כסיסת ציפורניים ואוכל - סליחה זה ארוך
שלום, יש לי בן ובת בני כמעט 4(תאומים). הבן, כוסס ציפורניים כבר למעלה מ3 חודשים. בהתחלה לא אמרתי ולא התייחסתי, במיוחד כי לא באמת ראיתי אותו כוסס מולי, אלא רק שאני כבר לא גוזזת לו. לא רציתי לגרום לו להרגיש שהוא עושה משהו לא בסדר, אז מרחתי לו מרה תוך כדי שינה. גם זה לא עזר. עכשיו אני מנסה להגיד לו להוציא כל פעם כשאני רואה (עכשיו אני רואה כבר הרבה יותר) גם זה לא עזר. אגב, הבנתי שבגן כן נאמר לו שהוא "אוכל ציפורניים" ושזה לא יפה (אחותו אמרה לי). אז עכשיו מה עושים? מה הסיבה לכך? הוא ילד שמאוד קשה לו במעברים, דברים חדשים, אנשים חדשים. האם זה בהכרח ביטוי למתח? לחץ? כשאני שואלת אותו למה הוא שם בפה אז הוא אומר שהציפורן מפריעה לו. הבעיה השניה שלו היא אוכל. בבית נושא האוכל הוא מאוד חשוב. לא מעניין אותי כמה יאכלו או שיאכלו "הכל". מעניין אותי שיאכלו בריא. הוא מאז ומתמיד לא אוהב דברים מסוימים, כמו מוצרי חלב(פרט לגבנ"צ), ועגבניות. וקיבלתי את זה כי לא הכי עקרוני לי שיאכל גבינה. אבל לאט לאט הוא הוסיף עוד דברים לרשימת "מה אני לא אוהב", ולמרות שהוא אוכל דברים שלא אופיינים לילדים כמו ברוקולי, אבוקדו, לחם מלא, אפונה ועוד . עכשיו הגענו למצב שבו הוא לא אוכל דברים שהוא לא מכיר, ועוד רשימה ארוכה של דברים שהוא לא אוהב. אם אני מבקשת לטעום הוא טוען מראש בלי לדעת ש"זה לא טעים". קשה לי מאוד עם המצב הזה כי זה ממש בנפשי - מבחינתי האוכל הוא כמו תרופה וויטמינים. הוא יכול לאכול רק אורז לארוחה כי הוא לא אוהב שום דבר אחר (יותר מחוץ לבית מאשר בבית, כי בבית אני משתדלת שלא לאתגר אותו). אגב פעם הוא אכלן מצטיין, עם הגיל הוא מתחיל לעשות בעיות. מה לעשות? לעזוב אותו ולחכות קצת עם הגיל (שאני לא בטוחה שאני מסוגלת לעשות)? להתעקש על כל ארוחה ? לבשל בכוונה דברים שהוא לא אוהב כדי שלא תהיה לו ברירה ? שיטת מדבקות כדי לטעום דברים חדשים? המון תודה וסליחה על האורך
שלום, יש לי בן ובת בני כמעט 4(תאומים). הבן, כוסס ציפורניים כבר למעלה מ3 חודשים. בהתחלה לא אמרתי ולא התייחסתי, במיוחד כי לא באמת ראיתי אותו כוסס מולי, אלא רק שאני כבר לא גוזזת לו. לא רציתי לגרום לו להרגיש שהוא עושה משהו לא בסדר, אז מרחתי לו מרה תוך כדי שינה. גם זה לא עזר. עכשיו אני מנסה להגיד לו להוציא כל פעם כשאני רואה (עכשיו אני רואה כבר הרבה יותר) גם זה לא עזר. אגב, הבנתי שבגן כן נאמר לו שהוא "אוכל ציפורניים" ושזה לא יפה (אחותו אמרה לי). אז עכשיו מה עושים? מה הסיבה לכך? הוא ילד שמאוד קשה לו במעברים, דברים חדשים, אנשים חדשים. האם זה בהכרח ביטוי למתח? לחץ? כשאני שואלת אותו למה הוא שם בפה אז הוא אומר שהציפורן מפריעה לו. הבעיה השניה שלו היא אוכל. בבית נושא האוכל הוא מאוד חשוב. לא מעניין אותי כמה יאכלו או שיאכלו "הכל". מעניין אותי שיאכלו בריא. הוא מאז ומתמיד לא אוהב דברים מסוימים, כמו מוצרי חלב(פרט לגבנ"צ), ועגבניות. וקיבלתי את זה כי לא הכי עקרוני לי שיאכל גבינה. אבל לאט לאט הוא הוסיף עוד דברים לרשימת "מה אני לא אוהב", ולמרות שהוא אוכל דברים שלא אופיינים לילדים כמו ברוקולי, אבוקדו, לחם מלא, אפונה ועוד . עכשיו הגענו למצב שבו הוא לא אוכל דברים שהוא לא מכיר, ועוד רשימה ארוכה של דברים שהוא לא אוהב. אם אני מבקשת לטעום הוא טוען מראש בלי לדעת ש"זה לא טעים". קשה לי מאוד עם המצב הזה כי זה ממש בנפשי - מבחינתי האוכל הוא כמו תרופה וויטמינים. הוא יכול לאכול רק אורז לארוחה כי הוא לא אוהב שום דבר אחר (יותר מחוץ לבית מאשר בבית, כי בבית אני משתדלת שלא לאתגר אותו). אגב פעם הוא אכלן מצטיין, עם הגיל הוא מתחיל לעשות בעיות. מה לעשות? לעזוב אותו ולחכות קצת עם הגיל (שאני לא בטוחה שאני מסוגלת לעשות)? להתעקש על כל ארוחה ? לבשל בכוונה דברים שהוא לא אוהב כדי שלא תהיה לו ברירה ? שיטת מדבקות כדי לטעום דברים חדשים? המון תודה וסליחה על האורך