כסס סמארק אבוק
רשומה שכתבתי ומוקדשת ליהודה שכאמור אוהב חתולים! מבט אחד בחתול של השכן שלא ישן, מצליף בי ניצוץ מסנוור ו..הוא מכתיב לי דבריו: אין הנחתום מעיד על בליטתו..ובכן, אני נוטה להאמין שאני סמארט של חתול אבל שמעון, הבנאדם שלי (יש אנשים שמתארים אחרת: האיש שאצלו אני חי. שיתכאוודו) הוא קצת ערס וכל היום שגור בפיו כשמלווה נהמות קצובות :"כסס סמארק אבוק" תוך כדי עיוות הלחי השמאלית וטיקים בעין הימנית..ואז זה מבלבל אותי ואני חושב שהוא קורא לי כי פותח קופסת סרדינים שפג תוקפה (יאמיי)...אז קוראים לי סמארק, שיהיה! ואני אפילו לא חתול שחור. טפייי. היום שלי נפתח כל בוקר אל ההגות על אדן החלון מול שלל ההתרחשויות, נצנף כל ערב אל ניגונם הבלתי פוסק של דיסקים צרובים במזרחית ומתנקז כל לילה אל גלגוליו הדוביים של שמעון. שמעון אוהב אותי, כמעט כמו את הדיסק של מושיק עפיה, הוא מקרצף ודש לי את הפרווה. למדתי ליהנות מזה (לא, לא מהמוזיקה שהוא שומע, בשבילי רק פוליקר. תודה), למרות שעד כמה שהקרצופים נעימים זה קצת תמוה בעיניי, בעיקר כשלוקח זנבי ומעביר אותו הלוך וחזור על החלק הזה שנורא שעיר בגופו (החלק שנראה כמו נקניקיה לא טרייה במיוחד, אבל לא אכנס לזה) תוך כדי גניחות ומירוק הנקניקייה, גניחות שמזכירות לי את צרחות העורב ההוא ששמעון תפס ומרט נוצותיו כי התבלבל וחשב שהוא יונה ורצה להכין ממנו ארוחה דשנה. צברתי עם שמעון שעות לא מועטות של מרתון סרטי פורנו והתחכחות בפרווה שלי (הוא מתגרד יותר ממני. בטח לא חסרים לו פרעושים באזור ההוא). התמסרות החתול, יש לה גבולות לכן היא לא שלמה מדי. אם עוטפים אותו, מטביעים וחונקים, החתול מרגיש בזה מיד וחותך. בני אדם אין להם גבולות כאלה, לכן נקלעים למערכות יחסים לא בריאות ואני חתול בריא, אין לי ראש למערכות יחסים חולניות. לכן עם כל הכבוד לי ולסימביוזה בנינו, הוא צריך משהו אחר. סימה וענונו (לה ניסה להכין עורב ממולא, נו ההוא שמרט נוצותיו) לא ממש סיפקה לו את הפונקציה הזאת. שמעון היה מנסה לייצב אותה מעליו, כשאוחז במותניה הרחבים בעודה מתפתלת ומרעידה משמניה, עושה בו שפטים. אפשר לחשוב מה הוא כבר עושה לה, בסה"כ נע בתוכה במתינות, איך אפשר להזדווג ככה? מה הוא זז בתוכה בספירלות? אפשר לחשוב שיש לו שם שבע מהירויות (שלא תבינו אותי לא נכון כי אם כן, אני מוכן להמיר את שבע הנשמות שלי בשבע המהירויות). במקום לתת לו קונטרה היא זזה כל הזמן למעלה. איזה מן הגיון עקום זה? נראה כי סימה ניסתה לפלח אותו, להיעלם בהווייתו ההיפופוטמית הרבוצה. בכל מקרה סימה נעלמה וככל הנראה, כאן אסייג יללותיי, מאז שטעמה ממנת הסו-שף (עורב ממולא, ציינתי?). שובל של ריח משכר עולה מהכוך בו אני גר (עם טפטים מזעזעים, עליהם תמונות של הבאבא-סאלי והילד הבוכה), אני יוצא לנחות לרגליו של שמעון, להשמיע יבבה של "אני כאן כאילו דא", אולי הוא ישכח את פח האשפה פתוח ואני אתענג, אחטט בו כאילו היה חלון ראווה ענק ובחלון מסתובבים להם עופות שלמים על מתקן צלייה, הדורים למראה, אפרוס לי מהם בלי חמדה..אוחח מייאווו... טוב נו, זה יקרה בהנחה ואצליח לעקוף בזריזות את טבעת הפרעושים המתהדקת סביבי (לעזאזל איתך שמעון). צ'אוו..מיאוו..קישטה... המשך יבוא...או שלא..
