כשאי השתתפות ביום כיף פוגעת ביכולת "להצליח בארגון", כתבה בכלכליסט

[Nuke1985]

קישור

כמה ציטוטים:

"בסופו של דבר מי שלא יגיע באופן קבוע זה יפגע בו בעבודת הצוות. הקשרים הא-פורמליים נוצרים מחוויות משותפות במפגשים האלה. יהיה לי יותר קל ונוח לעבוד עם מישהו שכבר נוצר בינינו קשר. הארגון אמנם לא יסתכל עליך שונה אבל זה עלול להשליך על היכולת של אותם אנשים להצליח בארגון. אם נוצר לנו קשר טוב והיחסים המקצועיים שלנו העמיקו יהיה לי יותר קל לפנות אליך כי יש בינינו כבר את הקשר הראשוני. לאלו שלא משתתפים חסר השלב הזה, מה שעלול בסופו של דבר לעצור את ההצלחה שלהם בארגון. אני בחיים לא אכריח מישהו להשתתף אבל האחריות שלנו כארגון היא ליצור את המפגשים האלה שמתאימים למרבית האנשים ולייצר הזדמנויות", אומרת דפנה ברגר, סמנכ"לית משאבי אנוש בפייירבלוקס.

"אם אני עובד שלא מגיע באופן קבוע לאירועים שמתקיימים בחברה אני יכול למצוא את עצמי קצת בחוץ, וכשתגיע הזדמנות הקידום הבאה פחות יכירו אותי. יש כאן אחריות מאוד גדולה של המנהל הישיר ולפעמים גם ל-HR להבין אם יש סיבה לדבר. כשעובד אומר באופן קבוע שהוא לא יכול לקחת חלק בארועים הארגון צריך לראות איך הוא יכול להתאים את האירועים גם אליו".

רק לי זה נראה לא בסדר? שילוב שיקולים לא מקצועיים בניהול חברה, ואחרי מתלוננים שכל העובדים בחברה נראים אותו דבר ...

 

[BravoMan]

קישור

כמה ציטוטים:





רק לי זה נראה לא בסדר? שילוב שיקולים לא מקצועיים בניהול חברה, ואחרי מתלוננים שכל העובדים בחברה נראים אותו דבר ...

אני רוצה מאוד להסכים איתך, כי אישית כמו רבים במקצוע שלי תמיד היה לי יותר נוח לדבר עם מכונות מאשר עם אנשים, והניסיונות האלה לדחוף "גיבוש" בכוח, לרוב לא באמת מובילים לשום מקום.
אבל בגדול user צודק, ובסופו של יום כולנו בני אדם, וכאשר יש יחסי ידידות עם קולגות ולא יחסים מקצועיים נטו, זה בהחלט משפר את העבודה, ומן הסתם את התפוקה.

אי אפשר באמת להשאיר הכל לבירוקרטיה הממוכנת, במיוחד שבעולם האמתי, ובמיוחד בארץ, שום פרויקט לא מתנהל בדיוק לפי הכללים.

לפעמים אפילו צריך לדעת לזרוק את כל הכללים לפח רק כדי להוציא משהו בזמן המטורף שפתאום הפילו עליך בגלל תכסיס מחלקת השיווק, ואז ככל שיש יכולת לעבוד יותר צמוד, ככה יש יותר סיכוי להצלחה.

 

[d70]

כשאי השתתפות ביום כיף פוגעת ביכולת "להצליח בארגון"​

זה נחמד, אבל להפוך את הדבר הזה להצלחה או אי-הצלחה באירגון זו הגזמה.

אירועי חברה זה לא טיפול פסיכולוגי שהופך מופנמים לכריזמטים.
מי שמוצלח או כריזמטי ייצר קשרים עם אנשים ללא קשר אם יוצאים לאירועי חברה. הדבר נכון גם בקצה השני של הסקאלה - מי שמופנם ורגיל לעבוד מול המחשב ללא יצירת קשרים - ישאר ככה גם באירועי חברה.

