כשאת בוכה את לא יפה

[אימאלה]

כשאת בוכה את לא יפה

כשאני הייתי קטנה כל הזמן אמרו לי "כשאת בוכה את לא יפה", אני תמיד מאוד נהנתי להסתכל על עצמי בראי כשאני בוכה, עד היום עינים ורודות אחרי בכי הם הצבע האהוב עלי... מצ"ב תמונה של בתי - בוכה. לדעתי היא יפיפה אבל אני לא אובייקטיבית. אז מה דעתכם? _______________________________ אני לא מזדהה מכל מיני סיבות, תסלחו לי...

 

[רותי&ע]

בטח שיפה אבל זה גם קצת צובט בלב

לראות אותם עם דמעות בעיניים..

 

[לימור של עמית]

בדיוק היום דיברנו על זה

שאנחנו מצלמים את הילדים..צוחקים ולא בוכים!

 

[אילנה של יובל ומיכל]

אני מצלמת כתחביב

ברמה סמי מקצוענית, ושמתי לב מזמן לתופעה הזו, שנוטים לצלם דברים אסתטיים. הסיכוי שמישהו יצלם למשל ערימת זבל סתם (לא לכתבה או משהו כזה) הוא בערך אפס. אבל כל פרח פורח, יהיה הנפוץ ביותר, יזכה לעשרות חשיפות. אז אני אישית התחלתי די מזמן לצלם את הילדות שלי בכל מיני מצבים לאו דווקא אסתטיים (כמובן שגם, אבל לא רק) -בוכות, מטונפות אחרי טיול ארוך (נכון לגבי יובל בינתיים) וכו´. אבל בכל זאת לא יכולתי שלא לפסול תמונה עם נזלת. יש גבול, לא ?

 

[רותי&ע]

ילד מלוכלך מבוץ או שוקולד זה מראה

נפלא.. ואני דווקא צילמתי אותו בוכה פעם. הוא עשה כזה פרצוף מצחיק ומתוק כאחד שלא יכולתי להתאפק. אבל זה כשהוא בכה בגלל שטות. כשהוא בוכה ברצינות אני רצה להרגיע ולא לצלם.

 

[מתולתלת]

ואני פעם

צילמתי את ביתי דקה אחרי ניתוח עוד בחדר התאוששות מיללת ובוכה תמונה קורעת לב אבל התמונה כל כך יפה ואמיתית אני יודעת שאני "רעה" אבל עוד 10 שנים............

 

[רותי&ע]

וזה לא צובט לך את הלב לראות את

התמונה? לפני שנה היתה לו דלקת אוזניים נוראית שהביאה אותנו בסוף לאישפוז. והיה רגע נדיר של שקט שסוף סוף הוא הצליח להרדם. אני לקחתי את המצלמה וצילמתי. והוא כל כך יפה בתמונה. ישן כמו מלאך קטן. ועדיין צובט לי בלב לראות אותה כי היא מזכירה לי תקופה קשה מאוד.

 

[מתולתלת]

צובט מאוד

לכן היא הפוכה באלבום רק הבן שלי כשרוצה לעצבן אותי מוציא אותה ואומר לי "איזה רעה את" וזה......... יותר צובט

 

[אילנה של יובל ומיכל]

או שאבא מרגיע ואמא מצלמת מכל זוית

מודה שאצלי הקטע של צילום (גם בפן האמנותי וגם בפן התיעודי) הוא קצת אובססיבי, אבל בתמורה יש לי המון אלבומי תמונות שיובל נורא אוהבת לדפדף בהם ולספר על עצמה, ואין לה ספק שחלק ניכר מהזכרונות שלה היום מקורם בתמונות, כי אין סיכוי שהיא זוכרת מה היא עשתה בגיל שנה וחצי, אבל היא יכולה לספר על זה לכל המעוניין.

 

[רונית של ל&ל]

אני דווקא כן מצלמת אותם ../images/Emo7.gif

ואלו תמונות מקסימות בעיניי. וחוץ מזה איך אני אוכל להוכיח להם כמה הם שיגעו אותנו כשהיו קטנטנים

 

[אמא של קשת]

אבא שלי היה מצלם אותי בכל מצב

עלא בוקר, ליד פרחים, ליד פיגומים, מול השמש, בוכה וצוחקת. אולי בגלל זה התרגלתי, ואני די אוהבת את התמונות הבוכות (לסבא שלי היתה בבית את התמונה של הילד הבוכה והייתי יושבת שעות ומסתכלת עליה). אני מחלקת את העניין לשניים: הבכי - זה גורם לצביטה בלב, אלא אם כן אני יודעת על מה היה הבכי, ובתמונות כאלה בד"כ הכי לא על משהו רציני. היופי - שבאופן בלתי אובייקטיבי בעליל, אני לא יכולה להתעלם ממנו. רק לאחרונה גיליתי שאפשר להבין מהשיר שמדובר (גם) על רוח, ואני אוהבת את השיר, אבל שונאת שמצטטים את הפזמון למישהו בוכה.

 

[ליאת של בר]

דווקא היה איזה ערב שטילטלנו את בר

שלא לצורך, ובדרך הביתה (ברגל במנשא) היא התחילה לבכות בכי קורע לב. נזכרתי בשיר וחשבתי שהיא דווקא כל כך כל כך יפה ...