מה שאינני מבין בפרשה הזאת ...
הוא - האם הבעיה היא ההריגה או הוידוא שלה? נראה לי שההריגה חמורה מספיק, ואחרי זה, מה זה כבר משנה אם היה או לא היה וידוא? כלומר, החייל מצוּוֶה להרוג ולא להיהרג. אם הוא הורג, שיוודא. זה דווקא טוב. ואם הוא לא הרג אלא רצח, אז הוידוא לא מעלה ולא מוריד. רצח הוא רצח. כל זה עושה מעט שכל רק אם ההריגה היתה כמו במובנה האזרחי - בטעות או ברשלנות. אבל אז הוידוא שוב הופך אותה לרצח. לא? ובענין הוידוי - לא נח לי ולא במקום לחזור לזה אחרי הנאמר לעיל - שגור במקומותינו העִלגים.
