חלק IV
היום השני רגוע ומרלין יכול להסתובב בין כולם בחופשיות. בשלב הזה הוא קיבל מספיק מכתבים, ציורים וממתקים כדי למלא מזוודה (הוא מציע לקנות מזוודה נוספת כשהם בשדה התעופה וגווין מסכים לכך בהתלהבות שלמרלין לא לגמרי נוח איתה).
הוא עוצר לדבר עם אלנה והמעריצות ההיפסטריות שלה על הדפסי דרקונים. הוא עובר לומר שלום לאליאן ויורד על כובע הפרווה המוזר שהוא מתעקש ללבוש כל הזמן. והוא נתקל, או יותר נכון נתקלות בו, קבוצת מעריצות של קליגרה. וכך מרלין מוצא את עצמו מדבר עם בנות שלובשות חולצה עם ההדפס של החתול שלו. האינטרנט הוא מקום מוזר.
וזה רק היה בלתי נמנע שמרלין יראה אותן. בהתחשב בכמות הרעש שהן עושות הוא מופתע שזה לא קרה קודם. מעריצות מרתור.
הן מכתרות את ארתור (כמו נשרים מעל הטרף, מרלין חושב), שמחייך אליהן באבירות. מרלין היה בורח להרים במקומו. ובכן, הוא מנסה להסתובב ולברוח בעצמו אך לפני שהוא נעלם מעינן הוא יכול לשמוע אותן קוראות את שמו כמקהלה.
בין כל הצווחות מרלין יכול לראות את ארתור עומד ומביט בו בסוג של שיפוטיות, כאילו אומר אל תהיה אידיוט מול פשוטי העם, מרלין ואולי גם אני לא מאמין שאני משופפ אליך וao3 עדיין לא קרס, מרלין.
מרלין לוקח נשימה עמוקה וניגש אליהם. כמו צאן אל הטבח.
"הומייגאד," אומרת מעריצה עם חולצה של שניהם כאנשי מקל.
"או טי פי," מתמוגגת מעריצה אחרת עם חולצה שגורמת למרלין להאדים יותר מרוב סרטי הפורנו שראה אי פעם.
"הו, אלוהים," ארתור ממלמל כך שרק מרלין ישמע. הוא כמעט מרגיש את ארתור מתאפק לא לגלגל עיניים. כשהוא חושב על זה, ארתור ארגן אותן בסדר מופתי ולפי החיבוקים מוחצי העצמות שקיבל ביום הקודם זה לא עניין של מה בכך.
"אתה תהיה שליט טוב," מרלין פולט בלי לחשוב. האינסטינקט להזכיר משהו שקשור לסרטון שארתור הכין חזק ממנו גם ליד ארתור.
ארתור מביט בו בהפתעה. שאר המעריצות צורחות ושולפות פלאפונים. אחת מהן מחזיקה דפדפת שורות ועט מנוצה מזויפת ומרלין היה גאה בה אם היה מבין מאיפה לעזאזל היא הוציאה אותם.
ארתור מכחכח. אפילו הכחכוח שלו עושה את זה למרלין. "כמובן שאני אהיה. אני אדאג שלכל אדם תהיה גישה לסטארקיד באיכות גבוהה וסרטונים של חתולים בדף הראשי."
"אולי כדאי שקודם תלמד להתלבש בעצמך," מרלין מהרהר. ומכיר בכך שזה עוד רפרנס של ארתור לארתור עצמו. ושמישהו צריך יפנה אותו משם.
"יהיו אנשים שיעשו את זה בשבילו," המעריצה עם עט הנוצה אומרת ונועצת בו מבט חד.
"מרלין ישמח לקבל את התפקיד," ארתור אומר בדיפלומטיות. "ואני בטוח שהוא יעבור איתכן על כל הפרטים. עכשיו אם תסלחו לי." הוא טופח על כתפו של מרלין חזק מדי ונעלם לפני שמרלין יכול להשתלט על המצב. תוך שניות הוא טובע בים של בנות אובססיביות. ולחשוב שלפני כמה שנים הוא היה אחד מהן.