בעיניי מודבר בכלל בכלי שנועד להעסיק את ה HR והזדמנות לחברה ל- PR לעולם החיצון :
"בואו לעבוד אצלינו - תראו איזה מאאאגגניב אצלינו"

 

[Nuke1985]

מי שמוצלח או כריזמטי ייצר קשרים עם אנשים ללא קשר אם יוצאים לאירועי חברה. הדבר נכון גם בקצה השני של הסקאלה - מי שמופנם ורגיל לעבוד מול המחשב ללא יצירת קשרים - ישאר ככה גם באירועי חברה.

למרות שיש לי ספקות רציניות לגבי כל הרעיון הזה של לעודד קשרים חברתיים בשביל לשפר תפוקה, צריך להגיד גם שכנראה שהרוב המוחלט של האנשים הם לא בשני קצוות של הספקטרום של מוחצנות מופנמות, אני נותן נוטה להיות יותר לצד המופנם אבל שהייתי במקום שנראה שהיו ממש לחוצים על הקטע הזה נראה שזה הוביל ליותר אינטראקציות חברתיות בשבילי (אם אני זוכר נכון היה פעם מחקר שטען שמה שהכי משפיע על ההסתברות שאנשים יהפכו לחברים זה כמה הם קרובים פיזית), אבל לדעתי זה גם פגע באיכות או משמעותיות שלהם, כי כאשר יש לחץ להיות "חביב ונעים" זה מונע ממך לקחת "סיכונים חברתיים" ולהגיד מה אתה באמת חושב (כמו שאני עושה עכשיו), בעולם מושלם זה לא היה קורה, אבל בעולם האמיתי יש אנשים שיפוטיים תחרותיים עצבניים ולא ממש צדיקים (אולי במיוחד בישראל, מתי הפעם האחרונה שפרגנו לך?), פוליטיקה של מקומות עבודה זה דבר אמיתי .

אני מניח שהאספקטים השליליים של זה הם גם פונקציה של כמה לחץ מופעל כדי "להתיידד" , סתם לעשות את האירועים ולתת לאנשים אופציה לא להשתתף בלי שום לחץ זה כנראה בסדר, ברגע שמתחילים כל מיני דיבורים על דברים כמו "הצלחה באירגון" ובטח אם אתה מקבל איזה תגובה שיכולה להיתפס כאגרסיבית (טון דיבור וכו) עלולים להגיד למצב שבגלל שהמינון של התרופה כל כך גבוהה התופעות לוואי יותר גרועות מה"אפקט הטיפולי".

בעיניי מודבר בכלל בכלי שנועד להעסיק את ה HR והזדמנות לחברה ל- PR לעולם החיצון :
"בואו לעבוד אצלינו - תראו איזה מאאאגגניב אצלינו"

זה לא רק זה, היה איזה יועץ פעם שאמר שאנשים רוצים להישאר במקום עבודה שבו החברים שלהם נמצאים, אז אם המקום עבודה יגרום ליותר קשרים חברתיים יש סיכויי נמוך יותר שאנשים יעזבו (אם אני זוכר נכון היה אפילו מנהל אומנם כנראה לא בתוכנה שאמר שהסיבה שהוא לא פיטר מישהו זה בגלל שהוא עשה "אווירה טובה" או משהו כזה).

 

[vinney]

משהו שראיתי בחדשות היום - בצרפת אדם תבע את המעסיק על פיטורין לא מוצדקים כי הוא לא רצה להשתתף באירועי הווי (מפוקפקים משהו) של החברה. הוא זכה בתביעה (מאמר באנגלית). במאמר מביאים עוד כמה דוגמאות מעוד כמה מדינות של עובדים שתבעו את המעסיקים אחרי שנפגעו בצורה כזאת או אחרת באירועי ״הווי״.

 

[user32]

יצא לי להיות באירוע עם מסיבת בריכה רוויית אלכוהול שבשיאה ניסו לזרוק מישהי למים (עם הבגדים) לקול צעקות מחאה שלה. היא עזבה את החברה למחרת. התפלאתי שזה לא הגיע לבית משפט. לא יודע מה ההסדר שסגרו איתה, מניח שהיה משהו כזה.

