כעס אלים וכמעט בלתי נשלט

[מתבונן מרחוק]

כעס אלים וכמעט בלתי נשלט

שלום ראשית אני מבקש שפוסט זה לא יעלה במקרה לעמוד הראשי. אני בן 24, סטודנט למשפטים, גר עם ההורים, יוצא יחידה מובחרת, עם פרופיל נפשי יציב, ולמרות שיש לי פיוז קצר, זה תמיד מתבטא בהפגנה וורבאלית של כעסים. אני לא טיפוס שנכנס לקטטות, לא מרים יד על אף אדם, אלא אם מהתגוננות, וגם זה קרה לי אולי 3 פעמים כל החיים. עכשיו, אני לא יודע מה לעשות. מאוד קשה לי לעמוד בפיתוי להכנס לרכב, לתפוס את האדם שאפרט עליו מייד, ופשוט להוציא ממנו את נשמתו. להכות אותו כמו שמעולם לא הכיתי אדם. הסיפור - יש לי אחות אחת, בת 17, שנמצאת בשלבים מתקדמים של גיל ההתבגרות. את התקופה הבאמת מעצבנת היא שמה מאחוריה. יש לה חבר כבר קרוב לשנתיים, שתמיד עשה רושם של ילד טוב, אבל משהו בו נראה... איך נאמר - משהו מסריח. לפני שעה היא התקשרה הביתה בהסטריה. אמא שלי ענתה לטלפון. מסתבר שהחבר שלה הכה אותה והיא הצליחה לברוח ממנו ולנסוע משם. הם רבו אצלו בבית, והוא הכניס לה מכה רצינית. כשהיא רצתה לצאת משם הוא בעט בה וגילגל אותה מכל המדרגות. לא נשברו לה עצמות, תודה לאל. אמא שלי ואני נסענו למקום אליו היא ברחה, כדי לאסוף אותה, שלא תנהג ככה הביתה. בדרך לשם אמא שלי סיפרה לי שזו לא הסצינה האלימה הראשונה. מסתבר שבעבר הוא צעק עליה במקום פומבי שהיא זונה, שוכבת עם אחרים, ושאר קללות גסות שאין מקום להעלות אותן על הכתב. היום היתה הפעם הראשונה (ואני מבטיח לכם שגם האחרונה) שהוא פגע בה פיזית. בנוסף, אחותי סיפרה עכשיו שגם אחיו הבוגר של החבר שלה הכה את זוגתו מספר פעמים עד שהם נפרדו. החבר שלה מצלצל אליה לטלפון עכשיו נונ-סטופ. היא לא עונה. הוא כנראה רוצה להתנצל. אני יודע שאם בשעות הקרובות אני אראה אותו, אם הוא יבוא לכאן, או שאתקל בו ברחוב, לא אוכל להשתלט על עצמי. יש בי זעם שמעולם לא היה בי. רצות לי בראש סצינות מאוד אלימות איתו. מצאתי את עצמי יוצא מהבית לעשן כדי להרגע. אני מעשן 3-4 סיגריות בשבוע, וגם זה בתקופת המבחנים המלחיצה. בדרך כלל אני מעשן פעם בתקופה. עכשיו עישנתי 4 סיגריות ברצף בלי להרגיש בכלל. אם אצא כדי לתפוס אותו זה יגמר רע. אני אדם די חזק, עברתי אימונים מאוד מפרכים ומאוד מתקדמים בצבא, ואני מתאמן בחדר כושר 5 פעמים בשבוע. עכשיו אני ממש מפחד שלא אוכל לשלוט בעצמי, ואם זה יקרה אני עלול לפגוע בו מאוד, מאוד חזק. הדבר היחיד שמחזיק אותי בבית עכשיו זו ההבנה שאם יקרה משהו עכשיו, זה יפגע באחותי, שגם ככה נמצאת עכשיו במצב לא טוב. היו לי סיטואציות מאוד מעצבנות עם האקסיות שלי בעבר. אבל בחיים לא הרמתי על מישהי את קולי, שלא לדבר על להרים יד. אני מקווה שהוא לא יעשה טעות ויגיע לכאן, בגלל שהיא לא עונה לו לטלפון. אם זה יקרה אני לא אוכל לשלוט בעצמי.

