agness_666
New member
כרוניקה של קריזה ידועה מראש
מחר הולך להיות לי בלאגן בעבודה. אני יודעת מה הם יעשו, ואני יודעת איך אני אגיב פשוט נשבר לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! נמאס לי שמנצלים אותי, נמאס לי להיות הילדה הטובה, המקצוענית שפותרת את כל הבעיות, ובסוף מקבלת בעיטה לפנים. נמאס לי להיות הפראיירית של כולם. נמאס לי שמסתכלים עלי ברחמים, שחושבים שאני בעייתית, נמאס לי מהנשמות הטובות שמסבירות לי שאם דופקים אותי אז אני לא בסדר, וככה זה בעסקים, כל אחד צריך להרוויח, וצריך לשחק את המשחק. לא רוצה לשחק משחקים, אני רוצה לדפוק למישהו כסא בראש, ושלא יהיה לי אכפת מהתוצאות. בא לי לתפוס כמה אנשים, ולהכות אותם בשרשראות ברזל, ולבעוט בהם בבטן, ובראש, ולדרוך להם על הפרצוף עם נעליים צבאיות. בא לי לשרוף את המשרד, לפרמט את כל המחשבים, למחוק את כל מה שתכנתתי, שלא יהנו מהעבודה שלי, שלא ירוויחו עליי וינצלו אותי יותר. כבר ארבע חודשים שאני מחפשת עבודה אחרת, ולא מוצאת!!!!!!!! מנסה לשחק את המשחק, לגמור את זה יפה, לקבל את ההמלצות וללכת. המלצות כבר לא יהיו לי. עשיתי הרבה נזק, ומחר אני אעשה עוד. הם חזקים ממני, ויודעים את זה, ומנצלים את זה, ואני שונאת אותם, ושונאת את הטמטום שלי, שהלכתי אחריהם, והאמנתי להם, ועבדתי כמו חמור רק בשביל למצוא את עצמי בנקודת ההתחלה. ניסיתי למצוא עבודה שתתאים לי, שתשתלם כלכלית, אבל אני יודעת שאני אשתפן, ואקח את ההצעה הראשונה שיתנו לי, ולא אתווכח על התנאים, כי יום אחד של אבטלה יהרוג אותי. אווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווף בא לי רק לצרוח אני שונאת את החארות האלה, את החוסר אונים הזה, את העבודה הדפוקה הזאת. את המאנייק שיושב איתי במשרד ומנסה כל הזמן רק לעצבן אותי, כדי לראות איך אני חוטפת קריזה. אני שונאת את הרגישות הזאת שלו, של האפס המכוער והמסריח הזה, שקולט בדיוק מה כואב, מאזין לכל שיחת טלפון שלי, וחוגג על כל קליעה בול. את הבוסית הכלבה שלי, שכל פעם משגעת לי את השכל, מקבלת כל מה שהיא רוצה ואחרי כל dead line שעמדתי בו בהצלחה עוד יש לה טענות. דייייייייייייייייייייייייייי כברררררררררררררררררררררררררררררררררררררר
מחר הולך להיות לי בלאגן בעבודה. אני יודעת מה הם יעשו, ואני יודעת איך אני אגיב פשוט נשבר לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! נמאס לי שמנצלים אותי, נמאס לי להיות הילדה הטובה, המקצוענית שפותרת את כל הבעיות, ובסוף מקבלת בעיטה לפנים. נמאס לי להיות הפראיירית של כולם. נמאס לי שמסתכלים עלי ברחמים, שחושבים שאני בעייתית, נמאס לי מהנשמות הטובות שמסבירות לי שאם דופקים אותי אז אני לא בסדר, וככה זה בעסקים, כל אחד צריך להרוויח, וצריך לשחק את המשחק. לא רוצה לשחק משחקים, אני רוצה לדפוק למישהו כסא בראש, ושלא יהיה לי אכפת מהתוצאות. בא לי לתפוס כמה אנשים, ולהכות אותם בשרשראות ברזל, ולבעוט בהם בבטן, ובראש, ולדרוך להם על הפרצוף עם נעליים צבאיות. בא לי לשרוף את המשרד, לפרמט את כל המחשבים, למחוק את כל מה שתכנתתי, שלא יהנו מהעבודה שלי, שלא ירוויחו עליי וינצלו אותי יותר. כבר ארבע חודשים שאני מחפשת עבודה אחרת, ולא מוצאת!!!!!!!! מנסה לשחק את המשחק, לגמור את זה יפה, לקבל את ההמלצות וללכת. המלצות כבר לא יהיו לי. עשיתי הרבה נזק, ומחר אני אעשה עוד. הם חזקים ממני, ויודעים את זה, ומנצלים את זה, ואני שונאת אותם, ושונאת את הטמטום שלי, שהלכתי אחריהם, והאמנתי להם, ועבדתי כמו חמור רק בשביל למצוא את עצמי בנקודת ההתחלה. ניסיתי למצוא עבודה שתתאים לי, שתשתלם כלכלית, אבל אני יודעת שאני אשתפן, ואקח את ההצעה הראשונה שיתנו לי, ולא אתווכח על התנאים, כי יום אחד של אבטלה יהרוג אותי. אווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווף בא לי רק לצרוח אני שונאת את החארות האלה, את החוסר אונים הזה, את העבודה הדפוקה הזאת. את המאנייק שיושב איתי במשרד ומנסה כל הזמן רק לעצבן אותי, כדי לראות איך אני חוטפת קריזה. אני שונאת את הרגישות הזאת שלו, של האפס המכוער והמסריח הזה, שקולט בדיוק מה כואב, מאזין לכל שיחת טלפון שלי, וחוגג על כל קליעה בול. את הבוסית הכלבה שלי, שכל פעם משגעת לי את השכל, מקבלת כל מה שהיא רוצה ואחרי כל dead line שעמדתי בו בהצלחה עוד יש לה טענות. דייייייייייייייייייייייייייי כברררררררררררררררררררררררררררררררררררררר