birth and death
New member
כנסו כולם בבקשה
בזמן האחרון מצאתי שאני, כמו הסביבה שלי ובכלל החברה כולה מתעסקת באובססיביות בהישרדות של "אני" הגשמי. אני חושב שניתן לומר "אגו". כשאני אומר "אבססיביות" אני מתכוון שאנחנו חרדים כל כך לעתיד שלנו עצמנו שכל האנרגיה שלנו מושקעת במציאת שיגרה, דבר שהוא הגיוני ביותר. אבל אנחנו יותר מזה. כמובן שבתור בני אדם אנחנו צריכים לבנות לעצמנו מסגרת שבה נהיה מוגנים. המסגרת הזו כוללת מהלך חיים שגרתי לפי הנורמה החברתית שהרצף שלו הוא: בית ספר-תעודת בגרות-צבא-עבודה-לימודים-קריירה. אבל בין לבין מה אנחנו? רק נפשות שחיות בשביל לעשות את מחר נוח בשביל עצמנו ואלו הקרובים אלינו ביותר. לפחות רובנו מתנהגים כך. במשך תקופה מצאתי את עצמי, חייל בן 20, בצבא בניסיון להבין למי אני תורם כאן בעצם. והתשובה היא לי בלבד. רק ממלא עוד שלב בסכמה. ותחושת חוסר התועלת עלתה במיוחד כשיצאתי מהפלוגה המבצעית של הגדוד בו שירתתי כלוחם ועברתי להיות תומך לחימה עצלן ואגואיסט במפקדה. כדי לתרום באמת חיפשתי אירגונים להתנדב בהם, דבר שהתגלה כלא אפשרי במיוחד בגלל השעות והימים שכן אני תקוע בבסיס במשך כל ימי החול של השבוע ואם אני יכול לצאת ליום אחד אני שורף את כולו בנסיעות ולא מספיק להגיע לשום מקום. עם הזמן הבנתי שאם אני רוצה לעשות משהו אני לא יכול להרשות לעצמי להיות תלוי באף אירגון. מכאן הבנתי שאני צריך להרים פרוייקט בעצמי, שאופיו יתאים למסגרת הזמן הפנוי שלי ושל אנשים שרוצים לעשות את השינוי הזה אבל מקובעים למסגרת כמוני. אם זה בית ספר, צבא, עבודה במשמרות, לימודים גבוהים וכו'. ועיקרי הפרוייקט הם כדקלמן: כמו שאנחנו חברי הפורום הזה מתמודדים עם רגשות בכתיבה, ביצירה, בהשלכה של הסבל על הדף. כמונו יש רבים. ורבים יש שסובלים מרגשות כאלה שמאיטים אותם כי הם לא יודעים להתמודד, אין להם את הכלים, כלים שהתוודעות לתהליך היצירה יכולה להחליף או אפילו לפתח. אני מדבר על נוער במצוקה, שלמי שראה פעם חדשות או פתח פעם עיתון בטח יש מושג על מה מדובר. זה מציף אותנו וזה אפילו אנחנו. לו יכולנו להתאגד, מספר אנשים, להגיע לבתי מחסה לנוער כזה- הוסטלים ולהביא אליהם את התובנות הללו. וכמו שהפורום הזה נותן במה לנו מטרתנו תהיה לדרוש במה בשבילם, נוער ישראל 2008. הילדים של מיליון העניים שמדברים עליהם בחדשות. דרישת הבמה- בארצנו הקטנטונת ישנם שלושה אירגונים גדולים -ידיעת, מעריב והארץ. תאגידי תקשורת מסחריים שננסה לגייס. הרעיון הוא לבחור שלושה הוסטלים, אלו יאגדו כל אחד יצירות של כל בן נוער שרוצה לקחת חלק בכך. זה יכול להיות שיר, סיפור, ציור... כל יצירה ברת הדפסה. את העיתונים נשכנע להדפיס את אגד היצירות כמוסף חודשי. העבודה שלנו תהיה לשכנע את העיתונים להשתתף בפרוייקט הזה. אם זה לפקוח את עיניהם לערך הפרסומי בזה ואם להזכיר להם את העובדה שאנחנו חיים בישראל, שנמצאת המלחמה מתמדת בטרור, שילדיה הם חילייה וחילייה הם ילדיה ואלו הם ילדיה. העבודה שלנו תהיה להגיע למקומות אלו ולחלוק את ההשפעה של היצירה על חיינו ונפשנו ולשכנע את מי שלא מכיר את הדרך לנסות ואת מי שמכיר- לקחת חלק. בסופו של דבר מדובר בדור שלנו ואנחנו צריכים לשנות ויכולים. במדינה שבה ילדים מתגייסים לצבא בידיעה שהם יקריבו את עצמם למה אנחנו לא יכולים לקחת את הדרך המפחידה השנייה ולבנות את עצמנו? כל מי שמזדהה איתי, כל מי שמבין את הפוטנציאל של הרעיון הזה, כל מי שרוצה להוכיח שגם בן אדם מן השורה יכול לשנות פניו של דור (רומא לא נבנתה ביום אחד) וכל מי שרוצה לקחת חלק בפרויקט הזה מוזמן לתת יד מי שרוצה להתחיל את זה בבקשה שרשרו כאן הודעות. ותודה למי שקרא והפנים. הלוואי שזה יצליח ותהיה זו רק ההתחלה. הרי אנחנו חיים בארץ מיחודת שהנוער שומר על המדינה והממשלה שומרת על עצמה.
