כשאתם עצובים...

כשאתם עצובים...

הסוסים מעודדים אתכם? בואו נראה מה יש לכם להגיד על סוסים ומצבי רוח. משפיעים אחד על שני? יש קשר בכלל? משפיע על הרכיבה שלכם? החווה היא מקום מקלט? הסוסים, מרגישים? ? כל דבר שעולה בדעתכם בנושא הזה יתקבל בברכה, זה דיון - לא שאלון.
 

fliperit

New member
כשאני עצובה

(כמו למשל ממש עכשיו) אין דבר שאני יותר רוצה מלהיות בחווה. מעבר לזה שהאווירה שם מדהימה ואופטימית, כל ההתעסקות עם הסוסים והרכיבה משכיחה ממני הכל לכמה שעות.
 

ווינגז

New member
וואו, יש לי הרבה להגיד על הנושא

לטעמי הסוסים מאוד מרגישים שינויים במצברוח, כמו כל שינוי בהתנהגות. כבר ידוע שסוס היא חיה מאוד רגישה לכל סוג של שינוי, וברור שאם רוכבים במצברוח רע - לפחות בהתחלה הסוס מרגיש את זה... לטובה או לרעה. אני חושבת שלסוסים יש קשר ישיר למצברוח, שלי ובכלל. גיליתי שבתקופה האחרונה, שבה אני לא כ"כ הולכת לחווה(
) התחלתי להתעצבן מכל דבר. זה כאילו התחדדה לי השמיעה, אני שומעת הכל והכל מעצבן אותי. אני חושבת שזה נובע ממחסור במקום שקט ללכת אליו, וכן, גם החוסר בסוסים לא תורם (ובעצם זה אותו דבר). אין ספק שיש לי מחסור במקום השקט הזה ללכת אליו... וזה מאוד חבל, כי אני מתעצבנת הרבה יותר בקלות עכשיו - ומוציאה את העצבים על כל אחד.
החווה תמיד הייתה המקום שלי לפרוק כעסים, עצבים ומצבי רוח רעים בצורה חיובית, ועכשיו אני תקועה בלי זה בפעם הראשונה... וזה מאוד קשה, כי בפעם הראשונה בשבע שנים - אין לי מה לעשות עם עצמי. אני חושבת שעצם הנוכחות של הסוסים כבר משפיעה על מצב-הרוח, כי כשמתעסקים עם חיות בכלל, צריך להיות מאוד ממוקדים ושקטים, ככה שהצרות פשוט נשכחות ממך באיזשהו שלב. מעבר לזה, אין דבר יותר משמח מלטפל בסוס שאוהבים או פשוט לשבת לידו וללטף אותו. מצאתי גם שהרבה יותר קל לי לבכות בחווה, זה ה-מקום שלי לעשות מה שאני רוצה בלי להתחשב בסביבה הקרובה שלי - החברות והמשפחה. זה פשוט... המקום המבודד שלי, כמו ואקום כזה - כשמגיעים לשם (בד"כ) משאירים את הצרות בחוץ, בגלל זה תמיד השתדלתי להפריד בין החיים ה"אמיתיים" - בצפר, לימודים, חברות מהבצפר ומשפחה, לחווה - כדי שיהיה לי את המקום הזה לבוא אליו. סליחה על החפירה, פשוט די חשבתי על זה כל הלילה (ובכלל בתקופה האחרונה) ועוד לא הגעתי למסקנה ברורה לגבי מה עושים הלאה.
אה, ומורני... ח"ח על הדיון.
 
מסכימה לחלוטין ../images/Emo24.gif.

גם אני לא הלכתי קרוב לחודש לחווה, ונהייתי יותר ויותר עצבנית. כל דבר קטן, כל שאלה קטנה שנוגעת לבית ספר או בכלל דלברים אחרים, התחילה לעצבן אותי.
 

