כנראה שלא ניתן להתמודד......./images/Emo14.gif
נכנסתי לפורום ממש בלי להתכוון , לא חיפשתי את הפורום והנה אני מוצאת את עצמי כאן ומרגישה שיש לי גם משקע גדול עם העבר שלי. משהו שכואב כל פעם מחדש . זה קרה אומנם לפני שנה וחצי ( אולי הרבה זמן.... אבל זמן כנראה לעולם לא מאחה את הפצע הכואב ). אני כאן בשורות אלו פותחת פצע שלא מגליד ומרגישה את הצורך לשתף אתכם . אני רוצה לשתף אתכם במכתב שיוצא ברגע זה מהמגירה מכתב שמגלה את הכאב האישי שלי . מכתב לתינוק שלא יולד ביום שגיליתי אותך שידעתי שנוצרים בי חיים חדשים התרגשתי מאוד ידעתי שאתה פרי אהבה, חשבתי שבאת כמו.... מתנה משמיים. התאהבתי בך מיום ליום נתת לי להרגיש רע ,את כל הבחילות, את הסחרחורות ואפילו הרצת אותי אין ספור לשירותים להקיא , אבל עדין רציתי אותך!!! הופתעתי שהגעת לא ציפתי לך באת אלי בלי הודעה מוקדמת . ואני חשבתי שאם כבר באת למה לא נפתח לך את הדלת את דלת האושר, דלת החיים דלת של חום של אמא ואבא.... סיפרתי לאבא שלך חשבתי שאולי יהיה קצת מאושר אולי יחשוב קצת חיובי. אבל... כמה היתה קשה התגובה שסיפרתי לו , הוא לא רצה אותך הוא אמר שבאת בזמן לא טוב ....נו ואיך אני אמורה לתת לך חיים ? נלחמת בשבילך יותר מאשר בשבילי... רוצה לתת לך חיים רוצה שאתה זה שתבחר אבל איך אני בעולם כה גדול אתמודד ? איך אני יכולה לעזוב את אבא שלך? באמת אני אוהבת אותו , אני רוצה שתבין,לא שהוא יותר חשוב אבל אני אוהבת.. רוצה אותך בחיי ורוצה אותו בחיי... אבל אי אפשר לקחת את שניכם..והלוואי והדבר היה אפשרי. יושבת כאן בלילה שאחרי שהייתי אצל הרופא אחרי שאמר לי כן אתה קיים שם אתה איתן וחזק ועדין מתפתח לך , אתה שם נלחם לפתח איברים לדאוג שתיהיה הילד הכי מושלם והכי בריא ואני כאן ראיתי את התמונה שלך בפעם הראשונה יוווו......כמה שהתרגשתי, כמה שבכיתי, כמה שאני אוהבת אותך אבל איך אני מתגברת ? איך אני מביאה אותך לעולם בלי להפגע? אני רוצה שתבין אותי לא הרגתי אותך לא רציתי להרוג אותך אני צועקת לשמיים רציתי אותך אבל אולי לא הייתי חזקה . אני רוצה שתסלח לי שלא תאשים אותי. אתה יודע אני חושבת לפעמים אם אתה לא תיהיה כאן יותר בטח תיקח איתך את כל האהבה שלי ששייכת לאבא שלך . ואם אני אכעס עליו? ואם אני אכעס על עצמי? אם בגלל המילה האהבה אני מוותרת עליך מה הטעם שאני אתעורר יום אחרי ואני אדע שהפסדתי אותך וגם את אביך. אני כותבת לך בלילות ללא שינה בלילות קרים בלילות חשוכחים שרק אתה ואני כאן. אתה יודע שאני צמאה לחום אני צמאה לאהבה צמאה לחוש מישהו קרוב ועכשיו רק אתה ואני כאן. כל כך כואב לי שמהיום שידעתי עליך אתה מרגיש את הדמעות שלי ואת הכאב שלי תראה כמה אני סובלת בגלל אבל אני לא מאשימה אותך לא אותך!!! אולי תבין אולי תדע רציתי אותך שלא רציתי להכאיב לך שלא רציתי להרוג אותך. אני אמא שלך לפני שהכרתי אותך אני אוהבת אותך עד כלות נשמתי . אני חותמת את המכתב הזה בדמעות שנשארו לי בנשיקות של אמא....הלוואי ויכולתי ללטף אותך לתת לך חיבוק ולומר לך שהכל יהיה בסדר שאני כאן להגן עליך.... אם ויתרתי עליך שאתה עוד בבטן אולי אני לא שווה להיות אמא בשבילך אולי אתה לא צריך אמא כמוני..... אבל.... תזכור איפה שתיהיה נשמתך שכל כך רציתי שכל כך אהבתי אותך . והלוואי והיתה לי ההזדמנות לגעת בך ולדאוג לך. אל תשכח שאתה פרי אהבה. אתה תיהיה הסמל הכי גדול של אהבה שלי. תמיד אתה תיהיה חרוט בזכרוני. אוהבת אותך ילדי שלא נולדת. עד כאן המכתב ששמרתי מאז אותם לילות ללא שינה קצת ארוך (מצטערת) מקווה שלא תשפטו אותי אני כאן רק מביעה את הכאב שלי וזה באמת לא קל , כי אין פעם שאני לא מתייסרת על הפרק הזה שהיה בחיי.
