כרגע חזרתי.... מעולם כה מופלא...
כרגע חזרתי... מארץ מופלאה, מארץ שאף אחד לא היה בה חוץ ממני, ארץ מיוחדת במינה, שמה אינו חשוב, מקומה אינו ידוע, אולי אלפי שנות אור, ואולי ממש מאחורי אוזני השמאלית. אתם שואלים את עצמכם בוודאי באיזו ארץ הייתי, באיזו ארץ ביקרתי, ביקרתי בארץ הספרים... ארץ ענקית ללא סוף וללא התחלה...את היום העברתי בצפיה באבירים מופלאים מתים ולא מתים, בקוסמים רבי עוצמה שמזמן איבדו את האנושיות שבהם. צפיתי בטירות גדולות ואדירות, טירות שאדם לא יכול לבנות, טירות שקיימות רק בחלומות. חלקתי עם בני אדם ואלפים שימחה ועצב, ראיתי מוות, ראיתי חיים, הייתי בעבר, הייתי בעתיד, הייתי בהווה. אומרים שאי אפשר לחמוק מהזמן, שהזמן לוקח אותנו בקו ליניארי למקום אחד. אז תעמדו על טעותכם! אפשר לחמוק מהזמן, לא בצורה גופנית, בעזרת הכלי היחיד שלא נתון לחסדי הגורל, לחסדי הזמן, לחסדי הגוף...הדמיון!. ובעודי גולש בין הדפים של הממלכה העצומה, בעודי עובר שנים על גבי שנים, צובר נסיון אין סוף.... לבסוף לאחר זמן ארוך יותר משנותי על כדור הארץ, או קצר יותר מנשימתו הראשונה של פעוט שכרגע נולד ורואה את העולם בפעם הראשונה, אני חוזר למציאות, ורואה שאין יותר דפים. דמעה זולגת על לחי...אינני יודע אם משימחה על ניצחונו של הטוב, על שחייהם של הגיבורים, של אלה שחלקתי איתם שנים על גבי שנים ניצלו, או מעצב..... שהסיפור נגמר. נראה שלעולם לא אדע.... כמה עצוב שספר נגמר, למה m כל הזמן גומר אותם כל כך מהר, לעזאזל את הסידרה של אדגינס ``בלגיארד`` ו``מלוראן`` ועוד שני ספרים גדולים, לקח לו פחות מחודש לגמור. לעזאזל הסופרים האלו, למה הם מפסיקים את הסידרה. בבקשה, שהסידרה תתחיל לשעמם אחרי הרבה ספרים, אבל אז m יפסיק לקרוא אותה מתוך רצון, לא בגלל, סיומה. ועוד המלצה: סדרת ``חפצי הכוח``: הראשון מבניהם הוא ``אוריאן``. BY mE
כרגע חזרתי... מארץ מופלאה, מארץ שאף אחד לא היה בה חוץ ממני, ארץ מיוחדת במינה, שמה אינו חשוב, מקומה אינו ידוע, אולי אלפי שנות אור, ואולי ממש מאחורי אוזני השמאלית. אתם שואלים את עצמכם בוודאי באיזו ארץ הייתי, באיזו ארץ ביקרתי, ביקרתי בארץ הספרים... ארץ ענקית ללא סוף וללא התחלה...את היום העברתי בצפיה באבירים מופלאים מתים ולא מתים, בקוסמים רבי עוצמה שמזמן איבדו את האנושיות שבהם. צפיתי בטירות גדולות ואדירות, טירות שאדם לא יכול לבנות, טירות שקיימות רק בחלומות. חלקתי עם בני אדם ואלפים שימחה ועצב, ראיתי מוות, ראיתי חיים, הייתי בעבר, הייתי בעתיד, הייתי בהווה. אומרים שאי אפשר לחמוק מהזמן, שהזמן לוקח אותנו בקו ליניארי למקום אחד. אז תעמדו על טעותכם! אפשר לחמוק מהזמן, לא בצורה גופנית, בעזרת הכלי היחיד שלא נתון לחסדי הגורל, לחסדי הזמן, לחסדי הגוף...הדמיון!. ובעודי גולש בין הדפים של הממלכה העצומה, בעודי עובר שנים על גבי שנים, צובר נסיון אין סוף.... לבסוף לאחר זמן ארוך יותר משנותי על כדור הארץ, או קצר יותר מנשימתו הראשונה של פעוט שכרגע נולד ורואה את העולם בפעם הראשונה, אני חוזר למציאות, ורואה שאין יותר דפים. דמעה זולגת על לחי...אינני יודע אם משימחה על ניצחונו של הטוב, על שחייהם של הגיבורים, של אלה שחלקתי איתם שנים על גבי שנים ניצלו, או מעצב..... שהסיפור נגמר. נראה שלעולם לא אדע.... כמה עצוב שספר נגמר, למה m כל הזמן גומר אותם כל כך מהר, לעזאזל את הסידרה של אדגינס ``בלגיארד`` ו``מלוראן`` ועוד שני ספרים גדולים, לקח לו פחות מחודש לגמור. לעזאזל הסופרים האלו, למה הם מפסיקים את הסידרה. בבקשה, שהסידרה תתחיל לשעמם אחרי הרבה ספרים, אבל אז m יפסיק לקרוא אותה מתוך רצון, לא בגלל, סיומה. ועוד המלצה: סדרת ``חפצי הכוח``: הראשון מבניהם הוא ``אוריאן``. BY mE