 

[user32]

זה מה שמכונה "כישורים רכים" ומי שרוצה להתקדם צריך לרכוש אותם.
לא בסדר? אולי אבל רוב התפקידים הבכירים כוללים ניהול בין אם זה ניהול אנשים או ניהול תהליכים. בשביל לנהל במסגרת חברתית יש צורך בתקשורת בינאישית טובה בין האנשים. זה בלתי אפשרי לנתק בין ההיבטים החברתיים והפסיכולוגיים לבין ההתנהלות המקצועית. בני אדם אינם רובוטים ולא מכונות קוד ובסוף כדי להתייחס ולעבוד אחד עם השני נדרש יותר משליחות PR ודיונים מקצועיים.
מה שאני אומר הוא שגיבוש חברתי הוא בהחלט עניין מקצועי. אני מאמין (ואין לי כוח לחפש מחקרים תומכים למרות שאני יודע שיש מלא כאלה) שצוות שמקיים קשרי ידידות בלתי פורמליים יתפקד טוב יותר ויתן ערך גבוה יותר מצוות שרק מתקשר בצורה מקצועית.
ימי גיבוש הם אמצעי אחד לחזק את הקשר הזה. מניח שיש אנשים שיוצאים לימי כיף שמתאימים להם ומדלגים על פעילויות אחרות, ומן הסתם יש עוד דרכים לגבש קבוצות עובדים. נוכחתי לדעת למשל שצוות חרדיות שאני מעסיק שמקפידות לא לקיים שום קשר שאינו מקצועי נטו, פשוט משתלבות מקצועית פחות טוב. משהו בתקשורת, באיך שהדברים "זורמים" וכו' וזה למרות שהן סופר מקצועיות וגם נחמדות ומשתפות פעולה בעניינים מקצועיים. ישבנו פה בהנהלה עם טובי המומחים והיועצים, תחקרנו תקלות, ואני מדבר אחרי תקופה ארוכה (למעלה משנה ומעסיקים 4-5 חרדיות) והגענו למסקנה שהאאוטסיידריות פוגמת בעבודה ובביצועים. זה מורגש כל הזמן אפילו שקשה להגדיר מה בדיוק הבעיה.

 

[מחפשת עבודה17]

זה מה שמכונה "כישורים רכים" ומי שרוצה להתקדם צריך לרכוש אותם.
לא בסדר? אולי אבל רוב התפקידים הבכירים כוללים ניהול בין אם זה ניהול אנשים או ניהול תהליכים. בשביל לנהל במסגרת חברתית יש צורך בתקשורת בינאישית טובה בין האנשים. זה בלתי אפשרי לנתק בין ההיבטים החברתיים והפסיכולוגיים לבין ההתנהלות המקצועית. בני אדם אינם רובוטים ולא מכונות קוד ובסוף כדי להתייחס ולעבוד אחד עם השני נדרש יותר משליחות PR ודיונים מקצועיים.
מה שאני אומר הוא שגיבוש חברתי הוא בהחלט עניין מקצועי. אני מאמין (ואין לי כוח לחפש מחקרים תומכים למרות שאני יודע שיש מלא כאלה) שצוות שמקיים קשרי ידידות בלתי פורמליים יתפקד טוב יותר ויתן ערך גבוה יותר מצוות שרק מתקשר בצורה מקצועית.
ימי גיבוש הם אמצעי אחד לחזק את הקשר הזה. מניח שיש אנשים שיוצאים לימי כיף שמתאימים להם ומדלגים על פעילויות אחרות, ומן הסתם יש עוד דרכים לגבש קבוצות עובדים. נוכחתי לדעת למשל שצוות חרדיות שאני מעסיק שמקפידות לא לקיים שום קשר שאינו מקצועי נטו, פשוט משתלבות מקצועית פחות טוב. משהו בתקשורת, באיך שהדברים "זורמים" וכו' וזה למרות שהן סופר מקצועיות וגם נחמדות ומשתפות פעולה בעניינים מקצועיים. ישבנו פה בהנהלה עם טובי המומחים והיועצים, תחקרנו תקלות, ואני מדבר אחרי תקופה ארוכה (למעלה משנה ומעסיקים 4-5 חרדיות) והגענו למסקנה שהאאוטסיידריות פוגמת בעבודה ובביצועים. זה מורגש כל הזמן אפילו שקשה להגדיר מה בדיוק הבעיה.

