la nana 2003
New member
כנסו כולם בבקשה!
היי אני כתבתי סיפור ואני רוצה לדעת מה דעתכם... אז הנה הוא: אני עוד זוכרת את היום שבו הכל התחיל כאילו זה היה אתמול. זה היה יום ראשון בצהריים חזרתי מהבית ספר ולהורים שלי היה את הריב הכי נוראי מכל הנוראים שהיו. אבא שלי צרח על אמא שלי והיא ההפך.... היא צעקה עליו ואז היא פשוט רצה למעלה ונעלה את הדלת. אבא נשאר למטה הוא היה עצוב.... הוא פשוט הדליק את הטלוויזיה ובהה בה שעות. הכנתי לעצמי אוכל ועליתי למעלה דפקתי בדלת של אמא שלי אבל היא אמרה לי שהיא רוצה להיות לבד. אז הלכתי לחדר שלי והכנתי שיעורים , חשבתי לעצמי שבטח עכשיו ההורים שלי יתגרשו וכמו בכל הסרטים הם יריבו עליי ת אני לא יידע מה לעשות ואקרע בין שניהם! התחלתי לבכות "אני לא רוצה שהם ייפרדו, אני רוצה לחיות עם שניהם" וככה בכיתי ובכיתי עד שנרדמתי, פתאום כבר היה בוקר , הכל היה בסדר עם ההורים שלי הבעיה היחידה הייתה שהם לא דיברו ורק אמרו שלום וכאלה דברים אחד לשני.... התכוננתי והלכתי לבית הספר. בשיעור ספרות המורה ביקשה ממני להגיש לה את השיעורים, אבל אני ידעתי שהם גרועים כי בכלל לא התאמצתי לעשות אותם סתם כתבתי...... המורה קראה את זה מול כל הכיתה והילדים התחילו לצחוק עליי שאין לי שכל ואני אפילו לא יודעת לכתוב ועוד מלא דברים מגעילים!! אני לא סובלת אף אחד מהם!! יצאתי מהכיתה בריצה ופשוט בכיתי .. החלטתי שאין שום טעם שאני אשאר בבית הספר אז הלכתי הביתה יותר מוקדם. כשהגעתי אמא הייתה אבל אבא לא. שאלתי אותה איפה אבא והיא אמרה לי שעוברים דיירה והוא הלך לסדר הכל, היא אמרה לי ללכת לסדר הכל ושיש כבר ארגזים בחדר שלי, עליתי לחדר והתחלתי לארוז למרות שלא הבנתי למה עוברים פתאום ואז חשבתי שאם עוברים דירה אז בטח ההורים שלי לא ייפרדו ... כי זה כבר היה אמור לקרות. אחרי יומיים עברנו דירה, עברנו למודיעין והיום זה היום הראשון ללימודים בשבילי... אמא ואבא הסיעו אותי לבית הספר ואמא נכנסה איתי. הבית ספר היה ענק ואני ממש התרגשתי חשבתי שאולי כאן יהיו לי חברים ואוכל להתחיל מחדש. אמא הלכה לדבר עם המנהלת ואני בינתיים חיפשתי את הכיתה שלי , את ח'3, ראיתי מורה אחת אז שאלתי אותה איפה זה ח'3 , היא אמרה לי ללכת במסדרון ישר עד שאני יראה את הכיתה, הלכתי והלכתי ופתאום זה היה שם , ראיתי את ח'3 כל כך התרגשתי עד שבקושי יכולתי לנשום. נכנסתי לכיתה ואמרתי למורה שקוראים לי מרווה ואני ילדה חדשה , היא אמרה לי לשבת ליד ילדה אחת בשם מור. הגיעה ההפסקה , גם פה הכל היה אותו דבר , אני התביישתי לדבר עם ילדים שאני לא מכירה ואף אחד מהם לא התקרב אליי, שוב הייתי לבד. כשבאתי הביתה ראיתי את כל הדברים של אבא