הtרמפיסטית
New member
כפר המוזיקה 2007, ניצנים.
אם הייתי זקוקה לאיזושהי הוכחה- הכפר הזה נתן לי אותה סופית. אני כבר לא שם. לא נמנית עם עדרי המעריצות של אביב גפן, לא מתחברת להופעות המוניות. למרות שאני סוג של ילדת ירח. אולי ילדת ירח שהתבגרה, והבינה שאביב זה לא הכל בחייים. יצאתי מאוחר מהבית, מה שגרם להפסד של רונה, ההופעה היחידה בעצם שרציתי לראות. אז במקום לוותר ולחזור הביתה, אחרי שכבר עשיתי את כל הדרך הזאת, החלטתי לנצל את ההזדמנות וכשהתחילו ההופעות נדבקתי לעמדת הסאונד. בשלב מסויים ביקשתי להכנס פנימה, וכצפוי למרות שהסאונדמן אישר לי, המאבטח חסם אותי. מילא. העברתי ככה את ההופעה של שי גבסו, שודוקא די הפתיע אותי, למרות שהקשבתי לו בחצי אוזן, כי הייתי עסוקה בלהקשיב לסאונד ולנסות להבין ממה שאני שומעת מה הוא עושה שם עם כל הכפתורים האלו. ממה שכן קלטתי, רוב השירים של גבסו מדברים על אלוהים, אהבה, ומה שבניהם וזה די נחמד. יש לו גם שיר מחאה פוליטי אחד. לפני ההופעה של נינט כבר התחלתי להתלבט אם לחזור הביתה או לא, והתחלתי לברר איך חוזרים משם אחרי שהרכבות נגמרות. וזה המקום להגיד תודה לחברה טובה שהיתה איתי בטלפון ובדקה לי כלמני לוחות זמנים, עד שפשוט ניגשתי למודיעין ושאלתי. כשהייתי בדרך חזרה לבמה, נינט כבר הייתה באמצע ההופעה. חזרתי לעמדה שלי מול הסאונדמן, והקשבתי. הפעם, בגלל שסיקרן אותי לראות את נינט בהופעה, ניסיתי להתרכז גם בהופעה במקביל. אז מה היה לנו? סאונד סבבה לגמרי, עם כמה חריקות קטנות, אבל נו מילא. היתה לה שורה אחת שממש התחברתי אליה "געגועים הם ילדים של הבדידות" מישהו יכול להגיד לי איזה שיר זה? היה גם הרס של שיר אחד של אביב, שאני כבר לא ממש זוכרת מהו, כי בשלב מסויים הפסקתי להקשיב וחזרתי להסתכל על האיש שמשחק עם הכפתורים. האירוח של ביט 69 היה נוראי. הם בעצמם לא לטעמי, והשילוב שלהם עם נינט, שלא ברור לגמרי מה היא רוצה מעצמה ומאיתנו, היה מזעזע. המילים היו נחמדות, אבל לא השאירו בי חותם. לקראת סוף ההופעה נינט כבר היתה עייפה או משהו כזה, ונתנה הרבה פעמים לקהל לשיר, מנצלת את ההזדמנות לנוח. היו לה איזה זיוף אחד שקלטתי בבירור, והתחלה של שיר אחרי הביט, אבל נו, בטח רק אני שמה לב לדברים כאלו בהופעות. סה"כ היתה הופעה חביבה למדי ,שנהרסה מבחינתי עם האירוח. ההופעה האחרונה, של אביב, היתה ההופעה היחידה שלו שהזכירה לי הופעה של זמר חובב. ההפתעה הגדולה בהופעה הזאת: האירוח של אלכס. אין ספק שלאביב יש כישרון בלזהות זמרים מוכשרים ולתת להם את הבמה. ממש אהבתי את השיר שהיא שרה לבד, הקול שלה די מדהים, וכשיצא הדיסק בטח אקנה לי אחד. הוא הפסיק שירים באמצע, וזה די לא צריך לקרות לאמן בסדר גודל כזה, אבל נו, כנראה שזה קורה לכל אחד מתישהו. בהתחלה הוא עלה עם מסיכה על הפנים, אופייני בהחלט. שר את כל השירים המוכרים וגם ניסה לשיר את שחור ולבן באנגלית, לכבוד אורחים חשובים מחו"ל, כדבריו. חזרתי הביתה בסביבות 3, לא לפני שאיזה נהג מונית אחד עשה לי סיבובים בכל ת"א וגבעתיים עד שהגיע לבית שלי. תודה על הכרטיס, היה נחמד וטוב שהיה, שנה הבאה, או בעוד שנתיים- נתראה בעמדת הסאונד.
