כשהאישה חידה
מה בדיוק הוא חש? התנהגותה של ל. לא השתנתה. הם לא רבו. לא היתה ביניהם זרות גופנית. שום דבר לא היה רע. אלה היו הנימוקים ההגיוניים. אבל פ. לא הרגיש כך. מה שהוא חש בתוכה היה משהו זהיר, בלתי נראה ולא מובן לו.מתח, אולי מעצורים שהיו תמיד,אבל באו עכשיו פחות לידי ביטוי. התרחקות ממנו. עדינה, מסוייגת, עצובה, אולי, אבל התרחקות צעד אחר צעד. היה דבר מיוחד שעשתה - היא עשתה זאת תמיד. אבל עתה הוא ראה זאת יותר ויותר.היא ישבה בשקט, מקשיבה לו אפילו מדברת ולפתע עיניה היו משתנות. היה לו הרושם שהיא ראתה משהו, או שמעה משהו או נזכרה במשהו מאד אמיתי בשבילה משהו, שהוא לא היה שייך אליו לחלוטין. הוא ראה בה תכונת מסתורין גדולה, והמסתורין הציתו את גופו ונשמתו. זה כמו אתגר,מחסום שהוא החליט לשבור. כשהוא התעלס איתה היתה לו האשליה בעוד העילוסים ממשיכים שהמחסום נפל והוא הגיע אליה סוף סוף. בסופו של דבר, האשלייה נמוגה. הוא נע תמיד בין שתי תחושות. בין התחברות מוחלטת ואובדן. הוא היה רגיל, כך אמר בציניות, לנשים שהתמסרו לחלוטין בכל חושיהן. התשוקה שלהן לעשות זאת שעממה אותו במהירות. ל. השלתה אותו תמיד. היא היתה יותר גלויית לב יותר ישירה מכל אישה שהכיר. אהבתה היתה שם. היא דיברה עליה,היא האירה את פניה ועיניה. היא לא העמידה כל תנאים לאהבה, בלי שתהא מודעת לכך, בלי שיהיה לה איכפת שמה שהעניקה לו בגילוי לב רב כל כך מותיר אותה חשופה ופגיעה. אולי היא חשבה שהוא יכול לפגוע בה. פ. לא היה בטוח בכך. יתכן שהיא ביטאה את התחושה הזו בשל גאוותה, בדיוק כפי שהוא עשה. אבל הוא לא חשב כך. הוא חשב שהאיכות שלה היתה פשוטה יותר ונדירה. היה לה האומץ והוא אהב אותה בשל כך. עם זאת בלי שידע להגדיר במיוחד, הוא ידע שהיא לא גלויה עימו לחלוטין. היא נתנה באופן מוחלט אך גם שמרה באופן מוחלט. הפרדוקס הפריע לו ורדף אותו. זו היתה חידה שהיה עליו לפתור. לעיתים חשב שהתשובה פשוטה מאד. היא שיקרה. היא שנאה ששאלו אותה על העבר. והוא גם חש בעירפול תשובותיה. הפרטים, התאריכים, המקומות,. הוא הרגיש שהיא מסתירה משהו מפניו. חידה היתה היא לו... מה היא רצתה להסתיר? לשם מה? היו לו חשדות שגרמו לו לקנא,והוא שנא קינאה. לכן כאשר חושיו הורו לו לחקור אותה להכריח אותה לספר לו את האמת, תהא אשר תהא, הוא התאפק. בסופו של דבר היא תספר לו, מרצונה החופשי. הוא המתין, איפוא, והיא לא נידבה כל מידע. היא לא דיברה על העבר, והיא לא רוצה לדבר לדבר על העתיד,הוא הבין זאת בתחושת יאוש גוברת ככל שעברו הימים וגם החודשים... גם תכונה זאת לא היתה רגילה בקרב נשים., לפי נסיונו. מרבית הנשים שהכיר היו להוטות לקבוע את העתיד. מתי תתקשר אלי פ.? מתי אראה אותך שוב? הוא תיעב תמיד התעקשות שכזו.התנגד לה. עתה, התחלפו התפקידים. עתה משהוא השתוקק לערוך את התכניות, היתה זו ל. העקשנית שהתנגדה לכל נסיונות לעשות תכניות רחוקות. הסירוב הזה, או ליתר דיוק, ההתעלמות העדינה, אבל ההחלטית, עינתה אותו יותר מהכל. "אני אוהב אותך, את הרי יודעת" אמר ועצר את נשימתו. "גם לי יש רגשות עמוקים אליך פ." היא ענתה בשקט רב, פושת במבטו.הוא שמח והרגיש בטוח יותר. אך ביום המפגש הבא שלהם הרגיש שוב את מבטה המרוחק בעיניה וידע שהוא היה נותן את נשמתו כדי לקבל בטחונות יומיומיים ורגילים ככל שיהיו... והיא ידעה כי שוגה. אך לא אבתה לגלות לו את סודה המר. היא תיעלם מחייו בצורה כל שהיא. היא החליטה כי תיזום מריבה והם ייפרדו... רק שלא ידע.. שלא יגלה...כי חולה היא. היא לא אבתה את רחמיו. היא רצתה לעבור את התקופה הקרובה לבד עם עצמה. היא לא רצתה שיידע כי עומדת היא בפני ניתוח קשה כל כך. ל. רצתה להשאר בליבו כמו שהיא .. יפה ומושלמת כפי שראה אותה תמיד... בעוד יומיים תהייה הרחק ממקום מגוריה... בבית חולים .. ולאחר מכן, החלמה ארוכה ומתישה ממתינה לה... היא לא רצתה שיידע... פניה ושפתיה היו חתומות . חידה תהיה היא לו... סוף.