שירלי317

New member
לגמרי...../images/Emo13.gif

כשאני עצובה, כמו אתמול למשל, כל מה שאני רק רוצה זה ללכת לקים שתנשנש אותי ותחבק אותי בצורה המיוחדת שלה! שאני אוכל לחבק אותה ולבכות, היא מבינה אותי, כשאני עצובה היא באה אלי ופשוט מאוד מתחילה ללקק לי את הפרצוף וכל דבר אפשרי.. למרות שלרב אני לא מתעצבנת על דברים בחווה, כי פשוט אני נהיית הרבה יותר רגועה בחווה, בגלל הסוסים, האווירה של לבד אבל ביחד (בהתחשב בזה שאני בד''כ היחידה במקום) העובדה שקים בסביבה, רק ללטף אותה ולהסתכל עליה מאושרת מעלה לי חיוך ומשכיח את כל הצרות. אבל כשאני באה בוכה, באה עצבנית, אני מרגישה הכי חופשי לבכות לידה, וזה עושה הרבה יותר טוב לבכות לסוסים, הם פשוט מקבלים את זה, ומעודדים. הם מרגישים כל דבר שמשתנה אצלנו ומתנהגים בהתאם, כי זה משפיע גם עליהם.. גם ברכיבה סוסים מאוד רגישים לרגשות של הרוכב, ובגלל זה כשאני עצבנית אני קודם מרגיעה את עצמי עם כמה חיבוקים ושפיכות לב אצל קים על הקרקע, ורק אז עולה, כי אחרת התסכול שלי מתסכל אותה ולא יוצאים מזה בחיים
סוסים זה סוג של מפלט, סוג של סם הרגעה, אחרת למה יש רכיבה טיפולית?! זה בעצם מציאת מפלט לאנשים עם בעיות שונות, פיזיות ומנטליות, שעם הסוסים הם משתנים. לפני הסוסים (לא שהיה כזה דבר פעם
) אבל יותר נכון לפני קים, אני הייתי ממש היפראקטיבית, עצבנית מאוד וחסרת בטחון.. ובזכות סוסים במשך כל החיים שלי ובזכות קים בעיקר, אני השתנתי מקצה לקצה, עדיין קצת היפראקטיבית ועצבנית, אבל הרבה פחות.. והרבה אנשים יכולים להעיד עד כמה אני מלאה בבטחון עצמי עד השמיים
וזה עובד גם לכיוון השני, קים כשרק קניתי אותה, הייתה מאוד עצבנית, אנרגטית ברמות מטורפות ופחדנית מאוד, והיום, הרבה הרבה פחות, היא גם למדה לבטוח באנשים יותר ולמתן את האנרגיות שלה.. אמנם זה בשילוב של חינוך מתקן, אבל גם בזכות זה שנהיה ביננו קשר כל כך עמוק וחזק, שזה שינה את שתינו.. כמו שאומרים, הסוס דומה לבעליו, ובמקרה שלנו כולם אומרים לי את זה
ומי שאמר שאני משוגעת שקניתי את הסוסה המשוגעת והמכוערת ההיא, מעורבת בכל מה שבא ליד, נראתה זוועה ומה לא.. עכשיו לוקח הכל בחזרה, הן האופי והן היופי השתנו פלאים =] חפרתי, כהרגלי.. אבל גם עכשיו אני כל כך רוצה ללכת לקים! אבל מילת המפתח היא ללכת, עניין שאני לא מסוגלת לו ברגע זה
בלעע, אז אחרי לפחות חודש שהייתי איתה כל יום לבערך 4 שעות ביום, אני לא אראה אותה היום כנראה.. אולי לממש ממש קצת זמן =/
 
../images/Emo13.gif../images/Emo13.gif../images/Emo13.gif

אני חושבת שכשאני עצובה או מוטרדת או כל דבר אחר שגורם למצברוח רע, המקום היחיד שאני מוסגלת ללכת אליו ולא להתעצבן ולכעוס על כל העולם הוא החווה. הרבה פעמים יצא לי לשאול את עצמי למה דווקא החווה (?!), והגעתי למסקנה שהאווירה, האנשים שאני כל כך אוהבת, והכי חשוב הסוסים- הם אלה שגורמים לשכוח מהכל. כשאני מגיעה לחווה המקום הראשון שאני הולכת אליו זה התא של ואן גוך. הוא בא אליי אחרי שלפני שניה הוא התפלש, מלא בנסורת, מתנער עליי ונותן נשיקה כזאת ענקית שכבר נותנת איזה עידוד קטן. כשאני רוכבת הוא ישר מרגיש אם אני עצובה, בדיוק כמו שהוא מרגיש אם אני פוחדת או עצבנית. יש מקרים שהוא נותן מעצמו יותר מהרגיל ואני מבינה את זה כדרך לעודד אותי ולתת הרגשה טובה. בניגוד למקרים האלה, יש ימים שאני מרגישה שהוא כאילו מנסה לחקות את מצב הרוח שלי - הוא פחות רגוע, והרבה יותר עצבני. אני בטוחה שלא רק לי, אלא לכל האנשים שבאים במגע עם סוסים בדרך זו או אחרת, הסוסים והחווה בכלל מהווים מין מקום מפלט כזה שבורחים אליו כשהכל מרגיש רע, וזה תמיד נותר הרגשה הרבה הרבה יותר טובה! לא סתם בחרנו לנו דרך חיים כזו, לא?!
 
זה לא יהיה ממש קצר.

