אני בטוח שהיא מרוצה יותר מעפרה חזה, נגיד.
מת על מדונה, דווקא. ואני חושב שיכל להיות ממש מגניב לראות אותה מבצעת נירוונה בטייטס. סתם חישוב קטנטן, עברי לידר גדול ממך בעשור, הייתה לו הזדמנות ממש לחוות רוקסן, וענבל פרלמוטר עם עיני נרקומנית בלייב, ושום פרט בביוגרפיה שלו (או של נינט, או של אניטה פללי), לא מזכיר סלידה כלשהי, או שלא עשה זאת. ככה שיש אנשים שבאמת חוו את זה, ושבאמת יש להם זיקה מיוחדת לתקופה, לריחות ולימים שהיו הולכים עם תיקים שנראו כמו דרבוקה וסגרו אותם עם שרוך כזה. לא משנה. הם חיו את התקופה הזו, והם זוכרים אותה חיה ובועטת יותר, ואולי הם גם סתם רוצים לשיר, מתוך הזדהות, סתם הארה, או כוס אימתני שבא להם בחלום וציווה עליהם. אני יכול לתת כעוד דוגמה את המחווה המגניבה שעשו לזוהר ארגוב. דנה ברגר? ירמי קפלן? ועוד רבים וטובים, מהי זיקתם לארגוב'וש? זה היה מעולה, ואחר, ונעים. התחושה הכללית היא, שזה לא באמת קריטי או מהותי, פשוט תהנו ממה שיש, ויש, וזה הכי חשוב.