כרגע נצור
אורות של פלאשים בוערים... אנשים רוקדים ללא פנים. דמויות זזות...רק צללים. ואת מולי רוקדת ככוכב.. רוקדת מולי כמלאך, בתנועות עמוקות עם חיוך של גן עדן וגוף מן הגהנום... את רוקדת מולי כאדם היפה בעולם. רוקדת איתי כמו שלא רקדת מעולם... כגבך על מודבק לבטני, נושם את ריחך עמוק לתוכי. יכול להרגיש את גופך מגופי... נצרב עמוק לראשי. את כה יפה כה שלווה אך רוקדת כסערה כאדם במלחמה... ידיי על מותנייך, כשעיני על כתפייך... תנועות עמוקות. תנועות של גלי נהר, תנועות של רוחות עמומות. אורות העולם מהבהבים, צלליות הפנים מתהדהדים בחשכה. קולות של מוזיקה רועמים נחלשים כשאת... כשאת מסתובבת אלי, כשפני פוגשת את פנייך המאירות. פנייך המדהימות, פניי מלאך שומר, פניי מלאך זוהר. עם חיוך נוצץ, מנצנץ ככוכב ברקיע הבוער. ידיי עדיין על מותניך, כאשר ידיך חובקות את פניי. העולם פשוט השתנק, כלא היה, כיצור שלא קיים. רקע עיני פשוט נמרח, זאת רק את במרכז אישוניי. אלה רק פעימות ליבך עם שלי ששומעות אוזניי. אנחנו זזים בקצב אחיד, זזים כיחיד. צלליות שחורות שהיו... ברגע נעלמו. תחושות הבס בגופי ברגע הופסקו... זה רק אנחנו במרכז התמונה, זה רק אנחנו בתנועה. כל הדמויות השחורות בן רגע נפלו על הברכיים. זה רק את ואני והעולם שסוגד לרגליך. מתקרבת באיטיות מסוכנת, כמשאית שלא בולמת. רואה את עינייך נעצמות כדמות מן אגדה שחולמת. שפתיך נושקות בלהט את שפתי. טעם האל נכנס עמוק לחיי, כמלאך המנשק את חייו. מרגיש כאילו נעלם עולמנו, נעלמו כל חיינו. כאליו אנו מסתובבים ללא הפסקה. את פעימות ליבנו פועמים ללא מנוחה, כחלק מנשמתנו. אותו הרגע שאיני רוצה שייפסק, הרגע שלתמיד ייזכר. לעולם שלא ישכח, שלתמיד ייצרב, אותו הרגע ... שלתמיד ייזכר כרגע שלעולם לא יתרחש.
אורות של פלאשים בוערים... אנשים רוקדים ללא פנים. דמויות זזות...רק צללים. ואת מולי רוקדת ככוכב.. רוקדת מולי כמלאך, בתנועות עמוקות עם חיוך של גן עדן וגוף מן הגהנום... את רוקדת מולי כאדם היפה בעולם. רוקדת איתי כמו שלא רקדת מעולם... כגבך על מודבק לבטני, נושם את ריחך עמוק לתוכי. יכול להרגיש את גופך מגופי... נצרב עמוק לראשי. את כה יפה כה שלווה אך רוקדת כסערה כאדם במלחמה... ידיי על מותנייך, כשעיני על כתפייך... תנועות עמוקות. תנועות של גלי נהר, תנועות של רוחות עמומות. אורות העולם מהבהבים, צלליות הפנים מתהדהדים בחשכה. קולות של מוזיקה רועמים נחלשים כשאת... כשאת מסתובבת אלי, כשפני פוגשת את פנייך המאירות. פנייך המדהימות, פניי מלאך שומר, פניי מלאך זוהר. עם חיוך נוצץ, מנצנץ ככוכב ברקיע הבוער. ידיי עדיין על מותניך, כאשר ידיך חובקות את פניי. העולם פשוט השתנק, כלא היה, כיצור שלא קיים. רקע עיני פשוט נמרח, זאת רק את במרכז אישוניי. אלה רק פעימות ליבך עם שלי ששומעות אוזניי. אנחנו זזים בקצב אחיד, זזים כיחיד. צלליות שחורות שהיו... ברגע נעלמו. תחושות הבס בגופי ברגע הופסקו... זה רק אנחנו במרכז התמונה, זה רק אנחנו בתנועה. כל הדמויות השחורות בן רגע נפלו על הברכיים. זה רק את ואני והעולם שסוגד לרגליך. מתקרבת באיטיות מסוכנת, כמשאית שלא בולמת. רואה את עינייך נעצמות כדמות מן אגדה שחולמת. שפתיך נושקות בלהט את שפתי. טעם האל נכנס עמוק לחיי, כמלאך המנשק את חייו. מרגיש כאילו נעלם עולמנו, נעלמו כל חיינו. כאליו אנו מסתובבים ללא הפסקה. את פעימות ליבנו פועמים ללא מנוחה, כחלק מנשמתנו. אותו הרגע שאיני רוצה שייפסק, הרגע שלתמיד ייזכר. לעולם שלא ישכח, שלתמיד ייצרב, אותו הרגע ... שלתמיד ייזכר כרגע שלעולם לא יתרחש.