כשאני עצובה ואני בחווה, הדבר הראשוןש אני עושה זה ללכת ולדבר עם אחד הסוסים (אם אניטה נמצאת באורווה אז ברור שאיתה). אני מרגישה שהם מבינים אותי. הם פשוט עומדים ומקשיבים, האזניים שלהם מופנות אליי. לפעמים הם גם מעודדים (ברוב המקרים כשליטפתי אותם הם חיככו על דעת עצמם את האף שלהם ביד שלי, בלי שבכלל התקרבתי אליו, או נותנים דחיפה ממש קטנה ועדינה). בניגוד לבני אדם, סוסים, ובכלל בעלי חיים, לא מעבירים ביקורת, ויודעים להקשיב. כשאי אומרת להקשיב אני מתכוונת להקשבה אמיתית וכנה, הרבה יותר מהקשבה שרוב בני האדם נותנים כשמדברים איתם. להיות בסביבת הסוסים, אותי זה כבר מעודד. לדעת שהם תמיד יהיו ויקשיבו, יתמכו, יעודדו, כשצריך. אם אין לידי סוסים, יהיה לי יותר קשה להתעודד. לא יהיה מישהו שממש יקשיב לי (אימא מאוד תומכת ועוזרת לי, אבל בשבילי, הסוסים הרבה יותר, וזה ארוך ואישי ולכן לא אכנס לזה). וממש יעודד אותי. רק סוסים יודעים איך לעודד אותי ולגרום לי להפסיק להיות עצובה ממש מהר, אף אחד אחר לא יכול לעשות את זה, רק הם או בעל חיים אחר. בעלי החיים הם אלה שיודעים תמיד איך לעודד, איך להקשיב. בעלי החיים יכולים לעשות דברים שיעזור לבני האדם, שבני האדם, לא משנה כמה הם ינסו, לא יצליחו לעשות. להקשיב, לעודד, לתמוך. הכל בא מהטבעיות של הסוסים, ולא רק מעצם היותם ידידים אל האדם. בני אדם לפעמים לא יקשיבו, כי אולי לא יהיה להם זמן או חשק. סוסים יקשיבו. בני אדם יכולים לנסות לעודד, אבל הסוסים תמיד ידעו לעודד יותר. לדעתי שיפשוף אף, דחיפה קטנה, או דיגדוג קטן של סוס או כל בעל חיים אחר, הרבה יותר מעודדים מאשר אלף חיבוקים של בן אדם.
 

עדימ

New member
ברור שגשאני עצובה או עצבנית

הדבר הכי יעיל עבורי הוא החווה! איך שאני באה לחווה מריחה את הסוסים את החציר אפילו את הצרכים
הכל משתנה ןונהייה רגוע יותר! ואם יש עצבים אז תמיד מג'יק יודע ורגיש ומקשיב ועושה מה שאני מבקשת ופשוט עושה טוב על הנשמה! או סתם לשבת ולצפות בשיעורים או אפילו לנות תציוד של ונוס עושה לי טוב חח יש זמן לחשוב להירגע!
 

LordHorse

New member
נמנמ.../images/Emo13.gif

בקרבת הסוסים אני יכולה להיות הכי רגועה בעולם, זה התרופה שלי
, ז"א סוסים תמיד מרגיעים אותי ואני יכולה להיות לידם שעות ופשוט להרגיש מנותקת מהכל.. ולורדי שלי תמיד מרגיע אותי, רק להריח אותו ולחבק אותו, זה כבר הדבר הכי כיפי ומרגיע שיש, במיוחד אחרי הנפילה
אבל שאני ברכיבה אני נוטה להפריד בין להיות רגועה, ברכיבה אני חייבת להתרכז ופחות נותנת לרגש להשפיע עלי. אבל האווירה שבחווה, ריח חזק של סוסים, הקור
, האורווה והאנשים, החווה זה המקום שאני תמיד שמחה לבוא, ולרוב עצובה לעזוב
 

favory

New member
מתאים לי =]]

כשאני ב-דיכי,עצובה ,כשאין לי אף אחד..הם כ"כ מעודדים הסוסים כ"כ משפיעים לי על חיי היום יום , יש ביינינו קשר כ"כ טוב.. אני יושבת איתם ומוציאה את כל החרא שיש לי להגיד והם אשכרה יושבים ומקשיבים וזה נותן הרגשה כל כך כייפית על הרכיבה זה לא כ"כ משפיע,הרכיבה לא קשורה לעניין,החווה שלי מצילה אותי מכל האנשים ומכל המצב בחוץ.. זה המקום שאני מרגישה בו הכי בטוחה והכי כייף לי שם,עם כל האנשים כולם כ"כ אופטימיים ואוהבים
 
למעלה