כשאדון אבסורד פגש בגברת כרוניקה ...
כשאדון אבסורד פגש בגברת כרוניקה ( ידועה )
, הם שוחחו קמעה,
(החיבור היה מיידי)
התלחששו... והחליטו לדון בסוגיות בכובד ראש, ולא אחרת, כיאה לאדון, ולגברת.
איך יתכן, שאל האדון, ששמים מכשולים, מלכודות וחסמים בדרך למשפחתנו ואליה, ואחר כך פוקדים עלינו "לנסוע בהתאם לדרך ותנאיה "....
זו לא דרך ארץ! כעסה הגברת !
ואיך יתכן, שאלה בתמיהה,
שהדיון הוא לא על הפיכת העוולה, לדרך סוף סוף בטוחה ,
אלא, דיון על מנת למנוע- רק את מהפכת הטרקטורים האחרונה...
ואיך תסבירי, גרס האדון, שאפילו הראל, אדם מלא כוונות טובות ,
ישר דרך ותמים, איבד אמון, תקווה , ואת הרצון להאמין, וממלוא החופן רצון עז לקדם ולשכנע באופן רציני,
הפך הראל למפוכח, מאוכזב, ומעט ציני... וזה עוד כלום, שצפה הגברת,
איך יתכן, שהבטיחה ההנהגה (לא שלנו), כולה חיוכים,
שאת שיבושי הדרך, או טו טו
מתקנים, ולא מחכים לכביש החלופי, כי לכל ידוע שזה יקח שנים-
לכן חשוב קודם להציל את הנוסעים,
אבל חיוכים רחבים , ותרגילים עלובים, צועדים לעיתים, כשזרועותיהם שלובים...
ומה תאמרי, תמה האדון, שבכתב ההגנה של הההנהגה, מופיעה הכוונה הברורה, לתקן את הליקויים בכביש,
(שנעשו אגב דקותיים קודם) אבל מה שמונע את הפעולה ההרואית,
זאת התביעה שהגשנו, ברוב עזות מצח וחוטם...
אני זועק לשמיים ! (אמר האבסורד), ואני כרוניקה (ידועה מראש) , לחשה הגברת, איך ההיגיון והתבונה הולכים לאיבוד, ועלמת הצדק, על כסאה עוד בשקט יושבת... יהייה בסדר , תמך האדון בלאט, ניפגש כמובן בבית המשפט!
_________________________________________________________________ (ואם למישהו יצרו בוער, ומרגיש צורך עז עלי לאיים, או ממש לתבוע, אני מציע לו בשקט להתגבר, כי ב -אמת לא ניתן לפגוע ) .
כשאדון אבסורד פגש בגברת כרוניקה ( ידועה )