בזמן האחרון מצאתי שאני, כמו הסביבה שלי ובכלל החברה כולה מתעסקת באובססיביות בהישרדות של "אני" הגשמי. אני חושב שניתן לומר "אגו". כשאני אומר "אבססיביות" אני מתכוון שאנחנו חרדים כל כך לעתיד שלנו עצמנו שכל האנרגיה שלנו מושקעת במציאת שיגרה, דבר שהוא הגיוני ביותר. אבל אנחנו יותר מזה. כמובן שבתור בני אדם אנחנו צריכים לבנות לעצמנו מסגרת שבה נהיה מוגנים. המסגרת הזו כוללת מהלך חיים שגרתי לפי הנורמה החברתית שהרצף שלו הוא: בית ספר-תעודת בגרות-צבא-עבודה-לימודים-קריירה. אבל בין לבין מה אנחנו? רק נפשות שחיות בשביל לעשות את מחר נוח בשביל עצמנו ואלו הקרובים אלינו ביותר. לפחות רובנו מתנהגים כך. במשך תקופה מצאתי את עצמי, חייל בן 20, בצבא בניסיון להבין למי אני תורם כאן בעצם. והתשובה היא לי בלבד. רק ממלא עוד שלב בסכמה. ותחושת חוסר התועלת עלתה במיוחד כשיצאתי מהפלוגה המבצעית של הגדוד בו שירתתי כלוחם ועברתי להיות תומך לחימה עצלן ואגואיסט במפקדה. כדי לתרום באמת חיפשתי אירגונים להתנדב בהם, דבר שהתגלה כלא אפשרי במיוחד בגלל השעות והימים שכן אני תקוע בבסיס במשך כל ימי החול של השבוע ואם אני יכול לצאת ליום אחד אני שורף את כולו בנסיעות ולא מספיק להגיע לשום מקום. עם הזמן הבנתי שאם אני רוצה לעשות משהו אני לא יכול להרשות לעצמי להיות תלוי באף אירגון. מכאן הבנתי שאני צריך להרים פרוייקט בעצמי, שאופיו יתאים למסגרת הזמן הפנוי שלי ושל אנשים שרוצים לעשות את השינוי הזה אבל מקובעים למסגרת כמוני. אם זה בית ספר, צבא, עבודה במשמרות, לימודים גבוהים וכו'. ועיקרי הפרוייקט הם כדקלמן: כמו שאנחנו חברי הפורום הזה מתמודדים עם רגשות בכתיבה, ביצירה, בהשלכה של הסבל על הדף. כמונו יש רבים. ורבים יש שסובלים מרגשות כאלה שמאיטים אותם כי הם לא יודעים להתמודד, אין להם את הכלים, כלים שהתוודעות לתהליך היצירה יכולה להחליף או אפילו לפתח. אני מדבר על נוער במצוקה, שלמי שראה פעם חדשות או פתח פעם עיתון בטח יש מושג על מה מדובר. זה מציף אותנו וזה אפילו אנחנו. לו יכולנו להתאגד, מספר אנשים, להגיע לבתי מחסה לנוער כזה- הוסטלים ולהביא אליהם את התובנות הללו. וכמו שהפורום הזה נותן במה לנו מטרתנו תהיה לדרוש במה בשבילם, נוער ישראל 2008. הילדים של מיליון העניים שמדברים עליהם בחדשות. דרישת הבמה- בארצנו הקטנטונת ישנם שלושה אירגונים גדולים -ידיעת, מעריב והארץ. תאגידי תקשורת מסחריים שננסה לגייס. הרעיון הוא לבחור שלושה הוסטלים, אלו יאגדו כל אחד יצירות של כל בן נוער שרוצה לקחת חלק בכך. זה יכול להיות שיר, סיפור, ציור... כל יצירה ברת הדפסה. את העיתונים נשכנע להדפיס את אגד היצירות כמוסף חודשי. העבודה שלנו תהיה לשכנע את העיתונים להשתתף בפרוייקט הזה. אם זה לפקוח את עיניהם לערך הפרסומי בזה ואם להזכיר להם את העובדה שאנחנו חיים בישראל, שנמצאת המלחמה מתמדת בטרור, שילדיה הם חילייה וחילייה הם ילדיה ואלו הם ילדיה. העבודה שלנו תהיה להגיע למקומות אלו ולחלוק את ההשפעה של היצירה על חיינו ונפשנו ולשכנע את מי שלא מכיר את הדרך לנסות ואת מי שמכיר- לקחת חלק. בסופו של דבר מדובר בדור שלנו ואנחנו צריכים לשנות ויכולים. במדינה שבה ילדים מתגייסים לצבא בידיעה שהם יקריבו את עצמם למה אנחנו לא יכולים לקחת את הדרך המפחידה השנייה ולבנות את עצמנו? כל מי שמזדהה איתי, כל מי שמבין את הפוטנציאל של הרעיון הזה, כל מי שרוצה להוכיח שגם בן אדם מן השורה יכול לשנות פניו של דור (רומא לא נבנתה ביום אחד) וכל מי שרוצה לקחת חלק בפרויקט הזה מוזמן לתת יד מי שרוצה להתחיל את זה בבקשה שרשרו כאן הודעות. ותודה למי שקרא והפנים. הלוואי שזה יצליח ותהיה זו רק ההתחלה. הרי אנחנו חיים בארץ מיחודת שהנוער שומר על המדינה והממשלה שומרת על עצמה.
