כנס מאמנים 2011 - היה שווה!

[אמא לה3]

כנס מאמנים 2011 - היה שווה!

בין הבלוגים הקבועים שאני נהנית לקרוא ולומדת ממנו המון, הוא הבלוג של ריק מק'צרלס. ריק הוא מאמן קנדי בכיר המביא בבלוג פוסטים מכל העולם, בין לבין הוא מעדכן על השתלמויות וסדנאות למאמנים ועל החשיבות של חינוך המאמנים גם אחרי הסמכתם. בכל העולם מתקיימים כנסים וסדנאות ואין מה להגיד, הדבר מעורר קינאה. שמחתי על ההזמנה שיצאה מאיגוד ההתעמלות על סדנא שכזו אשר מתקיימת אצלנו, אחרי לבטים מעטים - נרשמתי (זה לא פשוט יום שישי ובטח לא השעה), המחיר היה סביר בהחלט 120 ש"ח בלבד ובהחלט הצדיק את התכנים. אז מה היה לנו שם: בשמונה ורבע החלה ההתכנסות, מאמנים ומדריכים מכל הארץ החלו להגיע לבניין המכללה, שם נרשמנו, קיבלנו תגים, כל מיני מתנות קטנות (תיקים, קלסרים, חולצות) וכמובן את הלו"ז ואת הסדנאות אליהן ביקשנו להגיע. עלינו לשתות קפה (ועוגיות- המון). היה כל כך נחמד להכיר ולפגוש פנים אל פנים כל מיני חברים וחברות מהפייסבוק שזה כבר היה מצחיק...כמובן שפגשתי שם גם כמה חברות פורום אהובות ומאמנים מהעבר שהכרתי ולא יצא לי לראות אותם כ-10-15 שנה (מה שמעיד על גילי לא?). האוירה היתה נעימה ביותר (נחמד שזוכרים אותי אחרי כל כך הרבה שנים), עלינו למעין מפגש ראשון, דברי ברכות. אגנס קלטי - אגי הותיקה (שלא נאמר קשישה) בת 90!!! חגגה יומולדת השבוע! מחיאות כפיים קיבלו את פניה כשנכנסה לאולם ההרצאות. סיפרה קצת על העבר המפואר שלה (ויש לה כזה..הלוואי עלינו) וקיבלה זר פרחים (היא לא שכחה להודות בהנפת רגל מתוחה למעלה (כן, הרבה מעל 90 מעלות

) ג'ורדן יובצ'ב, הבולגרי בן ה38 (ודאנו שוב...) שסיפר על תפקידיו המינהלתיים באיגוד ההתעמלות הבולגרי לצד המשך הקריירה המיקצועית שלו וההכנות לקראת האולימפיאדה השישית שלו (צ'וסוביטינה, יש לך לאן לשאוף!), הבחור מרתק חבל על הזמן... משם המשכנו לאולם ברלין שם נערכו הסדנאות (היו כמה סדנאות במקביל). הסדנא הראשונה שאליה הגעתי היתה הסדנא של רוסלאנה (שכחתי את שם משפחתה...) , רוסלאנה היא הכריאוגרפית של נבחרת איטליה (אבל גברים בעיקר), די קרעה לנו את הצורה, זה התחיל עם חימום קל ומשם לפסים של ניתורים, הנפות, דילוגים וקפיצות (לא נשאר הרבה אויר אח"כ אבל אני שמחה שהחזקתי מעמד רב החלק הזה... החלק השני היה עבודה עם מקל בעיקר על החזקות גוף וגמישות (ובשביל אחת כמוני שגמישה למדי, אני עד עכשיו דואבת וכואבת, במיוחד בירכיים

). החזקתי מעמד עד לכאן. היא פשוט מדהימה, נראית מעולה ועובדת מעולה, לקחתי כמה טיפים מועילים מאוד שאני מניחה שנועה תעלה לכאן בימים הקרובים. משם לסדנא של ג'ורדן יובצ'ב עצמו - הבחור העביר מעין תרגילי חימום כליים וספציפיים ובין לבין שיתף אותנו בכמה טיפים וקצת מהשקפת עולמו בנוגע לחימום. נחמד. כמה חברה עשו קצת אלמנטים והיה מרגש (אותי בפרט) לראות את פאתן גנאיים שהיתה מתעמלת צעירה בתקופה שהייתי בלימודי בביה"ס למאמנים, עושה ברגים לבור (וגם סלטה הצידה על הקורה ), כמובן שיובצ'ב גילה רוח צעירה, הוא שוחח בחופשיות עם הבאים לכנס, הצטלם עם כולם (ועם הדרישות המוזרות של חלק מהם

