כעס-זעם-אלימות
הייתי עדה לוויכוח סוער בין אנשים בהקשר לחניה... האוויר היה טעון. הרגשתי מבוהלת מעוצמת רגשות שליליים. לאנשים אלו לא היתה בעיה לתת ביטוי לכעס שלהם, לתת ביטוי בעוצמות. לא היתה להם בעיה להגיע לזעם. אלימות מילולית, תנועות גוף מאיימות. הם בכלל לא פחדו לאן הכעס שלהם מוביל אותם. לא היה איכפת להם שהילדים ליד שומעים את העלבונות, קללות. הם לא חששו להביע את הכעס בצורה אגרסיבית. הם לא רצו לעצור, לא רצו לפתור את הבעיה שנוצרה. הם המשיכו בעקשנות כל אחד בשלו, להוכיח שהשני אשם ו"אידיוט". אני שואלת את עצמי: איך הם לא היססו לרגע להכנס לסערת רגשות, להגרר ולגרור. איך זה שאין להם פחד מעוצמות של הכעס, אין בהם פחד לאן הכעס עלול להוביל אותם... לאחזה מעשים, לאיזה תוצאות... בזכותם שמתי לב שכאשר מישהו כועס אני לא מרשה לעצמי לכעוס-כדי לא להוסיף, להעצים. זה טבעי שהתנהגות בוטה, אגרסיבית, מעליבה מעוררת כעס. איך להביע את הכעס : כדי לא לחזק את הכעס של הזולת, לא להגרר ? איך לא להדחיק- לא להיכנס לתפקיד של המרגיע כאשר הכעס ישנו ?
הייתי עדה לוויכוח סוער בין אנשים בהקשר לחניה... האוויר היה טעון. הרגשתי מבוהלת מעוצמת רגשות שליליים. לאנשים אלו לא היתה בעיה לתת ביטוי לכעס שלהם, לתת ביטוי בעוצמות. לא היתה להם בעיה להגיע לזעם. אלימות מילולית, תנועות גוף מאיימות. הם בכלל לא פחדו לאן הכעס שלהם מוביל אותם. לא היה איכפת להם שהילדים ליד שומעים את העלבונות, קללות. הם לא חששו להביע את הכעס בצורה אגרסיבית. הם לא רצו לעצור, לא רצו לפתור את הבעיה שנוצרה. הם המשיכו בעקשנות כל אחד בשלו, להוכיח שהשני אשם ו"אידיוט". אני שואלת את עצמי: איך הם לא היססו לרגע להכנס לסערת רגשות, להגרר ולגרור. איך זה שאין להם פחד מעוצמות של הכעס, אין בהם פחד לאן הכעס עלול להוביל אותם... לאחזה מעשים, לאיזה תוצאות... בזכותם שמתי לב שכאשר מישהו כועס אני לא מרשה לעצמי לכעוס-כדי לא להוסיף, להעצים. זה טבעי שהתנהגות בוטה, אגרסיבית, מעליבה מעוררת כעס. איך להביע את הכעס : כדי לא לחזק את הכעס של הזולת, לא להגרר ? איך לא להדחיק- לא להיכנס לתפקיד של המרגיע כאשר הכעס ישנו ?