולה נחת ואפלל לבורא עולם......שבאמת כי אני רשעית והיא רשעית לא יקרא לנו לאפסנאות אצלו.... תעשו הרבה חיים והרבה אור. תנחומי למי שאיבד את יקירו ומזל טוב לימי הולדת שהחמצתי.... ומזל טוב לבשורות טובות.... נאנוש
 
נאנוצ'קה ../images/Emo24.gif

ואיך חיים אנשים בריאים שמעולם לא חלו ? חיים רגיל, כמו כולנו, לא יודעים מה צופן להם העתיד... זה אולי ישמע ציני לומר - אבל - אולי גם להם, לבריאים, מרחף סרטן מעל הראש ? אולי משהו גרוע יותר ?.... מי יודע... אני בעד לא לחשוב יותר מידי קדימה. לקחת כל יום ביומו ולהתמודד עם מה שיום מביא. איך אמר האונקולוג של אחי - איש מדהים - ד"ר נתיב :"יותר מסכנים אלו שעוד לא חטפו סרטן "... אני מחזיקה אצבעות לסבתך שתהיה בריאה ושלמה, וכרגיל אוהבת לקרוא אותך
 

נאן

New member
חיוך ותודה לולו../images/Emo25.gif

ואאלה העלת לי חיוך של זכרון שתוכניות לא עושים בשבת..בשבת נחים..וזה המצחיק שבתוך השבוע לא היה לי זמן להתמודד עם זה. ובעצם כשהיתי בבלינסון ובכלל אני כנראה מפתחת אלגיה לבתי חולים לא תפסתי את זה עד עכשו. כל שעובר הזמן ואני חושבת שאני חסינה מסתבר שהזכרונות מבתי החולים מקשים עלי וכל ביקור בבית חולים ולא רק בגללי.פשוט עושה לי רע. והינו שם ברדיותרפיה ונהיו לי פלשים מרמב"ם ולא עזר כלום הפחד זחל כאילו אני עוברת את זה שוב וטשטש לי את השיכל זה היה יותר חזק ממני וזה מה שהפחיד אותי.שאני חשבתי שהתגברתי על הכל.ואז הסיוט חזר... כולם חיכו שיקריאו את השם שלהם למאיץ וסה"כ חיכנו לרופא שלה וזה לקח שעתיים. ונדמה שתיכף קןראים בשמי ואני כמו אוטומט אלך למאיץ.. אותו הדבר בביופסיה..... זה העיר לי את השדים ואת הסיוטים. ואת צודקת הזכרת לי שתוכניות לא עושים בשבתתתתתתתת! אז עם חיוך שנתת גירשתי אותם.... נשיקות נאנוש
 

מיליתו

New member
אוי נאן

היה לי ממש מעניין לקרוא את כל מה שכתבת.. ההסכמים עם הסבתא ממש העלו חיוך אצלי. כיף שאפשר קצת לצחוק על הסרטן והסיטואציה, נכון? איך חיים על הסכנה מעל הראש? חיים - כי זה מה יש. אלה החיים שלנו. אין לנו חיים אחרים (לפחות לא כרגע, עד העולם הבא....). אכן יש את הלפני והאחרי. אצלי הלפני היה כל כך מזמן... בגיל 14. עכשיו אני בת 25, כמעט חצי מהחיים שלי אני אחרי או תוך כדי. חוץ מזה, אם את תאומה של סבתא שלך, גם את תגיע כניראה לגילה... וגם...... כולם חיים עם סכנה מעל הראש, אנחנו פשוט מודעים לה.
 
למעלה