) והיה נחמד לכולם באופן יוצא מהכלל. משם ארוחה קלה, קצת מינגלינג ואז לפאנל מומחים. בפאנל לקחו חלק המאמנים הבכירים של הענף - אורנה שי וזהבה זיסמן שסיפרו על מה גרם להן להגיע לאימון, על ההצלחות ועל כמה קשה העבודה, ג'קי וישנייה - מתעמל בנבחרת ישראל לשעבר ומאמן בכיר אצל הגברים וכמובן למי שלא יודע גם משווק ציוד ספורט גם להתעמלות, רפי בריקנר, שופט בינלאומי של הגברים ועוד....) בין היתר דובר שם על החשיבות של התקשורת, הוסיף ואמר אילן גזית (שבין היתר גם עובד בערוץ 5) שיש אפשרות שהרוצים לראות התעמלות פשוט יתחילו לשלוח מכתבים להנהלת הערוץ - זה יכול לעזור בשימחה (לדעתו הפסיקו לשדר התעמלות מחוסר עיניין לקהל הצופים). משם המשכנו להרצאה על תזונה נכונה למתעמלים וספורטאים, בשלב הזה אני נשרתי כי בכל זאת...יום שישי ויש עוד מה לעשות בבית... בקיצור, אירוע מעולה, מוקפד בעל תכנים נהדרים ובכלל היכולת לפגוש מאמנים ומאמנות שלא במסגרת תחרויות או מפגשים תחרותיים היה מהנה ומועיל מאוד. כולי תקווה שאירועים כאלה יקרו בתדירות יותר גבוהה, מומלץ ביותר ותודה לכל אלו שעסקו בפיתוחו (חגית דיסקין הנהדרת). פשוט נהנתי מכל רגע.

 

[נועה חורש]

סיכומי הרצאות

תודה רבה על הסיכום המעלף. רצ"ב סיכומי ההרצאות, כפי שצילמתי מאנשים שכתבו שם וכתבתי בעצמי. רוב הדברים הם ציטוטים ישירים של הדוברים, וחלק קטן הם סיכומים. הדברים תורגמו מאנגלית, ומובן שבחלק מהמקרים הוצאו מהקשרם, כיוון שהכנס לא הוקלט, מה שנרשם נרשם.

 

[נועה חורש]