אם הייתי זקוקה לאיזושהי הוכחה- הכפר הזה נתן לי אותה סופית. אני כבר לא שם. לא נמנית עם עדרי המעריצות של אביב גפן, לא מתחברת להופעות המוניות. למרות שאני סוג של ילדת ירח. אולי ילדת ירח שהתבגרה, והבינה שאביב זה לא הכל בחייים. יצאתי מאוחר מהבית, מה שגרם להפסד של רונה, ההופעה היחידה בעצם שרציתי לראות. אז במקום לוותר ולחזור הביתה, אחרי שכבר עשיתי את כל הדרך הזאת, החלטתי לנצל את ההזדמנות וכשהתחילו ההופעות נדבקתי לעמדת הסאונד. בשלב מסויים ביקשתי להכנס פנימה, וכצפוי למרות שהסאונדמן אישר לי, המאבטח חסם אותי. מילא. העברתי ככה את ההופעה של שי גבסו, שודוקא די הפתיע אותי, למרות שהקשבתי לו בחצי אוזן, כי הייתי עסוקה בלהקשיב לסאונד ולנסות להבין ממה שאני שומעת מה הוא עושה שם עם כל הכפתורים האלו. ממה שכן קלטתי, רוב השירים של גבסו מדברים על אלוהים, אהבה, ומה שבניהם וזה די נחמד. יש לו גם שיר מחאה פוליטי אחד. לפני ההופעה של נינט כבר התחלתי להתלבט אם לחזור הביתה או לא, והתחלתי לברר איך חוזרים משם אחרי שהרכבות נגמרות. וזה המקום להגיד תודה לחברה טובה שהיתה איתי בטלפון ובדקה לי כלמני לוחות זמנים, עד שפשוט ניגשתי למודיעין ושאלתי. כשהייתי בדרך חזרה לבמה, נינט כבר הייתה באמצע ההופעה. חזרתי לעמדה שלי מול הסאונדמן, והקשבתי. הפעם, בגלל שסיקרן אותי לראות את נינט בהופעה, ניסיתי להתרכז גם בהופעה במקביל. אז מה היה לנו? סאונד סבבה לגמרי, עם כמה חריקות קטנות, אבל נו מילא. היתה לה שורה אחת שממש התחברתי אליה "געגועים הם ילדים של הבדידות" מישהו יכול להגיד לי איזה שיר זה? היה גם הרס של שיר אחד של אביב, שאני כבר לא ממש זוכרת מהו, כי בשלב מסויים הפסקתי להקשיב וחזרתי להסתכל על האיש שמשחק עם הכפתורים. האירוח של ביט 69 היה נוראי. הם בעצמם לא לטעמי, והשילוב שלהם עם נינט, שלא ברור לגמרי מה היא רוצה מעצמה ומאיתנו, היה מזעזע. המילים היו נחמדות, אבל לא השאירו בי חותם. לקראת סוף ההופעה נינט כבר היתה עייפה או משהו כזה, ונתנה הרבה פעמים לקהל לשיר, מנצלת את ההזדמנות לנוח. היו לה איזה זיוף אחד שקלטתי בבירור, והתחלה של שיר אחרי הביט, אבל נו, בטח רק אני שמה לב לדברים כאלו בהופעות. סה"כ היתה הופעה חביבה למדי ,שנהרסה מבחינתי עם האירוח. ההופעה האחרונה, של אביב, היתה ההופעה היחידה שלו שהזכירה לי הופעה של זמר חובב. ההפתעה הגדולה בהופעה הזאת: האירוח של אלכס. אין ספק שלאביב יש כישרון בלזהות זמרים מוכשרים ולתת להם את הבמה. ממש אהבתי את השיר שהיא שרה לבד, הקול שלה די מדהים, וכשיצא הדיסק בטח אקנה לי אחד. הוא הפסיק שירים באמצע, וזה די לא צריך לקרות לאמן בסדר גודל כזה, אבל נו, כנראה שזה קורה לכל אחד מתישהו. בהתחלה הוא עלה עם מסיכה על הפנים, אופייני בהחלט. שר את כל השירים המוכרים וגם ניסה לשיר את שחור ולבן באנגלית, לכבוד אורחים חשובים מחו"ל, כדבריו. חזרתי הביתה בסביבות 3, לא לפני שאיזה נהג מונית אחד עשה לי סיבובים בכל ת"א וגבעתיים עד שהגיע לבית שלי. תודה על הכרטיס, היה נחמד וטוב שהיה, שנה הבאה, או בעוד שנתיים- נתראה בעמדת הסאונד.
אין ספק שביט 69 אחת הלהקות המיותרות שקמה בארץ. נראה לי שהרבה לא הפסדתי חחחח טוב שיש לך חברות טובות כאלה