על סמך ההופעה היום
אני יכול להבין למה הוא יכול לשעמם אולי לבד עם אקוסטית. זאת גם הסיבה שאני לא אוהב חלק מהאלבומים שלו. בself titled שלו למשל, יש שירים מעולים, אבל העיבודים והביצועים שלהם לא מעניינים ממש. לעומת זאת, באלבומים כמו Greatest Palace Music או האחרון, The Letting Go, שבהם הוא יוצא מגבולות ה"אני לבד עם גיטרה" פתאום נחשפים למימד מעניין הרבה יותר. כשהוא מחזיק בידיים גיטרה חשמלית, ומלווה בעוד גיטריסט (מצוין), באסיסט, קלידנית (מוכשרת אבל סתומה, כך מסתמן) ומתופף מ-ע-ו-ל-ה, וויל אולדהם/בוני פרינס בילי הופך למשהו אחר. פתאום הוא לא מפחד לתת בראש, העיבודים נהיים עשירים, סוחפים, פסיכדליים טיפה. על סמך ביקורות על הופעות חיות שלו שקראתי, כנראה שזה קטע די חדש אצלו ושההופעות בשנים הקודמות היו רזות בהרבה. אם זה המצב, ופתאום הוא מגלה איזה יופי זה רוק'נ'רול, אני ממש מחכה לגלות מה הוא יעשה באלבום הבא שלו. בכל מקרה העברתי איתו אחלה ערב.
(לבנות, אני אף מוכן למכור את גופי בשביל זה) אני חייב כרטיס
