הופעה סטריאוטיפית
טרנסקסואלים נוטים יותר מאנשים אחרים להזדהות עם התנהגות מגדרית סטריאוטיפית, וזאת מסיבות מובנות. גם אנשים אחרים נוטים להתייחס אליהם בצורה כזאת, וגם זה מובן, אם כי לא כולנו אוהבות את זה. ומנפלאות הפיקוח החברתי על טרנסקסואלים: קיימת גם תאוריה "מדעית" הגורסת שאין לאפשר לטרנסקסואלים שהופעתם אינה מתאימה למודל מגדרי סטריאוטיפי לעבור שינוי מין. מודל מגדרי, כמובן, לפי דעתו של המטפל התורן. כתוצאה מכך, למשל, נשים טרנסקסואליות נאלצות לעמוד במבחנים שרוב הנשים הגנטיות היו נכשלות בהם. שומרי הכשרות מטעם החברה מקפידים על כך ששום טרנסקסואלית לא תחצה את גבולות המגדר אלא אם היא נראית כמו פוסטר מהלך של לעיתון "לאישה". לקח לנשים הרבה שנים של מאבק להגיע להכרה שהנשיות שלהן לא תלויה בעמידה בציפיות הפנטזיה הגברית כדי להתקיים בגאון. גם טרנסקסואליות זכאיות לגאווה הזאת. בסופו של דבר, נשיות איננה לאק בציפורניים, או שמלה, או כל דבר אחר שכל טרנסווסטיט מצוי יכול לעשות לא פחות טוב מאתנו. ולמקרה שמישהו תוהה - אני מאד אוהבת שמלות ושאר סמרטוטים, עונדת תכשיטי כסף, (לא זהב, לא בשבילי), לא יוצאת החוצה בלי להתרחץ בבושם, שמה לאק בציפורניים ואפילו משתמשת בשפתון ובעיפרון לעיניים (אבל שונאת מייק-אפ!). לעומת זאת, כמה מחברותיי הטובות לובשות דרך קבע ג´ינס, חולצות טי ונעלי התעמלות, לעולם אינן מתאפרות ואינן עונדות תכשיטים. והן נשים, מותק, חבל"ז. נורה