ההרצאה של יורדן יובטצ'ב

התחלתי להתעמל בגיל שבע. לא חלמתי אז על אולימפיאדה, אבל רציתי להיראות טוב בתחרויות הפנימיות. מה שהחזיק אותי להמשיך בהתעמלות הם האנשים שגרמו לי לאהוב את הדברים שמעבר לפעילות הגופנית: חדווה וכיף, שמירה על בטיחות אישית וזהירות ועוד. היו מתעמלים ומאמנים מתקדמים מרוסיה שהערצתי, ובשלב מסוים צצה השאלה- איפה אני, ומה צריך לעשות כדי להגיע לרמה של אלו שאני מעריץ. התחלתי לעבוד קשה ולמדתי אלמנטים ייחודיים וקצת שונים, כדי להיות בולט יותר. במשך הדרך, לפעמים עולה השאלה "מה אתה רוצה להפיק מההתעמלות?" אחד הדברים שעזרו לי להתמיד, זה שלא הייתה לי שום פציעה גדולה. בשנת 1992, האולימפיאדה הראשונה שלי, הייתי הכי צעיר ולא מנוסה, רק בן 17. יחד עם זאת הייתי כשרוני ומפוקס מספיק כדי להתחיל. לא היה עליי לחץ, כי לא ציפו ממני למדליה או להישג גבוה. כאשר מתעמלי הסגל האחרים פרשו, שאר חבריי נכנסו לקבוצה המובילה, וכך היינו באותו גיל, אבל אני הייתי מנוסה יותר אז נהייתי המנהיג. אחרי האולימפיאדה ב-1996 פרשתי למשך שנתיים ועברתי לאמן. אימנתי בארה"ב ועבדתי עם Bart Connor הבעל של נדיה קומנצ'י. אבל לא הגעתי לסיפוק מזה. רציתי להמשיך להתעמל. הרגשתי שאני יכול לתת יותר בשנים הללו. אחרי שחזרתי, הצלחתי יותר. כדי להיות בשיא, כל אחד צריך למצוא מה מניע אותו. אחת הסיבות שאני ממשיך להתעמל, היא כיוון שאני מהווה מודל לחיקוי והשראת מוטיבציה, מאחר ואין לנו כרגע מוביל ממשי באולם. אני מרגיש שאני עושה זאת למען ארצי. אלה הסיבות שגורמות לי להמשיך, כדי לשמש דוגמא לצעירים בארצי ולא כדי להגיע להישגים כאלו או אחרים. הסיבות שגורמות לי להמשיך אינן בהכרח מתאימות לאחרים. לכל אחד זה אחרת. כעת אני ממשיך להתכונן לאולימפיאדה הששית שלי, ולא פורש, כי אני רוצה להיות זה שהשתתף בשש אולימפיאדות, אם זה אפשרי. באולימפיאדה האחרונה הייתה לי תחושה שלא השגתי מה שיכולתי, והגעתי למקום שמיני בגמר בלבד. שאלות מקהל שאלה: איך אתה יכול לשלב בין ראשות האיגוד לבין התעמלות בפועל? תשובה: בבוקר אני עובד במשרד, ואחה"צ אני מתאמן. שאלה: הכוונה הייתה מבחינה מוסרית ואתית: בתור יו"ר האיגוד אתה אחראי על המאמנים שמאמנים אותך, אתה קובע אילו מתעמלים ייצאו לתחרויות ומי יישאר בבית כאשר אתה בעצמך מתמודד, אתה אחראי על תקציבים ומתקנים שמשרתים בסופו של יום אותך וכיו'ב. איך אתה מתמודד עם ההתנגשויות הללו? תשובה: אני לא נכנס לויכוחים ולעימותים עם אנשים. הטוב ביותר הוא זה שיוצא לתחרות. אם זה לא אני, אז אני מוציא צעירים אחרים. אני חושב שדווקא בגלל הניסיון שלי וההימצאות בשטח האימונים אני יכול לתרום יותר לאיגוד ההתעמלות במדינה שלי ולכן אני שם. שאלה: כמה שעות אימון ביום אתה מתאמן באולם? תשובה: אני בא לאולם אחה"צ, לכמה שעות, 3 שעות בערך, מתוכן בערך שעה אני מפטפט... כך שבפועל לא יוצא לי הרבה. מספר פעמים בשבוע אני גם מגיע לאימון בוקר ולאימון נוסף אחה"צ, אבל זה לא קורה באופן קבוע. אני עושה חימום יחד עם כולם, אפילו עם הילדים הצעירים, וכך גם מעודד אותם. אח"כ אני הולך הצידה ומתאמן לבד כדי לשמור על הכושר, לדייק באלמנטים ולעשות אותם בצורה מושלמת. שאלה: האם אתה חושב שרצוי שאנשים שעובדים באיגוד, כמו למשל מזכירי האיגוד, פקידות, מנהלים יהיו מתעמלים או מתעמלים לשעבר? תשובה: כן. אני חושב שזה עוזר. זה יותר טוב. אבל גם מי שלא היה מתעמל יכול לשמש בתפקידים כאלו, זה קורה לפעמים וזה עובד גם כן. שאלה: איך היחסים שלך עם המאמן שלך: תשובה: אני לא ממש מתאמן עם מאמן. אני מתאמן לבד. רק מידי פעם אני צריך שמישהו יסתכל עליי, או ירים אותי כשאני נופל או נתקע... שאלה: האם אתה מתכוון גם ללמוד אלמנטים חדשים? תשובה: אני יותר מתמקד בלבצע את האלמנטים שאני יודע ללא הורדות.

 

[נועה חורש]

אגנס קלטי

התחלתי לאמן כשלא הייתה התעמלות בארץ. אימנתי באולם קטן ליד גן העצמאות איפה שהתעמלו האנגלים. לא היו פה אז מכשירים. קניתי מכשירים במינכן והבאתי מקבילים באונייה ועוד מכשירים. בשלב מסוים חשבתי לחזור לחו"ל, אבל פה מצאתי ילדות נחמדות, ובית. ועם.

