כפייתיות ומאניה

[מחפשת אחר האמת85]

כפייתיות ומאניה

אנסה לתאר ולהסביר הכי בפשטות שאפשר: כאשר אני מקווה שמשהו יקרה, אני ממש כמהה לאותו הארוע או מצב. אני ממש יכולה בעיני רוחי לתאר זאת ולראות את עצמי בפעולה בזמן אמת, דימויים הזויים כאלו של איך זה יקרה בעתיד, איך אני מתכננת את זה בראש ורוצה שככה יקרה. ממש כל פרט. מפתחת ציפיות, פנטזיות, תקוות. רואה את היחס של אחרים כלפי, הוזה מה אני אומרת להם, ומה תהיה תגובה שלהם. איך יתייחסו אלי בהתאם ומה אני ארגיש. אני ממש בונה מציאות אחרת, עולם מקביל. וכאן מתחילה הבעיה: דבר ראשון, זה כפייתי ולא נשלט. ברגע שאני להוטה על משהו וידעת שיש סיכוי טוב שיתרחש המצב הספציפי הזה, המוח שלי משתולל ויוצא מגדר השליטה, דימויים מאניים אובססיביים. נראה לי כאילו אני כבר חוה את זה על עצמי באותו הרגע שאני שקועה בבימוי העתיד, זה מביא לי סיפוק רק המחשבה שזה מה שאני הולכת לעבור בעתיד. אפילו כשאני מנסה להתשחרר מזה, זה לא עוזב אותי והתסריט של הארוע שאני כל כך מחכה לו מסתובב לי בראש בכל פעם עם חוויות ורגשות חדשים. זה ממש מאניה. דבר שני, אף פעם אבל ממש אף פעם אותם הדימויים, אותו הבימוי שיצרתי , התבנית על פיה ציפיתי שיתרחשו הארועים - אף פעם לא מסתדר ויוצא כפי שאני רואה את זה קורה בראש. לפעמים זה יוצא אפילו ההפך. לרוב, למרות שאני מנסה להכין את עצמי מראש לכל דבר שיכול להשתבש ולא לצאת, איכשהו, המצב הזה מאכזב אותי בכל פעם מחדש. אני מתבאסת מזה שזה לא יוצא בדיוק או אפילו חלקית מאיך שראיתי זאת בדימיוני. זו ממש בעיה. אני מנסה להבין: איך זה שתמיד זה לא תואם את המציאות?? למה אני כל כך מנותקת ממה שאני חווה בפנים לבין מה שקורה לי בפועל?? למה הפער הזה? אולי בגלל שאני לא מחוברת מספיק לרגשות האמיתיים שלי.... מה גם שלפעמים בניגוד לרצוני אני שוקעת בדימויים מאוד מאניים ולא הגיוניים (עתיד יותר מידי ורוד ומושלם). (מאניה= ההפך מדיפרסיה). סוף שבוע מקסים לכולכם LOVE YOU

 

[יעל ארבל]

שלום לך מחפשת

קראתי את שכתבת, ואת התיאור שתיארת - האמת היא, שבמידה זו או אחרת זה קורה לכולנו - שאנחנו יוצרים בתוכנו עולם שלם של סיפורים (את קראת לזה תסריטים - ממש אותו דבר) באשר ליחסים שלנו עם עצמנו ועם הסובבים אותנו, כולל יחסים עתידיים שניזונים משיפוטים, מהשערות, מהעבר שלנו ומהרבה מאוד דברים אחרים. בעצם יוצרים לעצמנו מציאות בתוכנו והרבה פעמים גם מגיבים ומתנהגים מתוך המציאות הזאת. הדבר היחידי שהיה לי לא נוח איתו, כשקראתי את הודעתך, הוא השיפוט שלך על עצמך - קראת לזה מאניה, כפייתיות. באופן אישי קשה לי עם מונחים שמתייגים אותנו, שמים עלינו תוויות וסטיגמות. במיוחד זה קשה לי כשאני יודעת שמדובר עם משהו שקורה לכולנו. זה רק מחדד ומדגיש בעיניי את האנושיות שבך. כך לדעתי. באשר למה עושים כשזה קורה - הייתי אומרת שדוגמא קונקרטית מאוד יכולה לעזור כאן. האם תרצי לנסות? לתת לנו דוגמא על משהו שקרה לאחרונה ועורר בך את הסיפורים האלו? מה הם היו? איך נראתה המציאות בסופו של דבר שממנה התאכזבת?