--
מרלין יכול לשמוע את ההמולה מחוץ לחדר שלו. הוא מניח שעד סוף הערב אנשים יהיו שיכורים מדי כדי להבחין שהוא לא בנמצא.
אחרי ירידת האנרגיה של היום, הוא מותש. גווין ופרסיבל מביטים בו בהבנה בדרכם החוצה. מרלין מרחם על פרסיבל, שהיה נחמד מדי והתרצה להרים מעריצים באוויר כל היום. אם כי פרסיבל לא נראה מושפע מכך במיוחד.
מרלין מסדר לעצמו ערב שקט עם הלפטופ ודוריטוס. הוא מתחיל להעלות את כל מה שהעלה מהמצלמה כשנשמעת נקישה בדלת.
"תצטרך להביא בחורות למקום אחר, גווין," מרלין צוחק ופותח את הדלת. כמובן שזה חייב להיות ארתור שעומד שם, נראה מופתע מהאזכור של בחורות. וגווין. "הו."
ארתור מתאושש מהר יותר. "אני יכול להיכנס? קצת מסוכן פה בחוץ." ארתור מטה את ראשו לכיוון האנשים שרצים במסדרון במצבים שונים של לבוש.
"כן, בטח."
"תראה," ארתור אומר ברגע שנכנס. "לא התכוונתי להיות פוץ שיכור אתמול. או פוץ פיכח היום."
"אני מניח שזה משהו שבא לך בטבעיות."
ארתור מזעיף. "אל תפריע לי להתנצל."
מרלין מחייך בהתגרות. "אתה לא הבוס שלי."
"מרלין, שתוק."
"המ. סליחה."
"בכל אופן," ארתור אומר. "לא התכוונתי להשאיר אותך בידי שיפריות מטורפות."
"ואתמול?" מרלין שואל, למרות שהוא לא בטוח אם הוא רוצה לשמוע את התשובה.
ארתור זע באי נוחות. מרלין חושב שארתור הולך לנאום על גודל הטעות אבל ארתור לא ממשיך את המשפט.
"הו," מרלין אומר לאחר דקה של שתיקה מביכה.
ארתור מביט בו בהרהור ואז נראה כאילו נזכר במטרה האמיתית לשמה הגיע. "אני חושב שאני יודע איך ליישר את ההדורים." ומשום מקום הוא מוציא מצלמה. מרלין חייב ללמוד איך לשלוף דברים משום מקום בעצמו.
"ארתור... אתה חושב על מה שאני חושב?"
וארתור זורח. "שיתוף פעולה!" הוא קורא ומיד מתחיל מחפש את המקום הטוב ביותר לצלם ממנו. "הודעתי בטוויטר על Q&A, אז זה אמור להיות מעניין."
זה לא מה שהיה לי בראש לעשות עם המצלמה, מרלין חושב. אבל אם כבר לענות על שאלות בסגנון האם אתה מעדיף שכל הבגדים שאי פעם תלבש יצמיחו דשא עליהם או שלכל האנשים בעולם יהיה את הפרצוף של ג'סטין ביבר, לפחות שיהיה עם ארתור. "אוקיי. בוא נעשה את זה."
--
שעתיים אחרי זה והרבה יותר מדי שאלות ותשובות על חומר סיכה, למרלין יש עשרות סימנים כחולים במקומות בהן ארתור הכה אותו בצחוק (הוא מצא את עצמו קופץ על ערימת כריות עם ארתור מתחתיה בשלב מסוים אז הוא מניח שהם תיקו). והוא מאוהב בארתור מעל הראש.
"זה היה," ארתור מודה. "הדבר הכי מטומטם שעשיתי אי פעם."
"אל תדבר שטויות," מרלין אומר. "הייתה את הפעם ההיא שצילמת עם מורגנה—"
ארתור נוהם. "אל תזכיר את זה. אי פעם."