 

[נועה חורש]

פאנל מומחים

***זהבה זיסמן הכל התחיל מחלום אישי. אני זוכרת את עצמי עומדת מול המראה, ומעניקה לעצמי מדלייה שגזרתי מנייר. חלמתי שאני מקבלת מדלייה אולימפית בהתעמלות ורציתי לעשות הכל כדי להשיג אותה. בשלב מסוים, הבנתי שהגוף שלי לא מתאים להתעמלות. שאני לא אוכל להיות מדליסטית אולימפית בהתעמלות. אז הלכתי לאימון. אימון זאת עבודה שקמים אליה בבוקר עם חיוך על הלב. אני ממליצה לכולכם לעשות תחרותי. לא להסתפק בקטן, לא להסתפק במה שיש. להילחם, לדרוש ציוד. ***אורנה שי גם אם באים ממדינה קטנה, אפשר "לעשות את זה" בגדול. עם רצון, התמדה ואמביציה. שופט לדעתי צריך להיות בשטח יום-יום ולהרגיש את השטח, להרגיש את ההתעמלות. ***רפי בריקנר הבסיס לשיפוט הוא האהבה למקצוע. לא מספיק לאהוב להתעמל, לאהוב לאמן, צריך לאהוב לשפוט ולהעריך. חשוב גם יושר אישי. אחרת נופלים. אפשר לתת העדפות כאלו ואחרות, להיות מושפעים, להיות מעורבים בקומבינות לטווח קצר בלבד. אחר כך נופלים. מי שאין לו יושר אישי לא יישאר מעבר לשנים בודדות ספורות בדרגות הנמוכות. חשוב גם הידע בחוקה, בטכניקה של האלמנטים. היום אפשר לראות הרבה וידאו וסרטונים באינטרנט. צריך כל הזמן להסתכל. בהתחלה היו לי שאיפות להיות שופט בינלאומי. לאחר מכן התחלתי לשאוף גם לשפוט בתחרויות בינלאומיות בחו"ל. כל פעם שאפתי קדימה יותר. כדי להיות שופט בינלאומי יש הרבה עבודה. צריך כל 4 שנים מחדש לעשות מבחן, שבסופו אפשר לאבד את הרישיון או לרדת ברמה, או לשמור על אותה רמה. בנוסף צריך גם הכרה של איגוד ההתעמלות בארץ. בלי זה אי אפשר וגם לזה צריך להתייחס. ***ג'קי וישנייה אני הייתי מתעמל וגם מאמן בו זמנית. בשלב מסוים גם הפסדתי למתעמל שלי... אני שמח שיש המשכיות לאלופי ישראל, והיום הם פה בכנס הזה, בתור שוחרי התעמלות. עם הקישורים וקשרים שלי אני עוזר לאיגוד הישראלי. למשל כשתחרות בהתעמלות אומנותית נפלה על יום כיפור, אני הצלחתי להזיז אותה, כדי שהבנות יוכלו להתחרות. לפני כן לא עזרו כל המכתבים והבקשות. לכן חשוב לטפח קשרים בעולם. לצערי בארץ יש פחות חשיבות לקשרים הבינלאומיים. פרשנות תחרויות בתקשורת: התחלתי בשנת 1976, אולימפיאדת מוטריאול, נדיה קומנצ'י. אחד מרגעי השיא שלי, היה כששידרתי את נבחרת האומנותית וכששידרתי את שטילוב בגמר מכשירים באליפות העולם. הייתה לי התרגשות עצומה. באולימפיאדה הקרובה לשטילוב יש סיכוי למדליה. לאומנותית אין שום סיכוי למדלייה, בניגוד