שני קן זיכרון
New member
כנס חושלים-מחוז תיכון
אז ככה, אתמול בערב חזרתי מהכנס של מחוז תיכון,שהיה בסימן ראי המציאות. בכנס עברנו כמה פעולות על כל המצב בארץ. בין הפעולה הלפני אחרונה לאחרונה הקרינו בפנינו סרט-משנת 1997 ששודר בטלוויזיה במסגרת התוכנית "עובדה". בסרט הראו מצד אחד את משפחת אזולאי המונה שתי בנות,אם ואב, הגרים כולם בדירה פצפונת בשכונה ד´ בבאר שבע. למשפחה אין כסף לאוכל,האב מובטל בגלל מחלה קשה והאם עקרת בית. הבת הבכורה,רבקה,לא זכתה בחייה לראות את הים,לצאת לסרט או אפילו לצאת מגבולות באר שבע-כי אין להוריה כסף לסיים את השבוע,שלא נדבר על החודש. מצד שני הראו את מר אמיל אברהמוב,קבלן,שגר עם אשתו(לא הוזכרו בני משפחה אחרים)בבית, או יותר נכון לתאר את זה כבארמון בכפר שמריהו. ביתו כולל בריכת שחייה,מגרש טניס,ארבעה סלונים,טלוויזיות,חדרי אמבטיה מפוארים,ממש בית מלון ושלא נדבר על הגודל שעליו משתרע הבית (יש לו אורוות ועוד כל מיני בעלי חיים אותם מגדל,7 מרצדסים בחנייה...) הסרט היה בהחלט מזעזע,בייחוד שלקחו שתי משפחות כל כך קיצוניות. הפער הכלכלי-חברתי במדינה הזו הוא בלתי נתפס, שימו לב במה אנחנו מתעסקים-אז מה אם הצופים החליטו להכריז על עצמם כ-א פוליטיים וכך להרוויח את החיבה של כל האירגונים והפלחים בארץ? בואו נהיה שונים,יש לנו את הכוח לשנות ולעצב את החברה הזו,להציב בה גבולות שנראים הגיוניים! אחרי הסרט קיימנו דיון במסגרת חוגית,עוד יותר הזדעזעתי לשמוע תגובות של חלק מחברי החוג כמו "אין מה לעשות....ככה אנחנו!"..אז אולי זה המצב אבל יש מה לעשות,יש מקום לשיפור והוא רב ביותר. ישנם מיליון ועשרים אלף נפשות החיות מתחת לקו העוני במדינה הזו, ומחציתם אף ילדים!...בואו נפסיק להתמקד בעניין השוליים כמו מה ערכו של צופפניק ומה מטרותיו בחיים,נתמקד במה מטרותינו ובמה אנחנו יכולים לשנות כשאנחנו שומעים את המשכורת המרקיעה שחקים של מנהל הבנק הזה...
אז ככה, אתמול בערב חזרתי מהכנס של מחוז תיכון,שהיה בסימן ראי המציאות. בכנס עברנו כמה פעולות על כל המצב בארץ. בין הפעולה הלפני אחרונה לאחרונה הקרינו בפנינו סרט-משנת 1997 ששודר בטלוויזיה במסגרת התוכנית "עובדה". בסרט הראו מצד אחד את משפחת אזולאי המונה שתי בנות,אם ואב, הגרים כולם בדירה פצפונת בשכונה ד´ בבאר שבע. למשפחה אין כסף לאוכל,האב מובטל בגלל מחלה קשה והאם עקרת בית. הבת הבכורה,רבקה,לא זכתה בחייה לראות את הים,לצאת לסרט או אפילו לצאת מגבולות באר שבע-כי אין להוריה כסף לסיים את השבוע,שלא נדבר על החודש. מצד שני הראו את מר אמיל אברהמוב,קבלן,שגר עם אשתו(לא הוזכרו בני משפחה אחרים)בבית, או יותר נכון לתאר את זה כבארמון בכפר שמריהו. ביתו כולל בריכת שחייה,מגרש טניס,ארבעה סלונים,טלוויזיות,חדרי אמבטיה מפוארים,ממש בית מלון ושלא נדבר על הגודל שעליו משתרע הבית (יש לו אורוות ועוד כל מיני בעלי חיים אותם מגדל,7 מרצדסים בחנייה...) הסרט היה בהחלט מזעזע,בייחוד שלקחו שתי משפחות כל כך קיצוניות. הפער הכלכלי-חברתי במדינה הזו הוא בלתי נתפס, שימו לב במה אנחנו מתעסקים-אז מה אם הצופים החליטו להכריז על עצמם כ-א פוליטיים וכך להרוויח את החיבה של כל האירגונים והפלחים בארץ? בואו נהיה שונים,יש לנו את הכוח לשנות ולעצב את החברה הזו,להציב בה גבולות שנראים הגיוניים! אחרי הסרט קיימנו דיון במסגרת חוגית,עוד יותר הזדעזעתי לשמוע תגובות של חלק מחברי החוג כמו "אין מה לעשות....ככה אנחנו!"..אז אולי זה המצב אבל יש מה לעשות,יש מקום לשיפור והוא רב ביותר. ישנם מיליון ועשרים אלף נפשות החיות מתחת לקו העוני במדינה הזו, ומחציתם אף ילדים!...בואו נפסיק להתמקד בעניין השוליים כמו מה ערכו של צופפניק ומה מטרותיו בחיים,נתמקד במה מטרותינו ובמה אנחנו יכולים לשנות כשאנחנו שומעים את המשכורת המרקיעה שחקים של מנהל הבנק הזה...
