כפיה דתית
לא יתכן שקבוצה מסוימת בחברה הישראלית תכפה את התפיסות, הערכים והאמונות שלה על אחרים. לא יעלה על הדעת. מה זה פה? האם קיימת קבוצה כזו? האם אפשר לכנות את האידאולוגיה שלה בשם "דת"? אם מדובר באידאולוגיה קנאית שאיננה מבוססת על עובדות אלא על תקוות ואמונות, הרי שזו דת. אם היא כופה את ערכיה על שאר החברה הרי שמדובר פה בכפיה דתית. ובכן, הבה נבדוק: ==== גם ב 48 היה כיבוש. הארגון לשחרור פלסטין (אש"פ) נוסד לפני 67. מנהיגי הפלסטינים (הן הקיצוניים והן הרשמיים) מכריזים בגלוי שהם לא יסתפקו בשטחי 67. מה גורם לשמאל להאמין שבריחה לגבולות 67 תספק את הפלסטינים ותביא שלום? מלבד תקווה - שום דבר. ==== רבין נכשל במאמציו להביא שלום, כך גם פרס, ביבי, ברק, קלינטון, וגם שרון יכשל. מה מונע מן השמאל להאשים בכך את ערפאת? מה גורם לאנשי השמאל להאמין שאם רק נתאמץ יותר - נצליח? מלבד אמונה - כלום. ==== שרון הכריז על ערפאת כבלתי רלוונטי. הצמרת הצבאית כולה בצה"ל מאוחדת תחת הדעה שערפאת רוצה את ישראל כולה. ברק נואש מן הסיכוי להגיע לשלום עם ערפאת. כך גם בוש ועימו הממשל האמריקאי כולו. מה גורם לשמאל לאחוז בדבקות קנאית בערפאת? חוץ מתקווה של קנה קש - כלום. ==== ישראל קיימה את מהותו של הסכם אוסלו: הכיבוש תם, הוקמה רשות פלסטינית והיא שולטת שליטה אזרחית מלאה על אזרחיה. המגעים להפיכתה של הרשות הזו למדינה היו בעיצומם, ומה הרשות עשתה בתמורה? בתמורה ללחיצת ידו של רבין, ערפאת נתן אור ירוק לטרור. שום דבר מהותי מן ההסכם הוא לא קיים, רק טען שהוא עדיין לא מסופק. היהודים אינם מתאמצים מספיק כדי לספק אותו. מה גורם לשמאל לגלות נכונות אינסופית להיכנע לכל תביעות ערפאת, ולדחות בזלזול את הרעיון שבמו"מ שני הצדדים צריכים להתקדם אחד לקראת השני בצורה הדדית? חוץ מאמונה חזקה - כלום. ==== העולם כולו מכיר בכך שערפאת הוא שקרן מוחלט. האם נתניהו שקרן יותר מערפאת? האם הוא שקרן יותר מראשי ממשלה אחרים? מדוע השמאל משוכנע שדווקא נתניהו הוא האדם שצריך להדביק לו תווית שקרן? חוץ ממלחמה אידאולוגית - כלום. ==== קבוצה של קצינים מסרבת לשרת בשטחים. בכך היא מהווה נדבך נוסף במגמה של פירור חוסנו של צה"ל וחוסנה של החברה הישראלית כולה. איזה תגובות הם מקבלים מן השמאל הישראלי: הם חיילים טובים, אסור להעניש אותם. האם הילדים הטובים האלו חיו בואקום או שהם יכלו "לנחש" שהשמאל יתמוך בהם? האם הדרך לסרב למעשים בודדים שדגל שחור מתנוסס מעליהם היא על ידי סירוב קולקטיבי? האם בכלל יכול צבא לשהות בטריטוריה של אויב מסוכן בלא שיתרחשו ארועים מכוערים? האם יש לצה"ל דרך אחרת להתמודד עם הטרור (להכניס טנקים לתל אביב)? אף אחת מן השאלות האלו לא מעסיקות אותם. איך הם מציעים לצה"ל להילחם כנגד הטרור? כאן הם מעדיפים לשמור על זכות השתיקה. הם לא יגידו לצה"ל להיכנע לטרור, הם רק ירמזו לו: צא מהשטחים. אם כדי להילחם בטרור צה"ל חייב להיות בשטחים, מבחינתם צה"ל צריך להסיק בעצמו את המסקנות (להכנע לטרור). לא קשה לנחש מה מניע אותם: לא מעשים שדגל שחור מתנוסס מעליהם אלא אידאולוגיה לפיה צה"ל צריך להכנע ולצאת מן השטחים, וישראל צריכה להכנע לכל התביעות המדיניות של הפלסטינים. את התפיסה האידאולוגית הזו הם עוטפים בדגל מוסרי, ומנסים לכפות אותה על החברה הישראלית על ידי פירור צה"ל והחברה הישראלית כולה. אם זו איננה כפיה דתית . . . אז מה זה?