לדיבורים. גם אם הן יבצעו תרגיל מושלם. שאלה מהקהל: אני מתעמלת באקרובטיקה. בתחרות האחרונה, זוג מבלגיה נפלו בגמר. הכל יכול לקרות. למה אתה אומר מראש שלאומנותית אין סיכוי להגיע לגמר באולימפיאדה? הערת המארגנת: הוא מתכוון שהשיפוט בהתעמלות אומנותית עדין בחיתוליו יחסית לענפים אחרים. תשובה: דבר ראשון אני דיברתי על אולימפיאדה, ובאקרובטיקה אין אולימפיאדה. דבר שני, המצב בהתעמלות אומנותית הוא שיש ציון התחלתי עוד לפני שמתחיל התרגיל. לא משנה מה עושים. שאלה מהקהל: אתה מדווח על התרגשות עצומה בשידורי התעמלות ואתה משדר התעמלות שנים והבולטים בתחום הזה בתקשורת. אז למה אין שידורי התעמלות בטלוויזיה? אליפות העולם האחרונה אפילו לא שודרה ביורוספורט! תשובה: יש שלושה ענפים שהטלוויזיה משלמת כסף כדי לשדר אותם: כדורגל, כדורסל וטניס. כל יתר הענפים צריכים הם לשלם כסף לטלוויזיה כדי שישדרו אותם. אילן גזית, פרשן התעמלות בערוץ הספורט: ערוץ הספורט, הפסיקו לשדר התעמלות כי זה לא מעניין את הקהל. אם תכתבו מכתבים, תדרשו, אולי יוסיפו! קריאה נוספת מהקהל: אבל יש כתבות ב-YNET וכמעט לא מתייחסים לזה... ולא מגיבים... אילן גזית: אבל זה סתם, זה לא מעניין. ***יעקב לוי בטרמפולינות למי שלא יודע, יש לנו משתתפים באליפות אירופה ואליפות העולם. אני רוצה לדבר על איך להגיע לשיא מנקודת מבט של הספורטאי. להיות בשיא זהו קצה הפירמידה. יש דרך ארוכה לשם. צריך מטרות ויעדים לאורך כל הדרך. כל הזמן להציב מטרות ויעדים. הספורטאי צריך להיות מחויב ב-100% למה שהוא הולך לעשות בדרך. מה זאת אומרת מחויב ב-100% למה שהוא הולך לעשות בדרך? – מוכן להשקיע את כל הזמן, המאמצים, הפציעות והקשיים. אחרי שהגעת לשיא: צריך לשמור עליו. להיות בשיא, יותר קשה מאשר להגיע אליו. יש ציפיות ממך. אתה צריך כל הזמן לחדש, להצדיק את עצמך. חגית דיסקין: להיות בשיא זאת תכונה. אתה לא נח עד שאתה לא נמצא שם, ואתה לא נח גם כשאתה שם. אני חושבת שלכולכם יש את זה. אז קחו את זה. תתייעצו באנשים האלה, ותגיעו לשיא. אילן גזית: אני אומנם לא חלק מהפאנל הזה, אבל אני רוצה גם לאמר כמה מילים. להגיע לשיא. הכל מתחיל ונגמר בכסף. מי ששולט הם פוליטיקאים. שכרגע לא נמצאים כאן בפאנל הזה, הם באו בבוקר והלכו. מי ששולט הם פוליטקאים. שלא מבינים בספורט. כשאני צריך, בנוסף לאימון התעמלות גם לפרשן וגם לעשות כל מיני עבודות אחרות במקביל, איך אני יכולה לעשות התעמלות כמו שצריך??

