כשאני עייף, על שום דבר, לא חושב.. מלבד לשים על הכר, גווי הנשבר.. לא רוצה ללכת לחוף, את פסיעותי בגל לשטוף.. לשקוע בחול טובעני במדבר טרדני, או להרטב לפתע, מטיפותיו של מטר, לא לטפס גבוה לפסגת ההר.. אבל גם בעייפותי, כי רבה, את גופך,נשמתך, אשתה לרוויה, וממך אתעוררה...
)))