אולי זה קשור לעובדה שאנחנו הישראלים חובבי ״שיחות מסדרון״ ו״שיחות מטבחון״, ולא פעם שיחות כאלו גולשות לפסים מקצועיים שבהם מוחלף ידע או עולות יוזמות מקצועיות.

 

[user32]

קשור מאוד בעיניי

 

[Nuke1985]

זה מה שמכונה "כישורים רכים" ומי שרוצה להתקדם צריך לרכוש אותם.
לא בסדר? אולי אבל רוב התפקידים הבכירים כוללים ניהול בין אם זה ניהול אנשים או ניהול תהליכים. בשביל לנהל במסגרת חברתית יש צורך בתקשורת בינאישית טובה בין האנשים. זה בלתי אפשרי לנתק בין ההיבטים החברתיים והפסיכולוגיים לבין ההתנהלות המקצועית. בני אדם אינם רובוטים ולא מכונות קוד ובסוף כדי להתייחס ולעבוד אחד עם השני נדרש יותר משליחות PR ודיונים מקצועיים.

כישורים רכים זה דבר אחד , תקשורת מקצועית שכוללת דברים כמו לשכנע וללמד ואפילו להיות רגיש לכל מיני שיקולים או אינסטינקטים פוליטיים, לדרוש מהעובדים להיות מזוייפים ולזייף דברים כמו חיבה זה דבר אחר (גם אם זה לא באופן מאוד ישיר, כמו ללחוץ על עובד להגיע לחתונה), אם אני זוכר נכון יש מחקרים שאומרים שאחד הדברים שמשפיעים על ההצלחה של אירגון זה אמון, ומה שאתה עושה במצב הזה זה לתגמל מניפולטיביות, גם אם אנשים לא ייכולים "להוכיח" שבן אדם מניפוליטיבי אנשים עדיין ייכולים לחשוב שיש סיכויי גבוהה יחסית שהבן אדם מניפולטיבי וזה ייכול להחליש קשרים מקצועיים. זה גם ייכול ליצור מצב שמי שיש לו חברים ומסופק מהמצב החברתי שלו ייכול להתבאס מלעבוד במקום כזה (כי הוא רוצה לעשות עוד דברים אחרים חוץ מלפטפט ) , אז מה שיקרה שאנשים שיעדיפו להיות במקום כזה הם אנשים עם בעיות חברתיות.

מה שאני אומר הוא שגיבוש חברתי הוא בהחלט עניין מקצועי. אני מאמין (ואין לי כוח לחפש מחקרים תומכים למרות שאני יודע שיש מלא כאלה) שצוות שמקיים קשרי ידידות בלתי פורמליים יתפקד טוב יותר ויתן ערך גבוה יותר מצוות שרק מתקשר בצורה מקצועית.

עברתי קצת על מאמרים , זה לדוגמה דיבר על השלכות שליליות כמו הסחות דעת או סרטס שנוסף, נראה שגם הוא רק בדק קורולציה ולא סיבתיות, אז ייכול להיות שיש גורם שגם מוביל ליותר יחסים בעבודה וגם גורם לביצועים טובים יותר (דברים כמו אימפולסיביות נמוכה או שליטה עצמית גבוהה או אינטיליגנציה גבוהה יחסית או סתם מיומנויות תיקשורת טובות). להסיק מזה שהגדלה של מספר החברים תגדיל את הביצועים זה קפיצה לוגית גדולה מדי. מחקר אחר לא מצא השפעה משמעותית בין כמה נפוצה חברות בין עובדים לסיפוק בעבודה או ביצועים, זה מצא שדווקא לפחות במקרה מסויים יש השפעה שלילית, זה מצא שמנכלים מופנמים מגיעים לביצועים יותר טובים ממנכלים מוחצנים. המחקרים גם נעשו לא בישראל ולא בטוח מה היא הדינמיקה של התערבויות ביחסים חברתיים על אנשים עם תרבות ישראלית, זה מראה שהאמון בין אנשים בישראל הוא כמעט הכי נמוך בעולם המערבי (חוץ מצרפת) , לפי דוח של האום מ2020 ישראל היא המדינה הכמעט הכי משוחתת מבין המדינות המפותחות (חוץ מדרום קוריאה) אז הניסיונות להגביר את החברויות עלולות להוביל לעוד פוליטוקות בעייתיות (מה שנקרא "תחמנות ישראלית").