"עד כדי כך?"
"אין לך מושג." ארתור משפשף את אצבעותיו מול עיניו. "פעם בכמה חודשים מישהו מצייץ על זה ומתייג אותי ואת מורגנה ולאורך כל השבוע אני צריך לאכול בחוץ ולנעול את החדר ללילה בשביל לשרוד."
מרלין חושב שזה הוגן למדי. "אולי אני צריך לקחת ממנה שיעורים. ככה לא תשאיר אותי מאחור בשדה הקרב."
ארתור נראה נעלב מעצם הרעיון. "אל תהיה מגוחך, הסתדרת שם בסדר גמור."
"הן דיברו על יקום אלטרנטיבי שלנו עם מיי ליטל פוני, ארתור. אפילו לי יש גבולות," מרלין אומר בכובד ראש.
ארתור נראה זחוח במיוחד כשהוא אומר, "אל תעמיד פנים שלא נהנית מזה. בטח יש לך ג'קט של ריינבו דאש כאן במזוודה."
מרלין מעקם את אפו. "אני לא ריינבו דאש. אתה ריינבו דאש." שניהם לא מדברים על כך שזה בכלל לא עלבון במונחים שלהם.
"מאוד בוגר מרלין," ארתור אומר. מרלין חושב שהוא הולך להעיר לו משהו בסגנון הכל עובר עליך אבל במקום, ארתור צוחק במין כנות שמרלין ראה רק מרחוק, כשמצלמה תפסה את ארתור לא מוכן, בלי הפאוזה המלכותית.
"אני חייב לגלות אם יש מפעל שמייצר אתכם." ארתור מרים גבה מרלין מחווה אליו. "חתיכים שמבינים אזכורים על סדרות מצוירות. זה הולך להיות מסע אפי מסביב לעולם. אני צריך להביא איתי עוזר אישי בשם פספרטו. או קוף קטן."
"ובכן, אתה יכול ללכת לחפש קוף קטן שישב לך על הכתף בזמן שאתה מסתובב ומדביק אנשים בטמטום שלך," ארתור אומר, "או שאתה יכול לעשות את זה." ארתור מביט עליו בהרהור כמה שניות, כאילו הוא חושב על משהו שהוא ללא ספק יתחרט, ומנשק אותו.
מרלין חשב על זה, כמובן. בכל מיני סיטואציות שונות. וכשארתור מתנתק ממנו, מרלין מבין שזה בכלל לא מה שדמיין; הוא לא רוצה להיות המעריץ של ארתור, הוא רוצה להיות איתו. הוא רוצה להכיר את ארתור, לא בתור הבלונדיני הפוטוגני שהוא מציג את עצמו מול המצלמה אלא בתור האדם העקום שיושב מולו.
מרלין מרגיש שווה לו וחושב, זה הרבה יותר טוב ככה וגם, זה מגוחך.
ארתור מביט ישר לתוך עיניו ומרלין יודע שהוא חושב על אותו הדבר בדיוק. במיוחד על החלק המגוחך בעניין.
"אתה צריך להפסיק להעליב אותי בראש שלך אם אתה הולך להפוך אותי למלכה שלך," מרלין אומר.
ארתור מרים גבה בלונדינית אחת. "אתה לא הולך להיות מלכה. הכי גבוה שתגיע יהיה משרת." מרלין צוחק וחובט בו וארתור מוסיף, "אתה תראה מזעזע בשמלה."
מרלין מצחקק, שאלוהים יעזור לו אם הוא לא נשמע כמו ילדה מתבגרת, אבל הוא לא שולט בזה. "אתה מדמיין אותי בשמלה עכשיו, ארתור?"
"לא," ארתור אומר בזעזוע. "אוקיי, עכשיו אני חושב עליך בשמלה. וזה נוראי. ואני לעולם לא אוכל לא-לדמיין אותך בשמלה שוב."
ומרלין מתחיל לחשוב
פאנדום: מרלין מודרן!AU.