 

[טל קרינגל פסיכולוגית]

כעסך מובן...

וכך גם כל הדברים שכתבת בכל הנוגע לרצונך לפגוע במנוול! זעם מתבטא לעיתים ברצוננו להזיק למי שהזיק לנו או לקרובנו (עין תחת עין) ובכל זאת עליך לקחת שלושה דברים בחשבון: 1. זוהי בחירתה של אחותך להמשיך להתגורר עם אדם שהופכה לקורבן והיא זו שזקוקה לעזרה, תמיכה וחיזוק. בכלל אגב כצעד ראשון הייתי שוקלת פניה למשטרה להגשת תלונה 2. מדובר באדם עם הסטוריה משפחתית של אלימות, כך שקרוב להניח היה גם הוא ילד מוכה (ילד מוכה הופך לעיתים לבוגר מכה). אדם זה זקוק לעזרה נפשית, מאחר ואת כעסיו הוא מנתב לדרכים אלימות ותוקפניות המסכנות את הזולת 3. אתה זה לא הוא - אתה אדם שאולי זועם לעיתים ויודע לכעוס אך דרכך אינה אלימה ותוקפנית - אל תהפוך להיות הוא למרות רצונך לנקום, מה גם שאתה עתיד להענש על תוקפנותך הנגדית בחומרה רבה ובהיותך סטודנט למשפטים מיותר כי אלמדך באילו דרכים יאלצוך לשלם את המחיר לפיכך, התמקד בסיוע לאחותך, (נפשי והגנה פיזית), עזור לה לא לחזור אליו ולא להשתכנע כי מעתה והלאה לא יהיה עימה אלים. בנוסף, איים במילים, והשתמש בחוק לצורך כך. פעל בכל דרך הגיונית שבה לא תיפגע גם אתה. טל

 

[מתבונן מרחוק]

הבהרות

ראשית, תודה רבה על תגובתך. מספר הבהרות: * היא לא גרה איתו. היא בת 17, הוא בן 20, היא גרה איתנו אצל ההורים, והוא גר אצל ההורים שלו. * מסתבר כעת שאביו של אותו חלאה נוהג להכות את אשתו. אני מניח שגם החבר שלה עצמו חטף מכות מאביו אבל הגענו לשלב בו זה לא מעניין אותי. מה שהוא יחטוף ממני אם הוא יצור איתה קשר שוב, לא משתווה בשום קנה מידה למה שחטף מאביו. * העזרה הנפשית לה הוא זקוק אינה מעניינת אותי כהוא זה, מסיבות מובנות. * אני חושב שלומר שהוא הפך אותה לקורבן זו אמירה די מוגזמת. עדיין מדובר בילדה בת 17 שלא מכירה את החיים, גרה בבועה, בוילה יפה בישוב קהילתי אמיד, ומעולם לא התמודדה עם מצבים של אלימות. זו התנסות ראשונה ולתקוותי אחרונה שלה באלימות כלשהי. לומר שהיא בוחרת להשאר קורבן זה לא נכון משתי סיבות עיקריות - א) היא לא בוחרת להיות קורבן. היא היתה קורבן לאלימות שלו. הוא בחר להפוך אותה לקורבן שלו באותם רגעים. זו הפעם הראשונה בה הוא פוגע בה פיזית, והיא קמה וברחה ממנו. ב) אני לא חושב שהיא מודעת לאפשרויות הקיימות בפניה ולכן, הרצון שהיא מפגינה כרגע לחזור אליו ולגונן עליו מפנינו, לא נראה לי כמו בחירה, אלא כמו אי הבנה ובלבול הנובעים מחוסר נסיון בחיים. * ניטשה אמר שכשאתה נלחם במפלצת, עליך להזהר לא להפוך למפלצת בעצמך. לדעתי, כשניטשה אמר את זה, הוא שתה קייפיריניה מכוס קוקטייל עם מטריה קטנה מנייר, על חוף ריו דה-ז'נרו, או משהו בסגנון. אני בטוח שהוא לא זעם כמו שאני זעמתי באותו יום. קיימות ברשותי דרכים לנקום באותו אדם מבלי לשלם על כך, אבל כמו שאמרתי, אינני אדם אלים. הצהרה זו תשתנה במידה ואשמע שהוא פגע בה שוב, מפני שאז כבר לא אעצור את עצמי ואת חברי, ואדאג שאותו בחור לא יאכל מזון מוצק במשך שארית ימיו. הזעם שלי לא עובר. אחותי לא יוצאת מהמיטה וכשהיא נרדמת היא צועקת מתוך שינה. כל ההתנהגות שלה דיכאונית והיא בוכה מספר פעמים ביום. היא מתחילה להסביר לנו שהיא כבר לא בטוחה שהוא הכה אותה, אולי הוא סתם דחף אותה כביטוי לכעס, וכשהיא הגיעה למדרגות הוא בכלל ניסה לתפוס אותה שלא תיפול. היא מספרת לנו על הילדות העשוקה שלו, ועל כמה הוא מסכן. היא כבר רוצה לחזור אליו, ומה שמחזיק אותה בבית זה הפחד מהתגובה שלנו, בני המשפחה, במידה וזה יקרה. הפחד הזה לא יחזיק זמן רב. אני מניח שהיא מנסה לגונן עליו בגלל שהיא אוהבת אותו, אהבה, ובעיקר אהבה כל כך בתולית, של ילדה בת 17 שזה החבר הראשון שלה, לא נמחקת בין-רגע. חוץ מזה, יכול להיות שהיא מנסה לגונן על עצמה, ולהשלות את עצמה שלא פגעו בה. אני כבר לא יודע, זה מעבר להבנתי, ולשחק עם פסיכולוגיה זה דבר מאוד לא מומלץ. אני מקווה שיהיה בסדר. תודה על התגובה, לילה טוב

