כנראה שנעזוב את אסף הרופא...

[nush האחד]

כנראה שנעזוב את אסף הרופא...

ערב טוב לכולם, מדי יום ביומו אני מתעדכנת בפורום אך מהפעם האחרונה שכתבתי הייתי בדאון די רציני מהסיפור של הקטנטן שלנו. סתם לרגע כללי: המתוק בן החודשיים נולד עם קלאבפוט ברגל שמאל, כיום מטופלים באסף הרופא אך שוקלים ברצינות לעבור לאיכילוב. מה אגיד לכם? אני ממש לא מפסיקה לחשוב על הנושא ומאד (בלשון המעטה) חוששת מהדניס בראון- מה יהיה? איך הוא יסתדר איתן? במידה ויצטרך לנעול אותן 23 שעות ביממה לאורך זמן, מה יהיה עם ההתפחות הגופנית שלו? ועוד המון שאלות. אני בסרטים נוראיים, לפחות פעמיים שלוש ביום מתאפקת לעצור את הדמעות... (נו טוב, עכשיו פעם רביעית אבל מי סופר...) מישהו כאן מטופל אצל ד"ר חמו? איך הוא? חוץ מזה, אשמח לשמוע סיפורים אמיתיים על השימוש בנעליים, בעיקר כאלו שלילד היה ממש קשה להסתגל אליהן ועל דרך ההתמודדות עם הנושא. חוץ מזה, מה באמת קורה אם הילד ממש לא מסתדר איתן וכל הזמן בוכה? מה עושים במידה ואין מנוס וחייבים להוריד את הנעליים במצב כזה? אני מאד אשמח לשמוע סיפורים מכל הסוגים, יש לי מושג בכללי לקראת מה אנחנו הולכים מבחינת סוג הטיפול אך לא מבחינת ההתמודדות שלו ושלנו וזה ממש מדיר שינה מעיניי. תודה מראש וגמר חתימה טובה

 

[אינה ו]

מטופלים באיכלוב ומאוד מרוצים

שלום, יש לנו תינוק מדהים כמעט בן 4 חודשים שנולד עם ק"פ דו צדדי מאוד קשה. ילדתי באיכלוב ואנחנו מטופלים שם מהיום הראשון. ד"ר חמו הוא רופא נהדר, מאוד איכפתי, דואג, מבצע כל גיבוס בתשומת לב ומקצועיות. הגיבוסים עברו לתום מאוד קשה: זה לקח המון זמן (הגבס האחרון ירד יום לפני שמלאו לו 3 חודשים) הוא כל הזמן בכה ולא ירד לי מהידיים. מאז שהוא עם הנעליים הוא ילד אחר לגמרי. בהמלצתו של הצוות הרפואי: ד"ר חמו ואריאלה הפיזיוטרפיסטית קנינו לתום את סנדלי מיטשל שהן הרבה יותר יקרות אך לפי הבנתי נוחות יותר לנעילה ולילד יותר קל להתרגל אליהן (אני לא יכולה להשוות עם הדניס בראון הרגילות כך שזו לא המלצה לקנות את הסנדלים). ביום הראשון הרגליים של תום היו מאוד רגישות בגלל הגבסים וכאב לו, אז נעלנו לו אותם לשעה, הורדנו לשעתיים וחזור חלילה אך בלילה הוא ישן איתם בלי בעיה. יום למחורת גם הייה קצת קשה אבל הצלחנו להחזיק 5-6 שעות בין כל הורדה ושוב בלילה ישן בלי בעיה. מהיום השלישי הוא עם הנעליים 23 שעות ביממה בלי בעיות מיוחדות. לדעתי על מנת למנוע פיגור בהתפתחות חשוב לעשות עם הילד תרגילים ומתיחות שאריאלה תוכל ללמד אותך. לגבי ילד שלא מתרגל לנעליים- לדעתי אין כזה דבר. צריך להתייחס למכשיר כדבר מובן מאליו, להיות עקביים ולהתאזר בהרבה סבלנות כי הימים הראשונים לא קלים. בסופו של דבר הילדים מסתגלים לכל דבר ואני יכולה לומר מנסיון שהשד לא הייה נורא כל כך. המון הבצלחה ואם יש לך עוד שאלות אשמח לתת לך את המספר שלי שנוכל לדבר.

 

[אורנית של לים לם]

לא יודעת איך להתחיל...