שלי זרוקים בגינה , נכנסתי הביתה בריצה ושאלתי את אמא שלי מה קורה פה, היא אמרה שלאבא יש משפחה אחרת והוא עובר אליה, התחלתי לבכות ולצרוח שלא יעבור, אבל הבנתי שרק החמרתי את המצב של אמא, היא עלתה למעלה ונכנסה לחדר שלה . אבא הלך אפילו בלי להגיד לי שלום זה היה כאילו הוא לא הכיר אותי בכלל , לכן עליתי למעלה , לחדר של אמא דפקתי ושאלתי אם אפשר להיכנס , והיא כמו תמיד אמרה שהיא רוצה להיות לבד. אף פעם בחיים שלי לא בכיתי כל כך... יצאתי מהבית והתחלתי לרוץ. רצתי שעות על גבי שעות עד שהלכתי לאיבוד , לא ידעתי איפה אני נמצאת , ישבתי על המדרכה והמשכתי לבכות , פתאום מור הגיעה כאילו מן השמיים ושאלה אותי מה קרה , אמרתי לה שאבא שלי בגד באמא שלי ושיש לו משפחה אחרת והוא עזב אותנו, היא אמרה לי לא לדאוג ושהיא תמיד תהייה איתי . היא אמרה לי לא להיות עצובה כי בטח "האיש הזה" הוא בכלל לא אבא שלי , פתאום היא חיבקה אותי והרגשתי מן צביטה בלב , היא אמרה שהיא תלווה אותי הביתה ושכשאני יגיע כדאי לי לדבר עם אמא שלי . הגעתי הביתה ואמרתי לה תודה על הכל , נכנסתי וישר רצתי לחדר של אמא , פתחתי את הדלת וישבתי לידה במיטה , שאלתי אותה בטעות אם אבא הוא האבא האמיתי שלי , היא הורידה את המבט שלה ואמרה לי שלא , הייתי בהלם, כמעט התעלפתי ואז היא המשיכה ואמרה שהאבא האמיתי שלי נהרג בדרך לבית החולים אחרי תאונה קשה, ושדני (זה מי שהלך למשפחה אחרת , "אבא" שלי) נפגש עם אמא רק כשהייתי בת שנה . הרגשתי כל כך רע " איך יכולתם לשקר לי כל. הזמן??" אמא ענתה שהיא לא רצתה שאני ירגיש רע... עזבתי את אמא ורצתי לחדר משום מה הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו היה איך מור ידעה שדני הוא לא אבא שלי? זה היה מוזר , מוזר מאוד. התקשרתי לילדה אחת מהכיתה ושאלתי אותה מה הכתובת של מור, היא נתנה לי אותה ואני הלכתי לשם כדי לספר לה כל מה שקרה כשהגעתי לשם הייתי המומה מתמיד !! אבא שלי היה שם בפנים !! התחלתי לשאול אותו בצרחות מה הוא עושה שם ?? הוא ענה שזו המשפחה שלו ומור היא הבת האמיתית שלו. באותו רגע הכל נעצר, נשאר לי רק אל תוך עצמי לברוח , כל העבר שלי נעלם אחרי שאבא שיקר לנו ואמא לא העיזה לספר לי את האמא במשך כל כך הרבה זמן ..... ומור, החברה היחידה שהייתה לי בחיים בגדה בי . חשבתי שהכל נגמר , אין לי מה לזכור כי העבר שלי הוא כולו שקרים . אין לי למה לקוות כי כבר נמאס לי לחכות לעתיד יותר טוב. אבל עם כל המחשבות האלו ניצת פתאום ניצוץ של תקווה נזכרתי במשהו אחד שלא השתנה- אני. ובאותו הרגע נדרתי נדר שיקרה מה שיקרה, יעלה כמה שיעלה ואאבד את מי שאאבד אני תמיד ימשיך להיות אותה הילדה שהייתי תמיד. תכתבו לי מה אתם חושבים!! -מרווה-