רשומה שכתבתי ומוקדשת ליהודה שכאמור אוהב חתולים! מבט אחד בחתול של השכן שלא ישן, מצליף בי ניצוץ מסנוור ו..הוא מכתיב לי דבריו: אין הנחתום מעיד על בליטתו..ובכן, אני נוטה להאמין שאני סמארט של חתול אבל שמעון, הבנאדם שלי (יש אנשים שמתארים אחרת: האיש שאצלו אני חי. שיתכאוודו) הוא קצת ערס וכל היום שגור בפיו כשמלווה נהמות קצובות :"כסס סמארק אבוק" תוך כדי עיוות הלחי השמאלית וטיקים בעין הימנית..ואז זה מבלבל אותי ואני חושב שהוא קורא לי כי פותח קופסת סרדינים שפג תוקפה (יאמיי)...אז קוראים לי סמארק, שיהיה! ואני אפילו לא חתול שחור. טפייי. היום שלי נפתח כל בוקר אל ההגות על אדן החלון מול שלל ההתרחשויות, נצנף כל ערב אל ניגונם הבלתי פוסק של דיסקים צרובים במזרחית ומתנקז כל לילה אל גלגוליו הדוביים של שמעון. שמעון אוהב אותי, כמעט כמו את הדיסק של מושיק עפיה, הוא מקרצף ודש לי את הפרווה. למדתי ליהנות מזה (לא, לא מהמוזיקה שהוא שומע, בשבילי רק פוליקר. תודה), למרות שעד כמה שהקרצופים נעימים זה קצת תמוה בעיניי, בעיקר כשלוקח זנבי ומעביר אותו הלוך וחזור על החלק הזה שנורא שעיר בגופו (החלק שנראה כמו נקניקיה לא טרייה במיוחד, אבל לא אכנס לזה) תוך כדי גניחות ומירוק הנקניקייה, גניחות שמזכירות לי את צרחות העורב ההוא ששמעון תפס ומרט נוצותיו כי התבלבל וחשב שהוא יונה ורצה להכין ממנו ארוחה דשנה. צברתי עם שמעון שעות לא מועטות של מרתון סרטי פורנו והתחכחות בפרווה שלי (הוא מתגרד יותר ממני. בטח לא חסרים לו פרעושים באזור ההוא). התמסרות החתול, יש לה גבולות לכן היא לא שלמה מדי. אם עוטפים אותו, מטביעים וחונקים, החתול מרגיש בזה מיד וחותך. בני אדם אין להם גבולות כאלה, לכן נקלעים למערכות יחסים לא בריאות ואני חתול בריא, אין לי ראש למערכות יחסים חולניות. לכן עם כל הכבוד לי ולסימביוזה בנינו, הוא צריך משהו אחר. סימה וענונו (לה ניסה להכין עורב ממולא, נו ההוא שמרט נוצותיו) לא ממש סיפקה לו את הפונקציה הזאת. שמעון היה מנסה לייצב אותה מעליו, כשאוחז במותניה הרחבים בעודה מתפתלת ומרעידה משמניה, עושה בו שפטים. אפשר לחשוב מה הוא כבר עושה לה, בסה"כ נע בתוכה במתינות, איך אפשר להזדווג ככה? מה הוא זז בתוכה בספירלות? אפשר לחשוב שיש לו שם שבע מהירויות (שלא תבינו אותי לא נכון כי אם כן, אני מוכן להמיר את שבע הנשמות שלי בשבע המהירויות). במקום לתת לו קונטרה היא זזה כל הזמן למעלה. איזה מן הגיון עקום זה? נראה כי סימה ניסתה לפלח אותו, להיעלם בהווייתו ההיפופוטמית הרבוצה. בכל מקרה סימה נעלמה וככל הנראה, כאן אסייג יללותיי, מאז שטעמה ממנת הסו-שף (עורב ממולא, ציינתי?). שובל של ריח משכר עולה מהכוך בו אני גר (עם טפטים מזעזעים, עליהם תמונות של הבאבא-סאלי והילד הבוכה), אני יוצא לנחות לרגליו של שמעון, להשמיע יבבה של "אני כאן כאילו דא", אולי הוא ישכח את פח האשפה פתוח ואני אתענג, אחטט בו כאילו היה חלון ראווה ענק ובחלון מסתובבים להם עופות שלמים על מתקן צלייה, הדורים למראה, אפרוס לי מהם בלי חמדה..אוחח מייאווו... טוב נו, זה יקרה בהנחה ואצליח לעקוף בזריזות את טבעת הפרעושים המתהדקת סביבי (לעזאזל איתך שמעון). צ'אוו..מיאוו..קישטה... המשך יבוא...או שלא..