למתקשה בהבנת הנקרא,
אתה מוזמן להחליט אם הדבר הבא שאכתוב יהיה כי שוב החלטת עבורי מי ומה אני (כנראה שמרוב שהתמונה שלי חלקית היית חייב להשלים בדמיון את השאר...) 1. לא יודעת איך החלטת שאני חושבת שאדם לא יכול לשנות את התנהגותו הכלכלית בגיל מתקדם, ומה הקשר של ההנחה הזו לדיון על כרטיס אשראי לילדים ולזה שילדים, גם מבחינה התפתחותית, יותר קשה להם להבין ערך של כסף, בטח אם הוא לא נתפס ביד ואם הם לא עובדים על מנת להרוויח אותו בעצמם (בניגוד למבוגרים). אם אתה ממש רוצה להתקטנן ולדעת הכל אודותי כי בלי זה אתה ממש חייב להניח הנחות שאלוהים יודע מאיפה אתה מביא אותם, אז לא רק שאני מכירה אנשים ששינו מהקצה לקצה את התנהגותם הכלכלית בגיל מבוגר אלא שאני היייתי חלק ממה שהשפיע ועזר לשני אנשים לעשות מהפך שכזה. אז אתה מוכן שוב להגיד לי למה אתה צריך להמציא מידע שלא קיים על מנת לדון בנושא אחר לגמרי? 2. בתור אישה, וכן אני אישה, שמחזיקה טלפון נייד כבר לפחות חמש שנים שאינו טוקמן, ומה אתה יודע, החשבון החודשי שלי מעולם לא עבר את ה120 שח כולל מחיר המכשיר. וזה למרות ש"בתור אישה את מרגישה שבשניה שתפסיקי לדבר תמותי מייד, אז את חייבת "חופשי-חודשי"" ציטוט שלך. לא רק שיש לך ידיעה מוצקת מי אני ומה אני שכולה בועה סבון ריקה, אלא שאתה יודע בדיוק הכל על נשים. וגם פה לא ענית תשובה שרלוונטית בשום צורה לכרטיס אשראי לילדים או לשאלה למה כן לתת לילדים כרטיס שכזה. בוא נמשיך... 3. אני משערת שכבר הבנת ש100 השח שאני משלמת על הנייד כל חודש לא מכניסים אותי לחובות, אני מקווה שלא ניפצתי לך כמה אמונות שווא לגבי נשים בכלל ולגבי בפרט. אם אתה תוהה לגבי חשבון הטלפון שלי בבית- 60 שח לחודש (ואנחנו שני אנשים) זוגתי היקרה גם כן משלמת כ100 שח לחודש בחשבון הנייד שלה. מעניין ממה אנחנו יוצרות את ה"חובות" שאתה מדמיין עבורינו, אולי מדברים אחרים שברור שנשים עושות... 4. שווה שתעבוד שוב על הבנת הנקרא. באמת כדאי. כתבתי שזה היה כשהייתי מתבגרת. כשגרתי אצל ההורים. לצערך לא טרחת לשאול מה היה התקציב שהורי כן איפשרו לי לדבר בו ולמה הייתי צריכה לקמץ ולחשב. אז אני איידע אותך כדי שתוכל להכניס את הדברים לפרופורציה. עלות הטלפון שהורי הסכימו לשלם לחודש היה מאה שח. זה כלל את השיחות של כל בני הבית (ולא, לא היו אז ניידים). זה גם כלל את העובדה שאני הייתי מגיעה מבית ספר ב5 אחה"צ (עשיתי 46 יחידות לימוד, יש לך צל של מושג כמה עומס זה?) וכן, מידי פעם, ורק אחרי עשר בלילה כי אלו השעות היחידות שהיה לי מותר לצלצל בהם הרמתי טלפון. אתה רוצה למלא עוד מידע עלי שתמציא ממוחך הקודח? 5. אני לא משתמשת בכרטיס אשראי, מאף סוג. ובכל זאת אני לא במינוס, מעולם לא הייתי, גם לא כילדה. כנראה שאני יודעת לנהל את הוצאותי בחוכמה למרות ש"יותר נוח לחכות עד שזה יגמר ואז להתלונן." מאחר ואני מכירה לא מעט בני נוער (כנראה בניגוד אליך) אז אני מכירה לא מעט כאלו שאין להם ערך לכסף, ואם יתנו להם כרטיס שההורים אחראים למלא, הם יאבדו עוד יותר את ערך הכסף, כי באמת מי יודע אם הכרטיס ברגע זה שווה 1000 שח או 100 שח, האם הם יטרחו לעקוב? אבל אתה עד עכשיו לא טרחת לענות על טיעון אחד בנוגע להתנהגות שמאפיינת לפחות חלק מבני הנוער אלא להחליט מי אני, ואיך אני, כאישה, מתנהגת, ומה הן הבעיות שלי. וכן אתה צודק, לא נתתי את כל המידע אודותי. כי זה לא היה רלוונטי! עניתי מה דעתי על כרטיס לנוער! אני כבר מ-ז-מ-ן לא נוער! ציטוט שלך נוסף: "כרטיס הוא קודם אחריות. לא קודם בגרות" אז אולי הוא לא מתאים לנוער??? כי אולי לא כולם אחראיים מספיק בשביל להתנהל עם כרטיס כזה? ולסיכום, אם אתה, מתאים לך להשתמש בכרטיס ואתה ממליץ על השימוש בו לאחרים, בהתאם לצורכי חייהם- שיהיה לך ולהם בכייף ואני אשמח לשמוע מדוע אתה ממליץ להשתמש בו ובאילו נסיבות.. אבל אם דנים על שימוש בכרטיס כזה לנוער, ואם שואלים מה דעתינו, אז: א. תענה על השאלה הרלוונטית או לפחות אל תתקוף כשכן עונים על השאלה הרלוונטית ב. תנהל דיון ואל תניח הנחות ג. אל תרד לפסים אישיים אלא תשאר ברמת הדיון. ושים לב, למרות כל מה שכתבתי, הצלחתי לענות לך בלי להיכנס לאף הנחה לגבי כמה אתה נוהג לדבר בנייד, איך אתה נוהג לדבר ומה גודל המינוס שלך, אם בכלל. מדהים, הא? בזאת מבחינתי הסתיים הדיון המיותר הזה.