מה בדיוק הוא חש? התנהגותה של ל. לא השתנתה. הם לא רבו. לא היתה ביניהם זרות גופנית. שום דבר לא היה רע. אלה היו הנימוקים ההגיוניים. אבל פ. לא הרגיש כך. מה שהוא חש בתוכה היה משהו זהיר, בלתי נראה ולא מובן לו.מתח, אולי מעצורים שהיו תמיד,אבל באו עכשיו פחות לידי ביטוי. התרחקות ממנו. עדינה, מסוייגת, עצובה, אולי, אבל התרחקות צעד אחר צעד. היה דבר מיוחד שעשתה - היא עשתה זאת תמיד. אבל עתה הוא ראה זאת יותר ויותר.היא ישבה בשקט, מקשיבה לו אפילו מדברת ולפתע עיניה היו משתנות. היה לו הרושם שהיא ראתה משהו, או שמעה משהו או נזכרה במשהו מאד אמיתי בשבילה משהו, שהוא לא היה שייך אליו לחלוטין. הוא ראה בה תכונת מסתורין גדולה, והמסתורין הציתו את גופו ונשמתו. זה כמו אתגר,מחסום שהוא החליט לשבור. כשהוא התעלס איתה היתה לו האשליה בעוד העילוסים ממשיכים שהמחסום נפל והוא הגיע אליה סוף סוף. בסופו של דבר, האשלייה נמוגה. הוא נע תמיד בין שתי תחושות. בין התחברות מוחלטת ואובדן. הוא היה רגיל, כך אמר בציניות, לנשים שהתמסרו לחלוטין בכל חושיהן. התשוקה שלהן לעשות זאת שעממה אותו במהירות. ל. השלתה אותו תמיד. היא היתה יותר גלויית לב יותר ישירה מכל אישה שהכיר. אהבתה היתה שם. היא דיברה עליה,היא האירה את פניה ועיניה. היא לא העמידה כל תנאים לאהבה, בלי שתהא מודעת לכך, בלי שיהיה לה איכפת שמה שהעניקה לו בגילוי לב רב כל כך מותיר אותה חשופה ופגיעה. אולי היא חשבה שהוא יכול לפגוע בה. פ. לא היה בטוח בכך. יתכן שהיא ביטאה את התחושה הזו בשל גאוותה, בדיוק כפי שהוא עשה. אבל הוא לא חשב כך. הוא חשב שהאיכות שלה היתה פשוטה יותר ונדירה. היה לה האומץ והוא אהב אותה בשל כך. עם זאת בלי שידע להגדיר במיוחד, הוא ידע שהיא לא גלויה עימו לחלוטין. היא נתנה באופן מוחלט אך גם שמרה באופן מוחלט. הפרדוקס הפריע לו ורדף אותו. זו היתה חידה שהיה עליו לפתור. לעיתים חשב שהתשובה פשוטה מאד. היא שיקרה. היא שנאה ששאלו אותה על העבר. והוא גם חש בעירפול תשובותיה. הפרטים, התאריכים, המקומות,. הוא הרגיש שהיא מסתירה משהו מפניו. חידה היתה היא לו... מה היא רצתה להסתיר? לשם מה? היו לו חשדות שגרמו לו לקנא,והוא שנא קינאה. לכן כאשר חושיו הורו לו לחקור אותה להכריח אותה לספר לו את האמת, תהא אשר תהא, הוא התאפק. בסופו של דבר היא תספר לו, מרצונה החופשי. הוא המתין, איפוא, והיא לא נידבה כל מידע. היא לא דיברה על העבר, והיא לא רוצה לדבר לדבר על העתיד,הוא הבין זאת בתחושת יאוש גוברת ככל שעברו הימים וגם החודשים... גם תכונה זאת לא היתה רגילה בקרב נשים., לפי נסיונו. מרבית הנשים שהכיר היו להוטות לקבוע את העתיד. מתי תתקשר אלי פ.? מתי אראה אותך שוב? הוא תיעב תמיד התעקשות שכזו.התנגד לה. עתה, התחלפו התפקידים. עתה משהוא השתוקק לערוך את התכניות, היתה זו ל. העקשנית שהתנגדה לכל נסיונות לעשות תכניות רחוקות. הסירוב הזה, או ליתר דיוק, ההתעלמות העדינה, אבל ההחלטית, עינתה אותו יותר מהכל. "אני אוהב אותך, את הרי יודעת" אמר ועצר את נשימתו. "גם לי יש רגשות עמוקים אליך פ." היא ענתה בשקט רב, פושת במבטו.הוא שמח והרגיש בטוח יותר. אך ביום המפגש הבא שלהם הרגיש שוב את מבטה המרוחק בעיניה וידע שהוא היה נותן את נשמתו כדי לקבל בטחונות יומיומיים ורגילים ככל שיהיו... והיא ידעה כי שוגה. אך לא אבתה לגלות לו את סודה המר. היא תיעלם מחייו בצורה כל שהיא. היא החליטה כי תיזום מריבה והם ייפרדו... רק שלא ידע.. שלא יגלה...כי חולה היא. היא לא אבתה את רחמיו. היא רצתה לעבור את התקופה הקרובה לבד עם עצמה. היא לא רצתה שיידע כי עומדת היא בפני ניתוח קשה כל כך. ל. רצתה להשאר בליבו כמו שהיא .. יפה ומושלמת כפי שראה אותה תמיד... בעוד יומיים תהייה הרחק ממקום מגוריה... בבית חולים .. ולאחר מכן, החלמה ארוכה ומתישה ממתינה לה... היא לא רצתה שיידע... פניה ושפתיה היו חתומות . חידה תהיה היא לו... סוף.