 

[נועה חורש]

תזונת ספורט למתעמלים- מדע ומיתוסים

שגיא הלוי- היה מתחרה באתלטיקה, בוגר הפקולטה באוניברסיטה העברית, התמחות בתזונת ספורט. יועץ ליחידות עילית בצבא, במשטרה, בשב"ס, בגופים גדולים וגם מאמן כושר. אין הרבה תזונאי ספורט בארץ. כשאני מאמן כושר, זה לא משנה אם זה לוחם, מתאמן בחדר כושר או מתעמל קרקע. מתעמל קרקע זה סוג ספורט שאני אוהב. ספורט אצילי, שמעבר לספורט ביצוע הוא ספורט ראווה. הספורטאי צריך להיראות בהתאם לביצוע שהוא מייצג. האסתטיקה הזו עולה ביוקר. אני לא מדבר רק על הפרעות אכילה. אלא על החוסרים שיש לספורטאים העוסקים בספורט דורשני כמו זה. חוסרים בסידן למשל. התמיכה התזונתית היא מועטה עד אפסית, והדבר הזה תמוה, כי מפסידים הישגים על כך. חוטפים פציעות. לא רק פציעות over use, אלא גם פציעות טראומה. כי אותה רצועה שאנו מרבים למתוח, אותו מיניסקוס, ניזון מנוטריאנטים= חומרי מזון. רקמת קולגן. קולגן זה פרוטאין. פרוטאין זה חלבון. ענייני תקציב: בחו"ל לכל ספורטאי יש מומחה תזונת ספורט שמלווה אותו. חסכים תזונתיים נפוצים במתעמלים: קלוריות (המתעמל אוכל מעט מידיי ביחס לביצוע), פחמימות, חומצות שומן לא רוויות בדגש על אומגה 3, ברזל, סידן, ויטמין D, ויטמין B12, אבץ, נוזלים. אז איך אנחנו יודעים שיש לנו את הכל? –בדיקת דם. אבל בדיקת דם רגילה לא מתאימה לספורטאי. בגלל החוסרים הנ"ל, מגיעים למצב של fatigue (תשישות). סיימת את האימון במצב עייפות בגלל החוסרים הללו. או שבמהלך האימון או התחרות או הביצוע, הביצועים יורדים בגלל עייפות. פחמימות: ידוע שנמצאות בכבד, בשרירים ובפלסמה של הדם. הפחמימות של הפלסמה של הדם הן החשובות. המוח כל הזמן דוגם את רמת הסוכר הדם. בהתעמלות עבודה התזונאי היא עבודה קשה. כי זה ספורט קשה. מצד שני, העבודה קלה, כי יש רמת ציות גבוהה. הבעיה היא הפרדוקס. דוגמא: רקדנית סובלת ממחסור בסידן. הועפה מהלהקה, כי המנהלת של הלהקה אמרה שהיא שמנה מידיי. קשה לתזונאי להוריד אותה ב-5 ק"ג ומצד שני גם לתת לה סידן. מיתוס: סידן נספג בעזרת שומן. זה לא נכון. סידן לא נספג בעזרת שומן. סידן נספג בעזרת ויטמין D. אבל ויטמין D נספג רק עם שומן... שריר הספורטאי, מאוד רטוב. כבד, דחוס ונוזלי. שריר גדול= שריר חזק= שריר כבד. Power to weight ratio. חיטוב השריר קשור למסת השומן ולא למסת השריר. ישנו כידוע השומן שאותו רואים, השומן שמתחת לעור, ויש שומן וויצרלי, שנמצא בין האיברים הפנימיים בבטן. השומן הוויצרלי הוא מסוכן יותר למחלות ולכלי הדם. הוכח קשר ישיר בין צריכה של נוטריאנטים מסויימים ופציעה. דוגמא- סידן. שאלה מהקהל: האם אתה ממליץ למתעמלים לקחת סידן? תשובה: רק אחרי דיאגנוזה. אם אני אגיע לקבוצה, סביר להניח שאתן ל-30% מהספורטאים סידן. לנשים שמנות אין אוסטיאופורוזיס. זה בגלל שמסת השומן מהווה עומס על העצם כל הזמן, ועומס על העצם מחזק אותה. מה שקורה בספורט, שיש עומס על העצמות, ומגרים את העצמות לקלוט סידן, אבל לא מספקים סידן. אדם צריך בין 1000 ל-1500 מ"ג סידן ליום. ספורטאיות צריכות יותר. מתבגרים צריכים בין 20-30 אחוז ומתבגרות עד 50 אחוז יותר. סוכר: מחוסר סוכר אפשר למות. עודף סוכר= השמנה. במקרה של עודף סוכר הגוף מפסיק ליפוליזה ("הפסק להשתמש בשומן, יש לי סוכר). שאלה מהקהל: מאחר והאימונים בהתעמלות ארוכים, 4 שעות, האם אתה ממליץ לתת חטיף אנרגיה באמצע האימון? הג'ל הכי טוב. אחרי 40 דק' מתחילת האימון, כדאי לתדלק במנות קטנות, ואני מדגיש קטנות, של סוכר. אם לא ג'ל, אז תמר אחד. שאלה מהקהל: למה אם אין לי סוכר, הגוף לא יכול לקחת מהשומן? תשובה מהקהל: בגלל בעיה של זמן. לוקח זמן לפרק שומן, וצריך סוכר מיידי. תשובת המרצה: לא רק בעיה של זמן. גם בעיה של חמצן. פירוק סוכר מתרחש גם ללא נוכחות חמצן בכלל. למאמצים עצימים צריך סוכר, כי אין מספיק חמצן. מה שקורה באימון, זה שמתחילה הידלדלות של מאגרי אנרגיה. ואז יש ירידה בביצוע. בגוף יש רק 1600 קלוריות סוכרִיות. עוד לפני שהמאגר נגמר, מגיע ה-fatigue, העייפות. כי הגוף לא ייתן לגמור את הכל עד הסוף. סידן: מומלץ לאכול טחינה, שומשום, גבינה צהובה וסרדינים. גינה צהובה 5% היא הכי טובה, כי יש מעט שומנים אבל היא מלאת סידן.