ימי גיבוש הם אמצעי אחד לחזק את הקשר הזה. מניח שיש אנשים שיוצאים לימי כיף שמתאימים להם ומדלגים על פעילויות אחרות, ומן הסתם יש עוד דרכים לגבש קבוצות עובדים. נוכחתי לדעת למשל שצוות חרדיות שאני מעסיק שמקפידות לא לקיים שום קשר שאינו מקצועי נטו, פשוט משתלבות מקצועית פחות טוב. משהו בתקשורת, באיך שהדברים "זורמים" וכו' וזה למרות שהן סופר מקצועיות וגם נחמדות ומשתפות פעולה בעניינים מקצועיים. ישבנו פה בהנהלה עם טובי המומחים והיועצים, תחקרנו תקלות, ואני מדבר אחרי תקופה ארוכה (למעלה משנה ומעסיקים 4-5 חרדיות) והגענו למסקנה שהאאוטסיידריות פוגמת בעבודה ובביצועים. זה מורגש כל הזמן אפילו שקשה להגדיר מה בדיוק הבעיה.

אני לא אומר את זה בכוונה להעליב, אבל המוטיבציות של היועצים החיצוניים האלו הם כנראה לפעמים מפוקפקות (זה לפחות מי שאמר מי שהוא המנכל של אחת החברות הכי גדולות בעולם) ,, זה מאוד נוח להאשים את העובדות (איך אתה ייכול להפריך את התיאוריה הזאת?) ,עצם זה שאתה מדבר על זה בצורה שהיא לא עובדתית או אובייקטיבית (דברים ש"מורגשים" או לא "זורמים") מעיד על זה שאולי ימי כיף או טקסים (או מה עוד?) זה לא ממש הפיתרון והבעיה לא מאובחנת בצורה מדוייקת, תמיד אפשר לעשות נהלים או לפתח ולהתאים את תהליך הפיתוח כדי שתהיה יותר תקשורת מקצועית (לדוגמה ישיבות יומיות/שבועיות אפילו רק בין 2 אנשים) , לא חייב לנסות להפוך את המקום עבודה לסוג של קייטנה או באר.

 

[user32]

אכן, ניהול בני אדם ויחסים חברתיים לא עושים רק באמצעות הוכחות מדעיות, מחקרים שממילא בעלי תוקף מפוקפק (מצטער, אני בוגר מדעי החברה ולא מחזיק יותר מדי מה"מדע" הזה), וטיעונים לוגיים למיניהם שמתיימרים להשען על עובדות.
בני אדם מנהיגים במידה מסויימת גם לפי תחושות בטן. כך אני עושה וכך עושים גדולי המנהלים בעולם מסטיב ג'ובס ואילון מאסק ועד רמי לוי. אז אני מסכים עם כל מה שכתבת ובכל זאת לתחושתי ומניסיוני בתפיסת העולם שלי פעילויות חברתיות נחוצות כדי ליצור אווירה טובה ומקצועית.
אגב, התובנות והמסקנות שהגענו אליהם שציינתי מקודם לא היו באמצעות יועצים בתשלום. אנחנו סטארטאפ, לא הבאנו את מקנזי כדי לבחון יעילות של ימי גיבוש. ישבנו אנוכי (להלן מנהל הפיתוח), המנכ"ל והשותף השלישי (פרודקט) יחד עם המנהלות בחברה של החרדיות שמנוסות בהעסקת חרדיות בחברות שונות ומכירות אישית את העובדות, ונתקלו הרבה במצבים האלה בעבר. שמענו את כולם, העלינו סיטואציות, ניתחנו מצבים והגענו למסקנות.

