כריכת משפט הגואל במשפט היבום במגילת רות

כריכת משפט הגואל במשפט היבום במגילת רות

ברות פרק ד' מסופר א וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר, וַיֵּשֶׁב שָׁם, וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר-בֹּעַז, וַיֹּאמֶר סוּרָה שְׁבָה-פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי; וַיָּסַר, וַיֵּשֵׁב. ב וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים, מִזִּקְנֵי הָעִיר--וַיֹּאמֶר שְׁבוּ-פֹה; וַיֵּשֵׁבוּ. ג וַיֹּאמֶר, לַגֹּאֵל, חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ: מָכְרָה נָעֳמִי, הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵה מוֹאָב. ד וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֶגְלֶה אָזְנְךָ לֵאמֹר, קְנֵה נֶגֶד הַיֹּשְׁבִים וְנֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי--אִם-תִּגְאַל גְּאָל, וְאִם-לֹא יִגְאַל הַגִּידָה לִּי ואדע (וְאֵדְעָה) כִּי אֵין זוּלָתְךָ לִגְאוֹל וְאָנֹכִי אַחֲרֶיךָ; וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אֶגְאָל. ה וַיֹּאמֶר בֹּעַז, בְּיוֹם-קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה מִיַּד נָעֳמִי; וּמֵאֵת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֵשֶׁת-הַמֵּת, קניתי (קָנִיתָ)--לְהָקִים שֵׁם-הַמֵּת, עַל-נַחֲלָתוֹ. ו וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל, לֹא אוּכַל לגאול- (לִגְאָל-) לִי--פֶּן-אַשְׁחִית, אֶת-נַחֲלָתִי; גְּאַל-לְךָ אַתָּה אֶת-גְּאֻלָּתִי, כִּי לֹא-אוּכַל לִגְאֹל. ז וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל-הַגְּאֻלָּה וְעַל-הַתְּמוּרָה, לְקַיֵּם כָּל-דָּבָר, שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ, וְנָתַן לְרֵעֵהוּ; וְזֹאת הַתְּעוּדָה, בְּיִשְׂרָאֵל. ח וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לְבֹעַז, קְנֵה-לָךְ; וַיִּשְׁלֹף, נַעֲלוֹ. ברור שרעיון הגואל מסתמך על ויקרא כ"ה כה כִּי-יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ--וּבָא גֹאֲלוֹ, הַקָּרֹב אֵלָיו, וְגָאַל, אֵת מִמְכַּר אָחִיו. הענין הוא שבועז כאילו מצרף למשפט הגאולה גם את משפט היבום דברים כ"ה ה כִּי-יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו, וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין-לוֹ--לֹא-תִהְיֶה אֵשֶׁת-הַמֵּת הַחוּצָה, לְאִישׁ זָר: יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ, וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ. ו וְהָיָה, הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד--יָקוּם, עַל-שֵׁם אָחִיו הַמֵּת; וְלֹא-יִמָּחֶה שְׁמוֹ, מִיִּשְׂרָאֵל. ז וְאִם-לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ, לָקַחַת אֶת-יְבִמְתּוֹ; וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל-הַזְּקֵנִים, וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל--לֹא אָבָה, יַבְּמִי. ח וְקָרְאוּ-לוֹ זִקְנֵי-עִירוֹ, וְדִבְּרוּ אֵלָיו; וְעָמַד וְאָמַר, לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ. ט וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו, לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים, וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ, וְיָרְקָה בְּפָנָיו; וְעָנְתָה, וְאָמְרָה, כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ, אֲשֶׁר לֹא-יִבְנֶה אֶת-בֵּית אָחִיו. י וְנִקְרָא שְׁמוֹ, בְּיִשְׂרָאֵל: בֵּית, חֲלוּץ הַנָּעַל. נשאלת השאלה, על מה בועז מסתמך? איך הוא יצר את ההקשר הזה? מדוע הגואל והזקנים אינם מתרעמים על הקישור בין גאולת הנחלה שהיא באמת חובתו של הגואל לבין היבום שהיה חל רק על בני אלימלך, אם היו נשארים בחיים?
 
אין גאולה ואין יבם במגילת רות

עליתה על נקודה נכונה התפקיד והמטרה של המגילה הוא לתת אישור או למצוא דרך ולעקוף את מוצאו המואבי של דוד ולקשור אותו לשבט יהודה ואכן רק בעז שהיה ככתוב קמצן ידוע ומפורסם בבית לחם היה מוכן לשאת את המואביה לאישה ובכך לקבל את נחלת אחימלך בחינם
 

יוסי ר1

Active member
שאלה מעולה.