היי אני כתבתי סיפור ואני רוצה לדעת מה דעתכם... אז הנה הוא: אני עוד זוכרת את היום שבו הכל התחיל כאילו זה היה אתמול. זה היה יום ראשון בצהריים חזרתי מהבית ספר ולהורים שלי היה את הריב הכי נוראי מכל הנוראים שהיו. אבא שלי צרח על אמא שלי והיא ההפך.... היא צעקה עליו ואז היא פשוט רצה למעלה ונעלה את הדלת. אבא נשאר למטה הוא היה עצוב.... הוא פשוט הדליק את הטלוויזיה ובהה בה שעות. הכנתי לעצמי אוכל ועליתי למעלה דפקתי בדלת של אמא שלי אבל היא אמרה לי שהיא רוצה להיות לבד. אז הלכתי לחדר שלי והכנתי שיעורים , חשבתי לעצמי שבטח עכשיו ההורים שלי יתגרשו וכמו בכל הסרטים הם יריבו עליי ת אני לא יידע מה לעשות ואקרע בין שניהם! התחלתי לבכות "אני לא רוצה שהם ייפרדו, אני רוצה לחיות עם שניהם" וככה בכיתי ובכיתי עד שנרדמתי, פתאום כבר היה בוקר , הכל היה בסדר עם ההורים שלי הבעיה היחידה הייתה שהם לא דיברו ורק אמרו שלום וכאלה דברים אחד לשני.... התכוננתי והלכתי לבית הספר. בשיעור ספרות המורה ביקשה ממני להגיש לה את השיעורים, אבל אני ידעתי שהם גרועים כי בכלל לא התאמצתי לעשות אותם סתם כתבתי...... המורה קראה את זה מול כל הכיתה והילדים התחילו לצחוק עליי שאין לי שכל ואני אפילו לא יודעת לכתוב ועוד מלא דברים מגעילים!! אני לא סובלת אף אחד מהם!! יצאתי מהכיתה בריצה ופשוט בכיתי .. החלטתי שאין שום טעם שאני אשאר בבית הספר אז הלכתי הביתה יותר מוקדם. כשהגעתי אמא הייתה אבל אבא לא. שאלתי אותה איפה אבא והיא אמרה לי שעוברים דיירה והוא הלך לסדר הכל, היא אמרה לי ללכת לסדר הכל ושיש כבר ארגזים בחדר שלי, עליתי לחדר והתחלתי לארוז למרות שלא הבנתי למה עוברים פתאום ואז חשבתי שאם עוברים דירה אז בטח ההורים שלי לא ייפרדו ... כי זה כבר היה אמור לקרות. אחרי יומיים עברנו דירה, עברנו למודיעין והיום זה היום הראשון ללימודים בשבילי... אמא ואבא הסיעו אותי לבית הספר ואמא נכנסה איתי. הבית ספר היה ענק ואני ממש התרגשתי חשבתי שאולי כאן יהיו לי חברים ואוכל להתחיל מחדש. אמא הלכה לדבר עם המנהלת ואני בינתיים חיפשתי את הכיתה שלי , את ח'3, ראיתי מורה אחת אז שאלתי אותה איפה זה ח'3 , היא אמרה לי ללכת במסדרון ישר עד שאני יראה את הכיתה, הלכתי והלכתי ופתאום זה היה שם , ראיתי את ח'3 כל כך התרגשתי עד שבקושי יכולתי לנשום. נכנסתי לכיתה ואמרתי למורה שקוראים לי מרווה ואני ילדה חדשה , היא אמרה לי לשבת ליד ילדה אחת בשם מור. הגיעה ההפסקה , גם פה הכל היה אותו דבר , אני התביישתי לדבר עם ילדים שאני לא מכירה ואף אחד מהם לא התקרב אליי, שוב הייתי לבד. כשבאתי הביתה ראיתי את כל הדברים של אבא שלי זרוקים בגינה , נכנסתי הביתה בריצה ושאלתי את אמא שלי מה קורה פה, היא אמרה שלאבא יש משפחה אחרת והוא עובר אליה, התחלתי לבכות ולצרוח שלא יעבור, אבל הבנתי שרק החמרתי את המצב של אמא, היא עלתה למעלה ונכנסה לחדר שלה . אבא הלך אפילו בלי להגיד לי שלום זה היה כאילו הוא לא הכיר אותי בכלל , לכן עליתי למעלה , לחדר של אמא דפקתי ושאלתי אם אפשר להיכנס , והיא כמו תמיד אמרה שהיא רוצה להיות לבד. אף פעם בחיים שלי לא בכיתי כל כך... יצאתי מהבית והתחלתי לרוץ. רצתי שעות על גבי שעות עד שהלכתי לאיבוד , לא ידעתי איפה אני נמצאת , ישבתי על המדרכה והמשכתי לבכות , פתאום מור הגיעה כאילו מן השמיים ושאלה אותי מה קרה , אמרתי לה שאבא שלי בגד באמא שלי ושיש לו משפחה אחרת והוא עזב אותנו, היא אמרה לי לא לדאוג ושהיא תמיד תהייה איתי . היא אמרה לי לא להיות עצובה כי בטח "האיש הזה" הוא בכלל לא אבא שלי , פתאום היא חיבקה אותי והרגשתי מן צביטה בלב , היא אמרה שהיא תלווה אותי הביתה ושכשאני יגיע כדאי לי לדבר עם אמא שלי . הגעתי הביתה ואמרתי לה תודה על הכל , נכנסתי וישר רצתי לחדר של אמא , פתחתי את הדלת וישבתי לידה במיטה , שאלתי אותה בטעות אם אבא הוא האבא האמיתי שלי , היא הורידה את המבט שלה ואמרה לי שלא , הייתי בהלם, כמעט התעלפתי ואז היא המשיכה ואמרה שהאבא האמיתי שלי נהרג בדרך לבית החולים אחרי תאונה קשה, ושדני (זה מי שהלך למשפחה אחרת , "אבא" שלי) נפגש עם אמא רק כשהייתי בת שנה . הרגשתי כל כך רע " איך יכולתם לשקר לי כל. הזמן??" אמא ענתה שהיא לא רצתה שאני ירגיש רע... עזבתי את אמא ורצתי לחדר משום מה הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו היה איך מור ידעה שדני הוא לא אבא שלי? זה היה מוזר , מוזר מאוד. התקשרתי לילדה אחת מהכיתה ושאלתי אותה מה הכתובת של מור, היא נתנה לי אותה ואני הלכתי לשם כדי לספר לה כל מה שקרה כשהגעתי לשם הייתי המומה מתמיד !! אבא שלי היה שם בפנים !! התחלתי לשאול אותו בצרחות מה הוא עושה שם ?? הוא ענה שזו המשפחה שלו ומור היא הבת האמיתית שלו. באותו רגע הכל נעצר, נשאר לי רק אל תוך עצמי לברוח , כל העבר שלי נעלם אחרי שאבא שיקר לנו ואמא לא העיזה לספר לי את האמא במשך כל כך הרבה זמן ..... ומור, החברה היחידה שהייתה לי בחיים בגדה בי . חשבתי שהכל נגמר , אין לי מה לזכור כי העבר שלי הוא כולו שקרים . אין לי למה לקוות כי כבר נמאס לי לחכות לעתיד יותר טוב. אבל עם כל המחשבות האלו ניצת פתאום ניצוץ של תקווה נזכרתי במשהו אחד שלא השתנה- אני. ובאותו הרגע נדרתי נדר שיקרה מה שיקרה, יעלה כמה שיעלה ואאבד את מי שאאבד אני תמיד ימשיך להיות אותה הילדה שהייתי תמיד. תכתבו לי מה אתם חושבים!! -מרווה-