 

[Nuke1985]

אכן, ניהול בני אדם ויחסים חברתיים לא עושים רק באמצעות הוכחות מדעיות,

אבל לתחושתי יש תת שימוש בזה, לדוגמה בגוגל המייסדים רצו להשתמש בSAT למיין מועמדים, אבל ירדו מזה אחרי שבדקו את זה בצורה מדעית והסתכלו על הנתונים, כנ"ל לגבי שימוש בחידות בראיונות עבודה, יש להם אפילו יחידה שמוקדשת לבדיקות כאלה pilab.

מחקרים שממילא בעלי תוקף מפוקפק (מצטער, אני בוגר מדעי החברה ולא מחזיק יותר מדי מה"מדע" הזה)

הקריאה של מאמרים מדעיים צריכה להיעשות עם ביקורתיות מסוימת והפסקנות היא במקום, בכל מקרה לא הייתי מסיק על תחום שמיליונים עובדים בו לפי תואר במדעי המדינה שנעשה לפני 20-30 שנה ( כי כמו שהעולם של התכנות משתפר גם המדע משתפר, וזה שמדעי המדינה במצב לא טוב מבחינה מתודולוגית יחסית זה משהו שנטען בעבר). אני מסכים שמה שאני הבאתי רחוק מהgold standard של ראיות מדעיות (לקרוא כמה מאמרים וסקירות ספרות ולבחון אותם מין הסתם היה מביא למסקנה יותר אמינה) , אבל עצם זה שהעלית את הנושא של מחקרים ועכשיו אתה מפקפק באמינות שלהם מראה שאולי החשיבה שלך מוטה ולא הכי אובייקטיבית , משהו גם אומר לי שהחברה שלך מעסיקה מישהי (כנראה מישהי ...) עם הכשרה במדעי החברה (ואם אני זוכר נכון גם סיפרת שנעזרת במישהי כזאת בשביל ראיונות והייתה מרוצה מהעזרה).

בני אדם מנהיגים במידה מסויימת גם לפי תחושות בטן. כך אני עושה וכך עושים גדולי המנהלים בעולם מסטיב ג'ובס ואילון מאסק ועד רמי לוי. אז אני מסכים עם כל מה שכתבת ובכל זאת לתחושתי ומניסיוני בתפיסת העולם שלי פעילויות חברתיות נחוצות כדי ליצור אווירה טובה ומקצועית.

לא יודע אם שיקול דעת היה הוא נקודה חזקה של גובס (הוא מת בגלל שהוא דחה טיפול קונבנציונלי בשביל איזה טיפול מפוקפק) גם אמרו שאפל היתה זורקת כל מיני רעיונות לא טובים שלו בעזרת product testing.
מאסק דיבר לא הרבה על חשיבה באמצעות first principles שזה פחות או יותר ההפך מתחושת בטן, לתחושת בטן גם יש חסרונות, היא מבוססת על דברים כמו ניסיון אישי וזה יכול להיות בעייתי, כמו שאנשים מגייסים לפי תחושת בטן ואז כל המחלקה נראת כמו "שיכפולים" של אותו אדם (כי אני אחלה אז גם אנשים שדומים לי הם כנראה אחלה), אני חושב שחלק מההתעקשות הזאת על חברתיות זה שהאנשים שמחליטים על זה הם אנשים יחסית מוחצנים (כמו אנשי הHR או המנהלים) אז אולי באופן לא מודע הם מעדיפים שכולם יתנהגו כמוהם.

אגב, התובנות והמסקנות שהגענו אליהם שציינתי מקודם לא היו באמצעות יועצים בתשלום. אנחנו סטארטאפ, לא הבאנו את מקנזי כדי לבחון יעילות של ימי גיבוש. ישבנו אנוכי (להלן מנהל הפיתוח), המנכ"ל והשותף השלישי (פרודקט) יחד עם המנהלות בחברה של החרדיות שמנוסות בהעסקת חרדיות בחברות שונות ומכירות אישית את העובדות, ונתקלו הרבה במצבים האלה בעבר. שמענו את כולם, העלינו סיטואציות, ניתחנו מצבים והגענו למסקנות.