אבל נראה לענ"ד שזהו מקרה קלאסי שעל כרחך אתה אומר שהמקרא במקום צמצם ולא פירט את כל הכללים והדינים. ראה נא את מקרה תמר ויהודה - לכאורה, ברגע שמת האח, והאח האחר לא מייבם, אין מקום שהאב (יהודה) ייבם. והנה, כמה מפתיע, כשנודע ליהודה שהוא עצמו אבי העובר שברחם, פסק את פוקו, "צדקה ממני" - וקיבל שבעצם הוא הפך להיות הייבם. על פי הפסוקים בדברים אין זכר לאפשרות המורחבת של ייבם נוסף חוץת מאשר האחים. מכאן, לענ"ד, הקשר הברור עם הנחלה. שהרי על פי חוק התורה לכל משפחה הנחלה שלה, והקשר בין איש ונחלתו חשוב לא פחות מאשר שמו אחריו. נראה אם כן, שעסקת החבילה של ייבום + נחלה היא לא המצאה של בועז.
 
אבל יש כאן דבר והיפוכו

במשפט הגאולה הנחלה עוברת לרשות קרוב המשפחה. ראה ירמיהו ל"ב ו וַיֹּאמֶר, יִרְמְיָהוּ: הָיָה דְּבַר-ה, אֵלַי לֵאמֹר. ז הִנֵּה חֲנַמְאֵל, בֶּן-שַׁלֻּם דֹּדְךָ, בָּא אֵלֶיךָ, לֵאמֹר: קְנֵה לְךָ, אֶת-שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת--כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה, לִקְנוֹת. ח וַיָּבֹא אֵלַי חֲנַמְאֵל בֶּן-דֹּדִי כִּדְבַר ה, אֶל-חֲצַר הַמַּטָּרָה, וַיֹּאמֶר אֵלַי קְנֵה נָא אֶת-שָׂדִי אֲשֶׁר-בַּעֲנָתוֹת אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין כִּי-לְךָ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה וּלְךָ הַגְּאֻלָּה, קְנֵה-לָךְ; וָאֵדַע, כִּי דְבַר-ה הוּא. היבום מטרתו להקים זרע לאח המת ולחבר את האישה לבית האב. במקרה של בועז הנחלה עוברת לעובד, שנקרא על שמו של "אביו" מחלון. במלים אחרות, בועז דורש מ"פלוני אלמוני" לשלם כסף טוב עבור הנחלה ואז לתת אותה במתנה לבית אב אחר. במקרה יהודה ותמר לענ"ד צדקת תמר היא בטענתה שיהודה הותיר אותה בעגינותה גם לאחר ששילה בגר. במעשיה היא עוקפת את המחדל של יהודה, אין כאן באמת יבום. (צריך לבדוק בגמרא, עוד לא בדקתי, בטח יש שם דיון שלם על כך)
 

יוסי ר1

Active member
לעניין תמר ויהודה - גמני לא בדקתי,

אבל לענ"ד היפוך הפסיקה מ "והנה הרה לזנונים" אל "צדקה ממני" מראה שיהודה שינה דעתו והבין שבמעשיה גרמה לו להיות ייבם, גם אם מלכתחילה היה יבם קרוב יותר (שלה). אחרת, היה צריך להגיד, וואללה, היא אמנם הרה לא לזנונים, אבל תשרפו אותה בכל מקרה, כי כעגונה אין לה להרות אלא מייבם. ולעניין גאולת האשה וגאולת הקרקע, מבלי להכנס לדברי חז"ל, לענ"ד נראה שיש שתי רמות - רמת השם, שהצאצאים יתייחשו לאותו בית אב. ועניין הקרקע, שהוא קצת יותר גמיש, שהנחלה לאט תסוב משבט לשבט, ואף לא מבית אב לבית אב אחר לגמרי. וגם צריך לתת את הדעת, האם מכר הקרקע הוא לצמיתות, או לפי תבואות שנים.
 
אולי קצת ../images/Emo32.gif, יש מסורת בספרים החיצוניים

שתמר היתה מארם נהריים (ראה למשל http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/tsavaot4-2.htm וגם http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hayovlim/41.htm) המסורת הזאת מנוגדת למקובל בחז"ל שהיתה בת אשת יפת תואר. אם נלך לפיה אפשר יהיה לצייר תכנית אלוקית קצת מתוחכמת. יהודה היה אמור להוציא מתוכו את המשיח, ראינו שהאבות הקפידו לא לקחת נשים מבנות כנען ואלא נשים מארם נהריים הנה דוקא יהודה לקח את בת שוע הכנענית. אולי תמר היתה התחליף הראוי יותר לאם שושלת בית דוד? אם זאת התכנית, ברור שער ואונן, בני אישה כנענית, לא היו ראויים להוציא מהם את המשיח, הדרך היחידה להגיע לבית דוד מאישה ראויה היה לשדך את יהודה לתמר. כמובן שהתאוריה הזאת נכשלת כשמגיעים לרות, אבל לא נסתמו שערי התירוצים ותמיד אפשר לתרץ גם את רות.
 
