אלמנטרי, קפת-ווטסון.
אני נוטל כדורי אינסומניה על בסיס קבוע, כך אני נוהג בזמני מצוקה כשסליק הריטאלין שבמעמקי המזווה מתרוקן. יש ליטול בחושך, אין להרכיב משקפיים ועדיף לערבב עם מיץ תפוזים טבעי, אין להוועץ ברופא בשום אופן. וכרגיל, סערה בזעיר אנפין בכוס מיץ התפוזים שלי - עש תועה התפרץ לחדר, במעופו שירטט ספירלות בחלל החדר, התנגש בכל הנקרה בדרכו עד שצלל צלילת קמיקאזה אל תוך כוס מיץ התפוזים הטבעי שלי, מקום קבורתו לא נודע, יהי זכרו ברוך ומבורך לעדי עד. (יומני היקר, שלום - לפעמים אני מניח מאפרה ליד המחשב, כך סתם, שתשמש לי כקישוט, או כמשקולת לערימת דפי נייר שלא יעופו ברוחות הפרצים שנוהגות לשוטט בחדר, או סתם, כפח זבל מיניאטורי לגלעיני אפרסק. ואם מניחים אותה כך ללא השגחה, בתוך מספר מועט של דקות היא עולה על גדותיה, מלאה עד אפס מקום בבדלי סיגריות אפויים למחצה. ואני משתאה כל פעם מחדש - האין זה מוזר?) מדי פעם אפרסם פה רשומות קצרצרות מיומני היקר, או-הו יקר, עבדו עלי שם, בקרביץ, בפעם הבאה אני קונה מחברת משבצות, זין על סימטריה ואסתטיקה. מה תגידי עלזה, קפתקפת? נחזור לעניין האינסומניה. כשאני בטוח שאיש לא מסתכל, אני לוקח כדור אחד או שניים, מיד נפתח לי צוהר לעולמות נעלים, פאזות ויקומים משמשים לי בערבוביה, החיים נראים לי אז כרצף אסוציאציות, ובין אסוציאציה לאסוציאציה עומד שם תליין עם גרזן ומורה את דרכי אל עבר הכסא החשמלי בתא גזים, אידיאות ערטילאיות לובשות פיגורה וגוונים, חפצים פאלו-סימבוליים עוטים גרפיקה, נפח ומשקל. אורגזמה שצומחת משום מקום מתפתחת אט אט, יחד עם כל המתואר לעיל, בשני ערוצים מקבילים, שכל אחד מהם מוחשי, אך יחד עם זאת לא ברור, לא ברור במוחשיותו, התכוונתי להגיד, אני שומע את קולו של דוד אבידן כבוקע משומּקום - "איזה סקס-אפיל יש למשוררים זקנים!", לך, יא זיין שבע זריגות, אני עונה לו בקול ענות חלושה. מיד באה נערה שאהבתי בתיכון ומסתכלת על הזיקפה הענקית שלי, ענקית בפני עצמה באופן אובייקטיבי לחלוטין, בהעדר אבני בוחן ואינדיקציות היא ענקית, ונערתי בדימוס מסתכלת בה כהוזה, בעוד זיקפתי טובעת באגם של אמורפיה היולית. וכל זה היה נמשך ונמשך עד אין קץ, כרצועה בדיסק שרוט שאין לה התחלה וגם לא סוף, אלא שברגע מסויים, שמתי לב, מגיע מישהו, מדליק את האור ואומר - נו כבר, מתי תתבגר? ואז אני קם, כמעיין המתבגר, והולך לדרכי, עולם כמנהגו נוהג, השמש מכסה את העננים והירח קד לי קידה, כרומז, כמנבא. אני ישן ולבי ער, קפת-ווטסון-בוקובזה.
