כשאתם חולים...

[חצישלישרבע]

כשאתם חולים...../images/Emo184.gif../images/Emo5.gif

בשבוע האחרון חליתי במה שמכונה "הצטננות", "שפעת" "אחד מהוירוסים הללו", או כל שם אחר שניתן לאותה היחלשות ספציפית של המערכת החיסונית אשר בה העיננים קצת בוערות, יש חום וכאבי גרון, ומין תחושה מזופתת באופן כללי. לאור ערימות הכלים והבלאגן הכללי, גם לא הרגשתי עצמי מאוד מרתה סטוארטית - ועל כן מיעוט הנוכחות שלי כאן. כשאני בבית ההורים, לא משנה אם בריאה או חולה, ההורים שלי מתרוצצים אחרי. מתוך שלל כוונות טובות לא מרשים לי לחתוך עגבניה (כי אני אחתך), מזכירים לי לשטוף פנים אחרי האוכל (בגלל החיידקים), מעודדים אותי לשתות עוד ועוד תה, וגוערים בי אם רגלי אינן גרובות. כצפוי, כאשר אני מקוררת, פחות או יותר כל תזוזה שלי נרשמת כסכנה ברורה ומיידית לבריאות שלי, ואם כבר - למה לא תשתי כוס תה? אז גם כשאני בביתי אני שותה תה, אבל אני עדיין חולה. אז את השבת העברתי, כחולה תקנית, מתחת לפוך, מול הטלוויזיה. לא היה לי כוח להכין משהו מסודר לאכול אז חיממתי איזו פיתה, וחזרתי מתחת לפוך. והנה השאלה: איך אתם מעבירים את זמנכם בדירה כשאתם חולים

האם אתם נתקפים בדחף לחזור הביתה להורים לטיפול מסור

האם השותפים שלכם עושים דברים למענכם כשאתם חולים

ובאופן כללי - איך זה מרגיש לכם להיות חולים ובלי הורים ליד

 

[מיה ישי]

מעדיפה לחזור לאמא

הרי זה ידוע שכאשר יש מי שיטפל בך אתה יותר חולה כי זה תשומת הלב... אז אם חולים באמת, עדיף שאמא טפל בי עם כוס תה חם ופתור ממשימות בבית אם כבר אני בדירה אני מאמינה ש לא יעשה שום דבר מיוחד אולי חוץ מלותר לעצמי על כלים כביסה וכו.... לא שזה עוזר הרבה כי הם לא מנקים את עצמם כמו בבית של אמא....

 

[פ ח י ש ו א ו]

אומנם אני עוד לא גר מחוץ לבית

אלה רק מתכנן את זה. ולכן אני יכול לכתוב מה שנראה לי שיהיה ולא מה שקורה בפועל. אבל ההורים(בעיקר אמא) סובלים מover פולניות ולכן אני חושב שאם זה סתם עניין של הרגשה לא טובה אז אני אעדיף להישאר מחוץ לבית כדי שאני אוכל להמשיך את החיים שלי כרגיל בלי לראות איזה רכב מוכר עוקב אחרי ברחבי העיר ואם זאת מחלה רצינית אז אולי כן הייתי חוזר הביתה אבל זה הכל ספקולציות בכל מקרה שבוע טוב

 

[לקשמי]

עוד לא יצא לי לחלות

בצורה כזאת שתאלץ אותי להשאר בבית. הפעם האחרונה שחליתי במחלה כזאת היתה לפני משהו כמו 13 שנה כשהייתי בכיתה י'. מאז היו לי רק הצטננויות לא רציניות שלא מצדיקות הישארות בבית. אז במקרה כזה אני אכן שותה הרבה תה, ומחכה שההצטננות תעבור.

 

[mipo]

אני מהאנשים האלה...

...שלא מוכנים להכיר בכך שהם חולים. אני פשוט מכחישה את זה בפני עצמי, ואין לי בעיה ללכת לעבודה עם חום גבוה, למשל. את הגישה הזאת קיבלתי מבית ההורים, שניהם רופאים, ששום דבר מלבד "חצי גסיסה" לא נחשב בעיניהם מחלה רצינית. ובאמת, בגלל שאני כל כך שונאת להיות חולה, אני באמת חולה לעיתים נדירות. זה קטע פסיכולוגי שכניראה עובד...

 

[גאיה בת ההרים]

אצלי קיימת התלבטות רצינית

מצד אחד, מה שאני הכי אוהבת בלגור מחוץ לבית זה שאין מי שיושב לי על הראש וזה תקף גם כשאני חולה ("תבריאי כבר! את מפסידה לימודים!" מחד, ו"תלבשי משהו יותר חם, את חולה!" מאידך). מצד שני, זה די מבאס להיות חולה ולדעת שאם אני רוצה תה אני צריכה לקום ולהכין לעצמי, ואין מי שיביא לי תרופות מבית המרקחת וכו'. יש את השותפים כמובן, אבל גם לא נעים לי לבקש מהם וגם הם לא תמיד בבית, אם כי אני מניחה שאם אני איידע אותם שאני חולה הם כן "יטפלו" בי, אבל עדיין זה לא כמו הטיפול של אמא...