אני מאוד מאוד מאמינה שנבואה מגשימה את עצמה. למחשבות שלנו יש הרבה הרבה כוח והשפעה על מציאות חיינו וברור לי כשמש בצוהריים שאם את כל כך משוכנעת שנעלי הדניס בראון ישפיעו באופן חד משמעי על התפתחותו של ילדך ועל כמות הדמעות שהוא יזיל בגללם- אין שום אפשרות שהמציאות תהיה שונה. אם תחשבי בצורה שלילית כך אכן יהיה. אני מציעה לך אלטרנטיבה אחרת. תחשבי שיש ילדים רבים בפורום הזה ואני ביניהם שהבן שלהם עם דניס בראון כבר שנתיים וחצי ויותר, שהיו (לפחות אני יכולה להעיד על בני) עם דניס בראון עד גיל שנה!!! 23 שעות ביממה והם תפקדו והיו מאושרים לא פחות מאף ילד אחר והם עדיין ילדים נורא מאושרים עם הדניס בראון ובלעדיהם. הם לא מסרבים לנעול את הנעליים בלילה וגם לא ממהרים להוריד אותם בבוקר. הדניס בראון זה לא עונש. הדניס בראון הם נעלי ברכה!!! הם יחסכו לכם בעתיד הרבה הרבה צרות וניתוחים. למה לבכות? כשאני קוראת כאן בפורום על ניתוחים קשים שילדים בגיל שלוש או חמש עברו ברגליים, ויש כאלו, אני מברכת על כך שכל מה שנדרש ממני זה רק להנעיל לבן שלי את הנעליים האלו וחוסך ממני לראות את הבן שלי סובל בניתוחים קשים. חפשי בפורום הזה תחת השם "אודונים" או "שחר של יום חדש" ותראי מה האמהות האלה עברו עם ילדיהן. אני בטוחה שתשתכנעי מהר מאוד שהנעליים הן "צרה קטנה" מול הסבל שלהן ושל ילדיהן. תתעודדי!!! תחשבי שיהיה בסדר כי ילדים מסתדרים עם מה שיש. הם לא מקובעים כמונו המבוגרים. תחשבי שהנעליים האלו הן הצלה!!! הן ברכה!!! מזלו שהוא נולד בתקופה שיש אותן ואת שיטת הטיפול הזאת. לפני ארבע - חמש שנים זה היה הרבה יותר דרמתי והרבה יותר טראומתי. שנה טובה והרבה בריאות ושמחה אורנית

 

[גן עדן היחידה]

אורנית, כל הכבוד!!!

במשך הלילה חשבתי כיצד ניתן לשכנע שצריך את הנעליים וברגע אחד של כתיבה, פתרת לי את הבעייה.. איך אתם מרגישים שיהיה גמר חתימה טובה לכולנו אורית

 

[מטיסת שבלולים]

תרימי טלפון, שולחת מסר.

בכללי, הימים הראשונים עם הנעליים יכולים להית קשים, וצריך לקחת אותם כתקופת הסתגלות. אני חייבת לכתוב שלדעתי עם הנעליים *קל לאין שיעור* מאשר עם הגבס!. יש פרוטוקול ברור מאוד לגבי כמה זמן צריך להיות עם הנעליים. ובכלל הרבה מאוד ילדים נעמדים עם הנעליים. ההתפתחות של התינוק ממש לא תלויה בנעליים. זה אולי נשמע מפתיע, ובאמת כך. וכשהילד עומד הוא מיד עובר להיות עם הנעליים רק בשעות שינה. אושרי זחל גחון ועל 6 עם הנעליים ממש בלי שום בעיה! יש כאן הרבה שמטופלים באיכילוב ומאוד מרוצים. תתקשרי אליהם, תבקשי טלפון במסר, ישמחו מאוד לדבר איתך. להשתמע עידית

 

[גווניבר]

לא צריך לבכות

אני הייתי עם דניס בראון, עד שלב שבו אני זוכרת את עצמי איתם (משהו בסביבות גיל 3). התחלתי לעמוד מיד אחרי שהורידו לי את הגבסים בגיל 9 חודשים, והתחלתי ללכת לפני גיל שנה. ההתפתחות המוטורית שלי לא נפגעה. הכי חשוב זה לא לרחם עליו. הוא לא אומלל ומסכן (לא יותר מאשר כשהוא צריך לקבל חיסון). לשיטת פונסטי יש את אחוזי ההצלחה המבטיחים ביותר. לדעתי אם במהלך חייו הוא יאלץ לעבור ניתוחים רבים רק בגלל שלא נעלתם לו את הדניס בראון, אז יש טעם לרחם עליו. יהיה טוב!!!

 

[nush האחד]

תודה רבה לכולם על העידוד ../images/Emo13.gif