נכנסתי לפורום ממש בלי להתכוון , לא חיפשתי את הפורום והנה אני מוצאת את עצמי כאן ומרגישה שיש לי גם משקע גדול עם העבר שלי. משהו שכואב כל פעם מחדש . זה קרה אומנם לפני שנה וחצי ( אולי הרבה זמן.... אבל זמן כנראה לעולם לא מאחה את הפצע הכואב ). אני כאן בשורות אלו פותחת פצע שלא מגליד ומרגישה את הצורך לשתף אתכם . אני רוצה לשתף אתכם במכתב שיוצא ברגע זה מהמגירה מכתב שמגלה את הכאב האישי שלי . מכתב לתינוק שלא יולד ביום שגיליתי אותך שידעתי שנוצרים בי חיים חדשים התרגשתי מאוד ידעתי שאתה פרי אהבה, חשבתי שבאת כמו.... מתנה משמיים. התאהבתי בך מיום ליום נתת לי להרגיש רע ,את כל הבחילות, את הסחרחורות ואפילו הרצת אותי אין ספור לשירותים להקיא , אבל עדין רציתי אותך!!! הופתעתי שהגעת לא ציפתי לך באת אלי בלי הודעה מוקדמת . ואני חשבתי שאם כבר באת למה לא נפתח לך את הדלת את דלת האושר, דלת החיים דלת של חום של אמא ואבא.... סיפרתי לאבא שלך חשבתי שאולי יהיה קצת מאושר אולי יחשוב קצת חיובי. אבל... כמה היתה קשה התגובה שסיפרתי לו , הוא לא רצה אותך הוא אמר שבאת בזמן לא טוב ....נו ואיך אני אמורה לתת לך חיים ? נלחמת בשבילך יותר מאשר בשבילי... רוצה לתת לך חיים רוצה שאתה זה שתבחר אבל איך אני בעולם כה גדול אתמודד ? איך אני יכולה לעזוב את אבא שלך? באמת אני אוהבת אותו , אני רוצה שתבין,לא שהוא יותר חשוב אבל אני אוהבת.. רוצה אותך בחיי ורוצה אותו בחיי... אבל אי אפשר לקחת את שניכם..והלוואי והדבר היה אפשרי. יושבת כאן בלילה שאחרי שהייתי אצל הרופא אחרי שאמר לי כן אתה קיים שם אתה איתן וחזק ועדין מתפתח לך , אתה שם נלחם לפתח איברים לדאוג שתיהיה הילד הכי מושלם והכי בריא ואני כאן ראיתי את התמונה שלך בפעם הראשונה יוווו......כמה שהתרגשתי, כמה שבכיתי, כמה שאני אוהבת אותך אבל איך אני מתגברת ? איך אני מביאה אותך לעולם בלי להפגע? אני רוצה שתבין אותי לא הרגתי אותך לא רציתי להרוג אותך אני צועקת לשמיים רציתי אותך אבל אולי לא הייתי חזקה . אני רוצה שתסלח לי שלא תאשים אותי. אתה יודע אני חושבת לפעמים אם אתה לא תיהיה כאן יותר בטח תיקח איתך את כל האהבה שלי ששייכת לאבא שלך . ואם אני אכעס עליו? ואם אני אכעס על עצמי? אם בגלל המילה האהבה אני מוותרת עליך מה הטעם שאני אתעורר יום אחרי ואני אדע שהפסדתי אותך וגם את אביך. אני כותבת לך בלילות ללא שינה בלילות קרים בלילות חשוכחים שרק אתה ואני כאן. אתה יודע שאני צמאה לחום אני צמאה לאהבה צמאה לחוש מישהו קרוב ועכשיו רק אתה ואני כאן. כל כך כואב לי שמהיום שידעתי עליך אתה מרגיש את הדמעות שלי ואת הכאב שלי תראה כמה אני סובלת בגלל אבל אני לא מאשימה אותך לא אותך!!! אולי תבין אולי תדע רציתי אותך שלא רציתי להכאיב לך שלא רציתי להרוג אותך. אני אמא שלך לפני שהכרתי אותך אני אוהבת אותך עד כלות נשמתי . אני חותמת את המכתב הזה בדמעות שנשארו לי בנשיקות של אמא....הלוואי ויכולתי ללטף אותך לתת לך חיבוק ולומר לך שהכל יהיה בסדר שאני כאן להגן עליך.... אם ויתרתי עליך שאתה עוד בבטן אולי אני לא שווה להיות אמא בשבילך אולי אתה לא צריך אמא כמוני..... אבל.... תזכור איפה שתיהיה נשמתך שכל כך רציתי שכל כך אהבתי אותך . והלוואי והיתה לי ההזדמנות לגעת בך ולדאוג לך. אל תשכח שאתה פרי אהבה. אתה תיהיה הסמל הכי גדול של אהבה שלי. תמיד אתה תיהיה חרוט בזכרוני. אוהבת אותך ילדי שלא נולדת. עד כאן המכתב ששמרתי מאז אותם לילות ללא שינה קצת ארוך (מצטערת) מקווה שלא תשפטו אותי אני כאן רק מביעה את הכאב שלי וזה באמת לא קל , כי אין פעם שאני לא מתייסרת על הפרק הזה שהיה בחיי.
