סטנלי פישר צדק
New member
כרוניקה של קבלת החלטות כושלות
שלום ,
אני בשנות העשרים המוקדמות ..לצערי למרות שאני נראה אחלה ובעל יכולות חברתיות גבוהות וכמיהה לחברה, ניתקתי את עצמי מהכל.
בשנות הצבא פרחתי הכרתי אנשים , יצאתי יותר , אבל עם השחרור מהצבא באקט של חרדה מהאזרחות , מהלא נודע
נרשמתי ללימודי מדעי המחשב וקברתי את חיי החברתיים . . . לשמחתי ולצערי אני מצליח בלימודים , אוהב את התחום אבל לא את המתעסקים בו .. כשאני עובר ליד קמפוס מדעי החברה אני שואל את עצמי למה הייתי חייב לבחור בין חיים חברתיים לביטחון כלכלי?
למה אני לא משיג גם את זה וגם את זה.
הכרתי המון אנשים במהלך הלימודים אבל אף לא חבר אחד לחיים . בצבא הכרתי 2 כאלו.
אני מרגיש שקברתי את ההצלחה שלי בתחום החברתי.. בשנה הראשונה למדתי מהבוקר עד הלילה והגעתי אל דיכאון כבד וציונים גבוהים..
האהבה למקצוע לא תורמת כמובן כי ככל שאתה מתעסק יותר במחשב אתה מנוון יותר את היכולות החברתיות..ונסגר יותר.
אז אני משתדל ליצור כמה שיותר קשרים אבל מרגיש שזה לא זה.. שהסטודנטים למדעי המחשב קרים יותר, ואני אפילו מפתח אנטגוניזם כלפיהם מבפנים..מבחוץ אני בחור מאוד מצחיק ושנון וקשה מאוד לדעת את התסכול שיש לי מהתחום..
לצערי בחופשת הסמסטר במקום למצוא עבודה עם אנשים הגעתי אל ראיון עבודה שבו הציעו לי משכורת טובה יחסית לסטודנט וניסיון מקצועי ושוב נפלתי לבור של התחום האפור שאני אוהב אבל מנתק אותי מהחברה..
אני אדם חם שאפשר לדבר איתו על הכל, אבל מרגיש שאני מקיף את עצמי בסביבה אפורה ומשעממת.. ועל כך אני בא עם עצמי בביקורת..אבל עדיין לא מצליח לשנות את המסלול.. אני לא אהיה מסוגל לקום מחר בבוקר ולהתפטר ולעבוד במלצרות , למרות שכנראה ארוויח בריאות נפשית שתאפיל על המשכורת והעבודה הפיזית..רצוי לציין שניסיתי לעבוד בעבודות אחרות אבל התייאשתי מהר מאוד מהמונוטוניות ואי הפעלת השכל..ושוב באה ההתנגשות בין החברה ללימודים ושוב בחרתי בהשכלה ואני לא מבין איך אני מצליח לשנות את הדרך ולבחור בחברה?
תודה..
שלום ,
אני בשנות העשרים המוקדמות ..לצערי למרות שאני נראה אחלה ובעל יכולות חברתיות גבוהות וכמיהה לחברה, ניתקתי את עצמי מהכל.
בשנות הצבא פרחתי הכרתי אנשים , יצאתי יותר , אבל עם השחרור מהצבא באקט של חרדה מהאזרחות , מהלא נודע
נרשמתי ללימודי מדעי המחשב וקברתי את חיי החברתיים . . . לשמחתי ולצערי אני מצליח בלימודים , אוהב את התחום אבל לא את המתעסקים בו .. כשאני עובר ליד קמפוס מדעי החברה אני שואל את עצמי למה הייתי חייב לבחור בין חיים חברתיים לביטחון כלכלי?
למה אני לא משיג גם את זה וגם את זה.
הכרתי המון אנשים במהלך הלימודים אבל אף לא חבר אחד לחיים . בצבא הכרתי 2 כאלו.
אני מרגיש שקברתי את ההצלחה שלי בתחום החברתי.. בשנה הראשונה למדתי מהבוקר עד הלילה והגעתי אל דיכאון כבד וציונים גבוהים..
האהבה למקצוע לא תורמת כמובן כי ככל שאתה מתעסק יותר במחשב אתה מנוון יותר את היכולות החברתיות..ונסגר יותר.
אז אני משתדל ליצור כמה שיותר קשרים אבל מרגיש שזה לא זה.. שהסטודנטים למדעי המחשב קרים יותר, ואני אפילו מפתח אנטגוניזם כלפיהם מבפנים..מבחוץ אני בחור מאוד מצחיק ושנון וקשה מאוד לדעת את התסכול שיש לי מהתחום..
לצערי בחופשת הסמסטר במקום למצוא עבודה עם אנשים הגעתי אל ראיון עבודה שבו הציעו לי משכורת טובה יחסית לסטודנט וניסיון מקצועי ושוב נפלתי לבור של התחום האפור שאני אוהב אבל מנתק אותי מהחברה..
אני אדם חם שאפשר לדבר איתו על הכל, אבל מרגיש שאני מקיף את עצמי בסביבה אפורה ומשעממת.. ועל כך אני בא עם עצמי בביקורת..אבל עדיין לא מצליח לשנות את המסלול.. אני לא אהיה מסוגל לקום מחר בבוקר ולהתפטר ולעבוד במלצרות , למרות שכנראה ארוויח בריאות נפשית שתאפיל על המשכורת והעבודה הפיזית..רצוי לציין שניסיתי לעבוד בעבודות אחרות אבל התייאשתי מהר מאוד מהמונוטוניות ואי הפעלת השכל..ושוב באה ההתנגשות בין החברה ללימודים ושוב בחרתי בהשכלה ואני לא מבין איך אני מצליח לשנות את הדרך ולבחור בחברה?
תודה..