מעניין איזה חשיבה מובילה למסקנה שזה הבעיה, אני לא יכול לחשוב על סיטואציה שעידוד יותר תקשורת מקצועית לא יכולה לפתור.

 

[user32]

אני אסביר איך זה עובד. התגובות שלך הם או בעד מחקרים מדעיים או נגד. חיוב או שלילה. כנ"ל לגבי יועצים, או סטיב ג'ובס או מאסק או כל אחד אחר. ובכן, החיים קצת יותר מורכבים. מחקר מדעי במדעי החברה ואני אצטט פרופ' מכובד שלימד אותי במשפט שנחרט בזכרוני: "המחקרים והתיאוריות נועדו לספק נירטיב, דרך התסכלות על העולם". אני מאוד אוהב את הגישה הזאת. אני מקשיב לנירטיב של מחקר שמוכיח שהכל זה X, ואז מחקר אחר שמוכיח שהכל נובע מY, ואז מנהל מפורסם שמטיף לZ ומנהל אחר שמטיף להפך, ויועץ אחד בטוח שכך, והשותף השני חושב אחרת. אני והשותפים שלי אוספים את כל המידע ומקבלים החלטה. האם היא נכונה? לפעמים כן ולפעמים לא. גם הדעות שאני שומע פה בפורום או קורא ברשתות החברתיות באות לידי ביטוי.
אין אחד שיכול לנהל אנשים רק לפי מחקרים ולו רק משום שיש אלפי מחקרים שסותרים זה את זה, וגם אי אפשר בהכרח לתרגם מצבים במציאות למחקר כלשהו כי האנשים במציאות לא מתנהלים במעבדה ואפילו אנשים במעבדה אי אפשר לבודד ולפרק לגורמים כמו נגיד כשחוקרים מולקולות או משהו ממדעים מדוייקים.
בסוף ככל מקבלי ההחלטות עושים תהליך דומה. פעם הרמטכ"ל בעד אבל ראש אמ"ן נגד, או היועץ לבטחון מדיני בטוח שצריך לעשות כך אבל ראש המוסד אומר בדיוק להפך. וכולם הכי מלומדים, בקיאים וחכמים ויש אחד שם למעלה שמחליט על איזה כפתור ללחוץ. אולי השוואה קצת תיאטראלית אבל ככה זה עובד.
נסה למשל לגדל את הילדים שלך לפי מחקרים. יש מאות "שיטות" שרובן סותרות זו את זו, מאחורי כל אחת יש כת מעריצים שמגובה במחקרים מדעיים ולך תחליט עכשיו מה לעשות עם הילד שמסרב לאכול את המרק עוף שלו. אז עושים הכי טוב שאפשר ותחושות בטן בהחלט משחקות תפקיד משמעותי.

 

[Nuke1985]

אני אצטט פרופ' מכובד שלימד אותי במשפט שנחרט בזכרוני: "המחקרים והתיאוריות נועדו לספק נירטיב, דרך התסכלות על העולם". אני מאוד אוהב את הגישה הזאת. אני מקשיב לנירטיב של מחקר שמוכיח שהכל זה X, ואז מחקר אחר שמוכיח שהכל נובע מY

תיאוריה מדעית צריכה להיות ניתנת להפרכה (falsifiability) וצריך להיות לה כוח לחזות את העתיד (predictive power) , בהקשר של התנהגות של אנשים זה אומר שאם אני מנסה לפתח דרך להעריך את ההנהגות של אדם להערכה הזאת צריכה להיות יכולת לחזות את העתיד (Predictive validity) , התפקיד של המדע הוא לא לספר סיפורים (לפחות לא העיקרי).

אין אחד שיכול לנהל אנשים רק לפי מחקרים ולו רק משום שיש אלפי מחקרים שסותרים זה את זה, וגם אי אפשר בהכרח לתרגם מצבים במציאות למחקר כלשהו כי האנשים במציאות לא מתנהלים במעבדה ואפילו אנשים במעבדה אי אפשר לבודד ולפרק לגורמים כמו נגיד כשחוקרים מולקולות או משהו ממדעים מדוייקים.

