אשה מרציפן
New member
כשדברים מתרחשים כצפוי ו-רע
זו כותרת דיי כבדה, אבל היא תואמת את מה שקרה: חברים שלי עשו כמה טעויות גדולות במיוחד שעלו להם המון כסף, אבל באמת המון כסף, ועכשיו הם מצאו את עצמם במצב... קשה מאוד. זה לקח כמה שנים במהלכן הם חיו מהיד לפה ועכשיו אפילו זה כבר בלתי אפשרי - הם בחובות שלא נדע ואת מעט הרכוש שיש להם הם בקרוב מאוד יאבדו. אני לא הולכת להגיד להם "אמרתי לכם", למרות שכבר לפני כמעט שנתיים הם קלטו שעצות שנתתי להם והם דחו אותן בטיעונים מטופשים הם הדבר הנכון לעשות ויישמו אותם לבסוף, מה שהקל עליהם אבל רק חלקית כי הנזק הגדול כבר נעשה. גם אז לא אמרתי "אמרתי לכם" ונראה שהם דיי העריכו את זה. היה להם מאוד קשה להודות שטעו בענק ושהיה יותר נכון לעשות דברים אחרת. היו מי שאמרו שאני צריכה לעזוב אותם בשקט ומה אכפת לי - זה הם שימצאו את עצמם חוזרים לגור עם ההורים בגיל 30+ עם שני ילדים, וכל עוד הם לא יצפו ממני לסייע להם כלכלית עדיף לי לשמור מרחק ולתת להם לעשות את הטעויות בעצמם. לי עדיין קשה עם זה, במיוחד כי הם עשו טעויות ממש מטופשות שעלו להם בסכומים אדירים - אנחנו מדברים כאן על מאות אלפי ש"ח שהם זרקו לזבל וזה לא שהיה להם את הכסף הזה, הכל ירד מהמינוס בזמן שהיו יכולים בקלות לצמצם את הנזק ולא עשו את זה בגלל... לא ברור. אתמול הייתה לי שיחה עם חבר משותף שגם הוא קצת מודאג מהמצב שלהם, אבל הבין שאין עם מי לדבר כי גם אחרי כל הבלאגן הם לא הפנימו ולא הפיקו לקחים ונראה שהם כנראה הולכים לחזור על הטעות באופן חלקי. נכון שזה עניין שלהם אבל קשה לי לראות אותם ככה ואני יודעת שאני הייתי רוצה שמישהו יעצור אותי בזמן אם הייתי בדרך להרוס לעצמי ולילדים שלי את החיים.
זו כותרת דיי כבדה, אבל היא תואמת את מה שקרה: חברים שלי עשו כמה טעויות גדולות במיוחד שעלו להם המון כסף, אבל באמת המון כסף, ועכשיו הם מצאו את עצמם במצב... קשה מאוד. זה לקח כמה שנים במהלכן הם חיו מהיד לפה ועכשיו אפילו זה כבר בלתי אפשרי - הם בחובות שלא נדע ואת מעט הרכוש שיש להם הם בקרוב מאוד יאבדו. אני לא הולכת להגיד להם "אמרתי לכם", למרות שכבר לפני כמעט שנתיים הם קלטו שעצות שנתתי להם והם דחו אותן בטיעונים מטופשים הם הדבר הנכון לעשות ויישמו אותם לבסוף, מה שהקל עליהם אבל רק חלקית כי הנזק הגדול כבר נעשה. גם אז לא אמרתי "אמרתי לכם" ונראה שהם דיי העריכו את זה. היה להם מאוד קשה להודות שטעו בענק ושהיה יותר נכון לעשות דברים אחרת. היו מי שאמרו שאני צריכה לעזוב אותם בשקט ומה אכפת לי - זה הם שימצאו את עצמם חוזרים לגור עם ההורים בגיל 30+ עם שני ילדים, וכל עוד הם לא יצפו ממני לסייע להם כלכלית עדיף לי לשמור מרחק ולתת להם לעשות את הטעויות בעצמם. לי עדיין קשה עם זה, במיוחד כי הם עשו טעויות ממש מטופשות שעלו להם בסכומים אדירים - אנחנו מדברים כאן על מאות אלפי ש"ח שהם זרקו לזבל וזה לא שהיה להם את הכסף הזה, הכל ירד מהמינוס בזמן שהיו יכולים בקלות לצמצם את הנזק ולא עשו את זה בגלל... לא ברור. אתמול הייתה לי שיחה עם חבר משותף שגם הוא קצת מודאג מהמצב שלהם, אבל הבין שאין עם מי לדבר כי גם אחרי כל הבלאגן הם לא הפנימו ולא הפיקו לקחים ונראה שהם כנראה הולכים לחזור על הטעות באופן חלקי. נכון שזה עניין שלהם אבל קשה לי לראות אותם ככה ואני יודעת שאני הייתי רוצה שמישהו יעצור אותי בזמן אם הייתי בדרך להרוס לעצמי ולילדים שלי את החיים.