לא יתכן שקבוצה מסוימת בחברה הישראלית תכפה את התפיסות, הערכים והאמונות שלה על אחרים. לא יעלה על הדעת. מה זה פה? האם קיימת קבוצה כזו? האם אפשר לכנות את האידאולוגיה שלה בשם "דת"? אם מדובר באידאולוגיה קנאית שאיננה מבוססת על עובדות אלא על תקוות ואמונות, הרי שזו דת. אם היא כופה את ערכיה על שאר החברה הרי שמדובר פה בכפיה דתית. ובכן, הבה נבדוק: ==== גם ב 48 היה כיבוש. הארגון לשחרור פלסטין (אש"פ) נוסד לפני 67. מנהיגי הפלסטינים (הן הקיצוניים והן הרשמיים) מכריזים בגלוי שהם לא יסתפקו בשטחי 67. מה גורם לשמאל להאמין שבריחה לגבולות 67 תספק את הפלסטינים ותביא שלום? מלבד תקווה - שום דבר. ==== רבין נכשל במאמציו להביא שלום, כך גם פרס, ביבי, ברק, קלינטון, וגם שרון יכשל. מה מונע מן השמאל להאשים בכך את ערפאת? מה גורם לאנשי השמאל להאמין שאם רק נתאמץ יותר - נצליח? מלבד אמונה - כלום. ==== שרון הכריז על ערפאת כבלתי רלוונטי. הצמרת הצבאית כולה בצה"ל מאוחדת תחת הדעה שערפאת רוצה את ישראל כולה. ברק נואש מן הסיכוי להגיע לשלום עם ערפאת. כך גם בוש ועימו הממשל האמריקאי כולו. מה גורם לשמאל לאחוז בדבקות קנאית בערפאת? חוץ מתקווה של קנה קש - כלום. ==== ישראל קיימה את מהותו של הסכם אוסלו: הכיבוש תם, הוקמה רשות פלסטינית והיא שולטת שליטה אזרחית מלאה על אזרחיה. המגעים להפיכתה של הרשות הזו למדינה היו בעיצומם, ומה הרשות עשתה בתמורה? בתמורה ללחיצת ידו של רבין, ערפאת נתן אור ירוק לטרור. שום דבר מהותי מן ההסכם הוא לא קיים, רק טען שהוא עדיין לא מסופק. היהודים אינם מתאמצים מספיק כדי לספק אותו. מה גורם לשמאל לגלות נכונות אינסופית להיכנע לכל תביעות ערפאת, ולדחות בזלזול את הרעיון שבמו"מ שני הצדדים צריכים להתקדם אחד לקראת השני בצורה הדדית? חוץ מאמונה חזקה - כלום. ==== העולם כולו מכיר בכך שערפאת הוא שקרן מוחלט. האם נתניהו שקרן יותר מערפאת? האם הוא שקרן יותר מראשי ממשלה אחרים? מדוע השמאל משוכנע שדווקא נתניהו הוא האדם שצריך להדביק לו תווית שקרן? חוץ ממלחמה אידאולוגית - כלום. ==== קבוצה של קצינים מסרבת לשרת בשטחים. בכך היא מהווה נדבך נוסף במגמה של פירור חוסנו של צה"ל וחוסנה של החברה הישראלית כולה. איזה תגובות הם מקבלים מן השמאל הישראלי: הם חיילים טובים, אסור להעניש אותם. האם הילדים הטובים האלו חיו בואקום או שהם יכלו "לנחש" שהשמאל יתמוך בהם? האם הדרך לסרב למעשים בודדים שדגל שחור מתנוסס מעליהם היא על ידי סירוב קולקטיבי? האם בכלל יכול צבא לשהות בטריטוריה של אויב מסוכן בלא שיתרחשו ארועים מכוערים? האם יש לצה"ל דרך אחרת להתמודד עם הטרור (להכניס טנקים לתל אביב)? אף אחת מן השאלות האלו לא מעסיקות אותם. איך הם מציעים לצה"ל להילחם כנגד הטרור? כאן הם מעדיפים לשמור על זכות השתיקה. הם לא יגידו לצה"ל להיכנע לטרור, הם רק ירמזו לו: צא מהשטחים. אם כדי להילחם בטרור צה"ל חייב להיות בשטחים, מבחינתם צה"ל צריך להסיק בעצמו את המסקנות (להכנע לטרור). לא קשה לנחש מה מניע אותם: לא מעשים שדגל שחור מתנוסס מעליהם אלא אידאולוגיה לפיה צה"ל צריך להכנע ולצאת מן השטחים, וישראל צריכה להכנע לכל התביעות המדיניות של הפלסטינים. את התפיסה האידאולוגית הזו הם עוטפים בדגל מוסרי, ומנסים לכפות אותה על החברה הישראלית על ידי פירור צה"ל והחברה הישראלית כולה. אם זו איננה כפיה דתית . . . אז מה זה?