כשאדם פועל מתוך מצוקה אמיתית...

[זמרה]

כשאדם פועל מתוך מצוקה אמיתית...

אני מאמינה שכולנו שמענו על המעשה המצמרר שעשה אדם בשם משה סלימן -
http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1776028

בין לבין יצא לי לשמוע שמאז היו כמה וכמה נסיונות נוספים להצתה של סניפים ממשלתיים ובני אדם שהתחקו אחרי "הסמל"...

אני חושבת שהמצוקה שמתוכה האדם הזה פעל בכלל לא קשורה לכסף, אלא של חוסר יחס ואדישות, יאוש, חוסר אונים ובדידות.
רק תתארו לכם את אותו האיש, עם אותן הבעיות, אם היו לו שכנים שעליהם היה אפשר לסמוך?.. אם היו לו הורים ובני משפחה שעליהם היה אפשר לסמוך?.. אם היה לו קשר טוב עם המורים בבתי הספר? עם הרופאים בקופת החולים? עם הפקידים במוסדות השונים?

אם הייתה לאדם הזה הרגשה של רשת תמיכה ובטחון חברתיים - חושבים שהוא היה מעז להגיע לאקט כזה? לדעתי לא.

מבחינת הזמנים, על פי חכמת הקבלה, מדובר בזמנים של ממש, של "ימות המשיח"... כלומר: שהאנושות עתידה לסבול מעברים רבים של ייסורים. המטרה שלנו כמובן היא להצליח להגיע למטרת הבריאה עם כמה שפחות ייסורים.. אז ייסורים כמו אלה שאנחנו רואים: איך אנחנו צריכים להגיב אליהם?.. האם להמשיך הלאה? האם לפעול לשינוי המצב? ברור לי שאדם אחד לא יוכל לשנות הרבה וספק אם מחאה אפילו שתהיה של חצי מיליון איש תשיג שינוי איכותי ומהותי בחברה שלנו... איך אפשר להגיע למצב חברתי אחר שממנו לא יוכלו לצמוח ייסורים ומעשים כאלה?

 

[סמדר 620]

האדם הוא חלק מהשלם שאנו קוראים לו היקום,

"... חלק המוגבל בזמן ובמקום.
הוא מרגיש את עצמו, את מחשבותיו ואת רגשותיו כמשהו שנפרד משאר העולם, מה שמהווה מעין טעות אופטית.
האשליה הזאת הפכה עבורנו לבית כלא, שמגביל אותנו בתוך העולם של הרצונות שלנו ובתוך החיבור למעגל הקטן של הקרובים לנו.
המשימה שלנו היא להשתחרר מבית כלא זה, להרחיב את מעגל העניין שלנו שיכלול את כל היצורים החיים ואת כל העולם במלוא תפארתו. אף אחד לא יוכל לבצע משימה כזאת עד הסוף, אבל הניסיונות עצמם להשיג את המטרה הזאת מהווים חלק מההשתחררות מהכלא הזה, והם הבסיס לביטחון פנימי."
דבריו של איינשטיין גם אם ארכוים מעט מדברים בפני עצמם
ככל שנרגיש מחוייבים אחד לשני
כן האדם לא ירגיש מבודד
הוא ירגיש תמיכה גם בתחושת כישלון, הכישלון היחידי שלנו שלא הצלחנו לתת תמיכה רגשית
אולי כדאי להפקי מזה לקח ולגשת אחרת אל מצבים, לשנות את היחס לבני האדם ולו במעט
"כולנו זקוקים לחסד"

 

[זמרה]

תודה רבה על הציטוט אבל אני לא חושבת..

שכולם יכולים להגיע לעומק ולגובה של ההשגה המחשבתית והרגשית שצבר איינשטיין.
האדם הזה ששרף עצמו למוות לא ממש חשב על כל העולם אלא בסה"כ על עצמו, מקסימום על שכונתו. לא יותר מזה.

בצורה טבעית כל אחד חושב קודם כל על עצמו... זה מובן, אבל איך אנחנו מגיעים למצב שגם אם יש אדם כזה שרק דאגות ממלאות אותו, כספיות, נפשיות, ועוד... הוא לא הולך ומבצע מעשה של התאבדות אלא מרגיש שיש לו על מי לסמוך?..

הרי הוא אמר בפירוש "המדינה גנבה ושדדה אותי". איך מגיעים למצב שכל אחד ירגיש בחברה הישראלית שיש לו על מי לסמוך?...