 

[טל קרינגל פסיכולוגית]

הערותיך...

והבהרותיך בהחלט במקום, היא אכן בחורה צעירה וחסרת נסיון. התנהגותה עם זאת - חסרת נסיון כפי שתהיה הינה קורבנית. ידועים מחקרים בתסמונות יותר קשות וארוכות ימים דוגמאת "תסמונת האישה המוכה" בהן נשים שעברו התעללות של שנים המשיכו להגן על הגבר האלים, ואף הצדיקו התנהגותו הפוגענית כמו גם האמינו שהם הביאו זאת על עצמן - קרי התנהגותן הפכה אותו לאלים או ש"רק נפלו" והוא היה שם כדי לאחוז בהן ולפיכך ניסיתי להתריע בפניך על התנהלותה של אחותך כרגע. תגובתה מובנת, הבלבול שיצר בה, החרדה וחוסר היכולת להבין מה עבר עליה ועד כמה היא אשמה במצב שנוצר הינם דברים הזקוקים לסיוע. המשפט אותו ציטטת של ניטשה גרם לי לחייך ועם זאת, גם אם ישב בהגותו אותו במקום רגוע ומנותק, יש הגיון מה בדבריו, נסה להקשיב להם גם אם כרגע אינם נשמעים הם לך חסרי הגיון ומנותקים. יתכן שאינך אמור כדבריך לשחק בפסיכולוגיה אך הגנתך עליה ועל שלומה כפי שאתה עושה, חיונית וחשובה הן להווה והן כמסר עבורה לעתיד. היא חייה במקום מוגן ומשם תצא הלאה לחייה, עם חוויה פנימית שכזו. אם הינך רואה שהיא לא מצליחה לראות נכוחה, ולא יוצאת מהמשבר, יתכן שמומלץ להפנותה ליעוץ מקצועי קצר מועד עד יעבור זעם. יתכן שהקושי שלה להקשיב לתבונתם ולנסיונם של קרוביה יחלש בשמעה איש מקצוע מהתחום הפסיכולוגי שאינו מעורב רגשית בארוע. אני מעריכה מאד את אהבתך ודאגתך הרבה לאחותך, כן ירבו כמוך, טל