אופס, תיקון טעות מביכה

חז"ל לא סברו שתמר היא בת אשת יפת תואר, התבלבלה לי תמר בת דוד עם תמר של יהודה.
 

eyalnadav

New member
קצת לעשות סדר בדברים

לאחר מתן תורה -היבום חל רק על האחים ובעיקר האח הבכור. ולא על האב או על הדוד או על כל קרוב משפחה אחר. לפני מתן תורה - לא היה כלל מצות ייבום, אולם כבר אז ידעו את מעלת הייבום. ובנוסף מצות ייבום כללה גם את האב בנוסף לאח. ולכן יהודה יכל לייבם את תמר כלתו , גם שיש אח ,אבל העדיפות הייתה לתת אותה לאח כמו שנתן לאונן לאחר מיתת אחיו ער. הדבר שנאמר כאן לקוח מהרמב"ן. יש מחלוקת בחז"ל לגבי פירוש המילה יסף בפסוק (וכן בפסוקים אחרים) "ולא יסף עוד לדעתה" לגבי יהודה ותמר. האם הכוונה שיהודה לא באה עליה יותר אלא רק בפעם ההיא, או הכוונה שהוא לא הפסיק ולמעשה תמר הייתה אשתו של יהודה. לא קראתי את הקישור כאן , יחד עם זאת יהודה לא היה עושה את המעשה עם תמר לכתחילה אם היה יודע שזו כלתו אלא היה נותן אותה לשילה בנו כמו שאמר " צדקה ממני שלא נתתיה לשלה בני " לגבי הגאולה של ירמיהו וכיוצא - לא מדובר שם על ייבום ,אלא על גאולה הקרקע או הבית שמצווה בקרובים כמו שכתוב לגבי ערי חומה ובתי חצרים ועבד וכיוצא.
 
הבאתי את הקטע בירמיהו כדי לקשר לשאלה המקורית

שהיתה איך ולמה כרך בועז את גאולת השדה ב"יבום" רות. הרי מדובר בדבר והיפוכו. בגאולה הנחלה עוברת לבית האב של הגואל, ביבום מקימים זרע למשפחת המת ובנו ירש את הנחלה והיא תהיה על שם המת ולא על שם בית האב כפי שהיה במקרה של עובד. (כנראה שזאת הסיבה שפלוני אלמוני מסרב לקחת את רות) נ.ב. האם אתה מכיר מקור מקובל להיותה של תמר מארם נהריים? מבחינתי זה פותח פתח לתובנה חדשה בסיפור יהודה ותמר.
 
מאליו לא מבין את הכתוב והברור

לבועז אין זכות לגאול את השדה של נעמי ובוודאי אין לבועז כל חובת יבם על המואביה לידיעתך עובד קיבל את שמו מהשכנות של נעמי
 

יוסי ר1

Active member
הכתוב - אכן כתוב וברור.

"וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לְכַלָּתָהּ, בָּרוּךְ הוּא לַיהוָה, אֲשֶׁר לֹא-עָזַב חַסְדּוֹ, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַמֵּתִים; וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי, קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ--מִגֹּאֲלֵנוּ, הוּא." (ב' כ'). "וַיֹּאמֶר, מִי-אָתְּ; וַתֹּאמֶר, אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ, וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל-אֲמָתְךָ, כִּי גֹאֵל אָתָּה" (ג' ט'). "וְעַתָּה כִּי אָמְנָם, כִּי אם ( ) גֹאֵל אָנֹכִי; וְגַם יֵשׁ גֹּאֵל, קָרוֹב מִמֶּנִּי." (ג' י'ב). נסתפק בזה. כדי לשכנע אותנו שלבועז אין זכות לגאול, אתה צריך להתאמץ קצת יותר, מאשר להגיד אמירה סתמית, הסותרת מקרא מפורש של שני פרקים שלמים (מתוך ארבעה) במגילה.
 
כי אין זולתך לגאול ואנכי אחריך

דברי בעז לגואל היחידי מגילת רות פרק ד פסוק 4 " ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר קנה נגד הישבים ונגד זקני עמי אם תגאל גאל ואם לא הגידה לי ואדע כי אין זולתך לגאול ואנכי אחריך ויאמר אנכי אגאל"
 

יוסי ר1

Active member
באמת הניסוח כאן מעורפל.

כי אם "אין זולתך לגאול", מדוע "ואנכי אחריך"? נראה שמה שהוא מתכוון להגיד כאן, הוא שאתה פלוני אלמוני הוא הגואל המועדף, ואם אתה לא תממש את הגאולה, בדוחק אף אני יכול לגאול. בהחלט שונה מחוק הגאולה שמופיע בספר דברים, אבל עולה בקנה אחד עם גואלים רחוקים ממעשה יהודה ותמר.
 
אין גאולה ואין יבם יש תעתוע

ישים לב יש גואל חוקי ואין זולתו אבל הגואל לא יכול לקיים את חובתו בשל התנאי הנלווה לעסקה ובמקרה שהגואל החוקי מסרב כל אחד רשאי לקנות את השדה ובועז מכריז על עצמו ראשון
 
למעלה