אני לא מדבר על המקרה הסופר כללי (איזה מוזיקה לשים במסיבת חנוכה) , אני מדבר על היחס בין "חברותיות" לביצועים, לא תמיד צריך לשים משהו במעבדה , אפשר לעשות התערבות בתנאים "אקולוגיים", לדוגמה לממן לאנשים ספציפיים בצורה רנדומלים איזה בילויי משותף או סתם מיני קורס שמנסה לשכנע ליצור קשרים, אנשים אפשר במידה מסויימת לנתח (לדוגמה לפי אלמנטיים של מבנה האישיות, יש דרכים מאומתות לעשות את זה שיש להם "כושר חיזויי" )

להגיד שאי אפשר לעשות משהו בגלל שיש מחקרים סותרים זה בערך כמו להגיד שלא כדאי להשקיע בסטארטפים כי רובם נכשלים, חלק מהתהליך המדעי זה לבקר מחקרים .

נסה למשל לגדל את הילדים שלך לפי מחקרים. יש מאות "שיטות" שרובן סותרות זו את זו, מאחורי כל אחת יש כת מעריצים שמגובה במחקרים מדעיים ולך תחליט עכשיו מה לעשות עם הילד שמסרב לאכול את המרק עוף שלו. אז עושים הכי טוב שאפשר ותחושות בטן בהחלט משחקות תפקיד משמעותי.

לא נכנס לגידול ילדים כי זה לא מטרת הפורום, אבל זה ששיטות "סותרות" אחת את השניה באופן פרדוקסלי לא אומר שהם לא נכונות , קח לדוגמה טיפול פסיכולוגי (או אולי כל שיטה לשנות דפוסים של חשיבה/התנהגות/רגש), יש הרבה שיטות שמגובות במחקרים ואפילו טענות שכולם עובדות אותו הדבר , גם זה ייכול להיות שזה קורה בגלל שהם עובדים על פקטורים או עקרונות משותפים (לדוגמה הקשר בין רגש לשיפוט או דהסנסיטיזציה ).

עוד בעיה בתחושות בטן זה שיש את האפקט של העדר, מישהו שהצליח עושה משהו ואז הרבה עושים אותו ואז עוד עושים אותו כי הרבה עושים אותו, תראה את העניין הזה של הstack ranking , היו שנים שזה היה פופולרי כי איזה מנכל מפוקפק הצליח בכמה שנות כהונה שלו (וגם ההצלחה הזאת מפוקפקת), ועכשיו נראה שזה בירידה (למרות שזה אף פעם לא היה מאוד הגיוני, וייכולת לחשוב בקלות על טיעונים לוגיים שמראים שזה לא טוב).

 

[חזי2003]

מה שמטיל עוד יותר אחריות על המארגנים לדאוג שיהיו לפחות חלק מהאירועים שיתאימו לכולם, כלומר על חשבון שעות העבודה ובלי מגבלות דתיות (כשרות של מסעדה או ביקור ביקב/מבשלת בירה כשמדובר במוסלמים), יכולת גופנית (טיול רגלי, לא כולם מסוגלים) וכדומה

 

[מחפשת עבודה17]

מה שמטיל עוד יותר אחריות על המארגנים לדאוג שיהיו לפחות חלק מהאירועים שיתאימו לכולם, כלומר על חשבון שעות העבודה ובלי מגבלות דתיות (כשרות של מסעדה או ביקור ביקב/מבשלת בירה כשמדובר במוסלמים), יכולת גופנית (טיול רגלי, לא כולם מסוגלים) וכדומה

גם גיל למשל הוא פרמטר, או מצבים של חוסר נוחות (למשל הרבה נשים יגישו לא בנוח להסתובב בבגד ים).

אולי פשוט כדאי לבצע כמה אירועים שונים במהלך השנה כדי שלפחות חלקם יתאימו לכל אחד.

 

[user32]

אני חובב את הגיוון. יש מי שלא יגיע לאירוע בחוף, לאחר זה בעייתי להשאר מאוחר בערב, ויש מי שידלג על סיור בשוק. מנסים לכוון למכנה משותף רחב והגיוני שלא כולם יגיעו לכל האירועים. בדרך כלל גם מנסים לעשות התאמות מיוחדות למי שצריך.