כשאומרים לנו "אתם מדהימים/גיבורים"
קשה לי ומעצבן אותי כשחברים אומרים לנו את זה על דרך ההתמודדות שלנו. כאילו ציפו מיום שהלך שנבכה כל היום ולא נצא מהמיטה. היש לנו ברירה אחרת? כאילו יש לנו בחירה?
אם משהו היה שואל אותי הייתי בוחרת שכל זה לא יקרה.
כאילו שיכולה להשאר במיטה הרי יש לי בת מדהימה שצריך לקום בשבילה.
ועדיין חושבת עליו המון, ועדיין יש רגעי מחנק ועצב, ויש ימים שהדמעות זורמות.
ומה שנראה לעין, זה לא משקורה בלילות הארוכים, בשעות השקטות כשהמחשבות מתגנבות פנימה וטורפות הכל.
אז מה פה הגבורה ומה מדהים. אלו החיים שלנו ואם מה שנבחר עבורנו נגזר עלינו לחיות.
קשה לי ומעצבן אותי כשחברים אומרים לנו את זה על דרך ההתמודדות שלנו. כאילו ציפו מיום שהלך שנבכה כל היום ולא נצא מהמיטה. היש לנו ברירה אחרת? כאילו יש לנו בחירה?
אם משהו היה שואל אותי הייתי בוחרת שכל זה לא יקרה.
כאילו שיכולה להשאר במיטה הרי יש לי בת מדהימה שצריך לקום בשבילה.
ועדיין חושבת עליו המון, ועדיין יש רגעי מחנק ועצב, ויש ימים שהדמעות זורמות.
ומה שנראה לעין, זה לא משקורה בלילות הארוכים, בשעות השקטות כשהמחשבות מתגנבות פנימה וטורפות הכל.
אז מה פה הגבורה ומה מדהים. אלו החיים שלנו ואם מה שנבחר עבורנו נגזר עלינו לחיות.