הכותרת שלילית כי מצב הספורט שלילי...
אני לא בא בטענות לספורטאים עצמם. הם עשו מה שיכלו, ובחלק מהמקרים גם סבלו משיפוט מקפח (ואולי גם רמאות מצד המתחרה - ע"ע אילנה קרדיש). לגבי ההופעה שלנו יחסית לציפיות המוקדמות, היו כאלה שהצליחו כפי שציפו מהם, היו כאלה שפחות, אבל לא עולה לי בראש ספורטאי אחד שהצליח יותר מהציפיות. כשאני אומר אוכלוסיה דומה, אני מתכוון לגודל שלה. ברשימת המדינות לא ציינתי מדינות כמו בריטניה, גרמניה, רוסיה וכו' כי באמת לא יהיה הוגן להשוות את עצמינו אליהן. אני מסרב לשמוח מהישגים דלים. מי ששמח מהישגים כאלה, הוא אדם שמסתפק בבינוניות, ואני חושב שבתור חברה אנחנו צריכים לחתור למצויינות, ואין ספק שהוכחנו שאנחנו יכולים לעשות זאת בתחומים אחרים (צבא, מדע וטכנולוגיה, אומנות, שחמט וכו'), אבל בספורט אנחנו הרחק מאחור. תקציב הספורט בישראל מגוחך (כמובן הרבה בזכות המנהיגים שלנו, בעבר ובהווה), אין מתקנים ראויים, אין מספיק מאמנים, ואין כנראה תוכנית שמכוונת להישגיות באף ענף בבתי הספר. בשיעורי ספורט לא נראה לי ששמים דגש על איתור דור המחר של הספורטאים שלנו. אם הייתה נבנית שם תוכנית כזאת, אפילו רק במספר ענפים, היינו רואים את התוצאות, כנראה שמעט בטוקיו, אבל יותר באולימפיאדה שלאחריה. הדבר שעצוב הוא שלא נראה לי שום שינוי באופק. העיקר גילי לוסטיג מגדיר את ההופעה שלנו כ"הצלחה". אולי הבעיה היא גם בנו, בתור אנשים שמעדיפים ברוב המקרים פחות לעסוק בספורט, ויותר בתחומים אחרים, שאני לא רואה בהם תועלת, כמו צפייה בטלויזיה ושוטטות בפייסבוק, אם כי עניין זה כמובן לא ניתן למדידה. רק הרגשה שלי...
