כסבתא לנכד הגר בישוב אני מעלה
ארוע שהיה לנו היום. המעשה הועלה בכתב על ידי דודתו . והועתק לכאן מלה במלה. לב של זהב מאת: דרדסית וקונדסון 28/12/05 | 21:16 אני חייבת לשתף אתכן בסיפור על ילד עם לב של זהב. היום לקחתי את נדב מטורניר ג'ודו בהדר יוסף בת"א ומשם נסענו לכיוון אחותי. בדרך הוא שאל אותי איפה אנחנו, אז אמרתי לו שאנחנו ברחוב שמוביל לבית אבות של סבתא ברוריה (סבתא שלי/ סבתא רבה שלו). אז הוא אומר לי "בואי ניסע לבקר אותו". שאלתי אותו "אתה בטוח? אתה זוכר שסבתא מאוד זקנה, והיא אולי לא תזהה אותך, ושהיא מאוד רזה ונראית קצת מבהיל?" והוא ענה "אותי היא בטוח תזהה. אני יודע. וחוצמזה היא בכלל לא מבהילה אותי, כל האנשים האחרים במחלקה מבהילים אותי, אבל לא היא. היא סבתא שלי!" הסכמתי. ונסענו. הגענו לסבתא שלי, שלא מזהה כמעט אף אחד מאיתנו. היא ראתה את נדב- אורו עינייה, היא חייכה חיוך ענקי, והוא בתגובה פשוט רץ אליה, חיבק אותה ונישק אותה. ומאותו רגע הוא לא הפסיק ללטף אותה ולהחזיק לה את היד. היא בתגובה לא הפסיקה לחייך, לנשק אותו ולהחזיק לו את היד. בשלב מסויים הביאו לה שני ביסקוויטים, אז היא מייד נתנה לו אחד, והוא אומר לה "לא סבתא, את צריכה לאכול את זה". וסבתא שלי, כיאה לפולנייה עסלית לא הסכימה לוותר, אז הוא חצה את הביסקוויט לחצי ואמר לה "הנה, נאכל חצי חצי טוב?" מה אני אגיד לכם? בד"כ שאני אצל סבתא שלי תמיד בא לי לבכות מעצבות, והפעם פשוט רציתי לבכות מאושר, שילד בן 7 יכול לגרום לאישה בת 88 שהשנים האחרונות פשוט לא היטיבו איתה. מלאך כבר אמרתי?
ארוע שהיה לנו היום. המעשה הועלה בכתב על ידי דודתו . והועתק לכאן מלה במלה. לב של זהב מאת: דרדסית וקונדסון 28/12/05 | 21:16 אני חייבת לשתף אתכן בסיפור על ילד עם לב של זהב. היום לקחתי את נדב מטורניר ג'ודו בהדר יוסף בת"א ומשם נסענו לכיוון אחותי. בדרך הוא שאל אותי איפה אנחנו, אז אמרתי לו שאנחנו ברחוב שמוביל לבית אבות של סבתא ברוריה (סבתא שלי/ סבתא רבה שלו). אז הוא אומר לי "בואי ניסע לבקר אותו". שאלתי אותו "אתה בטוח? אתה זוכר שסבתא מאוד זקנה, והיא אולי לא תזהה אותך, ושהיא מאוד רזה ונראית קצת מבהיל?" והוא ענה "אותי היא בטוח תזהה. אני יודע. וחוצמזה היא בכלל לא מבהילה אותי, כל האנשים האחרים במחלקה מבהילים אותי, אבל לא היא. היא סבתא שלי!" הסכמתי. ונסענו. הגענו לסבתא שלי, שלא מזהה כמעט אף אחד מאיתנו. היא ראתה את נדב- אורו עינייה, היא חייכה חיוך ענקי, והוא בתגובה פשוט רץ אליה, חיבק אותה ונישק אותה. ומאותו רגע הוא לא הפסיק ללטף אותה ולהחזיק לה את היד. היא בתגובה לא הפסיקה לחייך, לנשק אותו ולהחזיק לו את היד. בשלב מסויים הביאו לה שני ביסקוויטים, אז היא מייד נתנה לו אחד, והוא אומר לה "לא סבתא, את צריכה לאכול את זה". וסבתא שלי, כיאה לפולנייה עסלית לא הסכימה לוותר, אז הוא חצה את הביסקוויט לחצי ואמר לה "הנה, נאכל חצי חצי טוב?" מה אני אגיד לכם? בד"כ שאני אצל סבתא שלי תמיד בא לי לבכות מעצבות, והפעם פשוט רציתי לבכות מאושר, שילד בן 7 יכול לגרום לאישה בת 88 שהשנים האחרונות פשוט לא היטיבו איתה. מלאך כבר אמרתי?