כשהאחים לא מסתדרים ביחד וכל הזמן רבים

[Jen74]

כשהאחים לא מסתדרים ביחד וכל הזמן רבים

שלושת הגדולות שלי, שחף ועדן בנות 13 ואלמוג בת 11 וחצי פשוט לא מסתדרות ביחד. כל הזמן רבות, מתווכחות וכשהמצב מחריף הן גם הולכות מכות. המכות הכי נוראיות הן בין שחף לעדן. הן יכולות לריב על מה רואים בטלוויזיה עכשיו, על תור מי במחשב וגם לריב "למה לה יש קולה ולי אין". הן מקללות אחת את השנייה, מאיימות ואומרות שהיה עדיף להן אם אחותן לא הייתה. אני יודעת שזה קורה כמעט בכל בית שיש יותר מילד אחד, שיש קונפליקטים בין האחים ויש תלונות שההורים מעדיפים את האחר. כמובן שכל אחת בתורה מתלוננת שהיא האומללה בבית ושתמיד היא זאת שמנקה ומסדרת ולא מקבלת שום תמורה אלא רק צעקות. תמיד מאשים רק אותה, תמיד היא היחידה שלא לקבל משהו או להיות האחרונה לקבל. וזה כל פעם אחת אחרת. כשהן רבות, אני משתדלת לא להתערב כל עוד זה לא מגיע לאלימות וצעקות. כשהן מתחילות לצעוק ולהרים ידיים ורגליים ולזרוק חפצים אני פשוט מפרידה ביניהן. אין טעם להעניש אותן ב"אין מחשב וטלוויזיה" כי זה פשוט לא מפריע להן. הן ילכו לחדר וימצאו תעסוקה. הדבר שהכי עובד בדרך כלל זה הפרדת כוחות, לקחת אחת מהן איתי לסידורים או לביקור אצל ההורים שלי שגרים קרוב. גם אצלכם יש מריבות עד כדי " מלחמת עולם"? מה אצלכם עושים כשזה קורה כדי להרגיע את הרוחות?

 

[orli997]

כשהאחים לא מיסתדרים

כן זה בעיה , אני בדר"כ שולחת אותן (אותן כי זה בדר"כ שתי האמצעיות) שולחת אותן לחדר ביחד ואומרת להן שהן לא יוצאות עד שלא יסתדרו, שיריבו יצעקו לא איכפת לי, זו זכותן לריב ולהיתעמת אבל לא בסלון שם כל אחת עושה מניפולציה כדי למשוך את הריב אליה או להפוך זאת להצגה או לסוג של צומת לב, לרוב הן ניכנסות לחדר ומיד מחליטות להשלים פתאום כשאין קהל הריב הוא פחות אטרקטיבי

 

[Jen74]

גם אצלנו זה קורה שפתאום שקט

פתאום הן מוצאות, על אחת לעצמה, את הפינה שלה. פתאום הן צריכות אחת את השנייה למשהו... לפעמים זה באמת ריב על המחשב כי כל אחת חושבת שתורה עכשיו. אבל לרוב זה באמת רק לתשומי...

 

[פלגיה]

גישתי היא

שזה אימון לחיים האמיתיים. גם בעבודה וגם במקומות אחרים פוגשים אנשים זרים עם אינטרסים נוגדים, וצריך ללמוד להסתדר יחד. אני נוקטת בעמדת "קשה באימונים - קל בקרב", כאשר האימונים זה להיות אחים בבית אחד ולריב על משאבי ההורים, על מקום מחיה, ובעצם על כל דבר אחר. "הקרב" הוא החיים האמיתיים. ואני ממליצה בחום על הספר "אחים בלי יריבות" זה אולי לא יפחית את המריבות, אבל יגרום לך להיות שקטה יותר ושלווה כאשר הן מתחוללות.

 

[Jen74]

אני לא שוללת את עצם היריבות והמאבק

על מקום, על יחס וכן הלאה... הבעיה והשאלה היא בעצם, איך גורמים להן לעשות את זה בדיבור, בדיון ולא בצעקות ומכות? הרי כשלי יש בעיה עם אמא שלי, אחותי או עם בעלי לשעבר אנחנו לא מחליפים מהלומות או צעקות... מאיפה זה בא להן?

 

[פלגיה]

בגלל זה המלצתי על הספר

הגישה המובאת בו היא של תיווך. היא די דומה לשיטת הגישור הנהוגה בכל מקום כמעט מחוץ למשפחה. יש משאב משותף (למשל מחשב) יש מחלוקת על זמני השימוש, והיא מחלוקת לגיטימית. יושבים בזמן רגוע ומחפשים פיתרון שיספק את כולם (ולא חייב להיות שיוויוני. אפשר להחליט ששיעורי בית קודמים ליצירת קשר עם חברות, והכנת מצגת לחברה קודמת למשחק). אחרי שהכללים נקבעים, אפשר בזמן מריבה לתווך את הקושי, לשמוע את העמדה של השני, וכך להגיע לפיתרון או לפחות לשביתת אש. יש הרבה דרכים לעשות את זה (בעלי בוחר בהומור. כשאחד מקלל את השני הוא אומר "התכוונת לומר..." וחוזר על הדברים בלשון סופר-מנומסת, כך שכולם צוחקים והמתח נשבר)

 

[Jen74]

בהחלט שיטה שכדאי לפחות לנסות ליישם

גם בבית, שמעתי שהמליצו על הספר הזה, כבר לא זכור לי איפה. נראה לי שאוכל להיעזר בספר הזה. לגבי שיטה של הומור כדי להוריד מתחים ולהפסיק ויכוחים, זה מוכר לי מהבית מאבא שלי. אני כמעט ולא זוכרת את אבא שלי צועק. אבא שלי היה מסביר, הוא היה נותן לנו מצב של יתרון מול חיסרון. אם אתה תעשה ככה וככה יקרה לך ככה וככה. כמובן שזה משתנה בהתאם למה שרוצים או לא רוצים לעשות. לפעמים אם היינו רוצים לעשות משהו שההורים לא מסכימים איתו, אבא שלי פשוט היה מסביר לנו מה אנחנו יכולים להרוויח מזה ומה להפסיד. בנוסף, גם אבא שלי נוטה להשתמש הרבה בהומור והוא אדם מאוד חייכן וסימפטי וקשה להתווכח איתו כי ישר זה עובר להיות בדיחות וצחוקים.