קואלה המקורית
New member
כשהבוס נוזף בך
ליד כולם....
תקציר הפרקים הקודמים:
פרק 1: מזכירה רבה עם מזכירה אחרת, השלישית מתערבת, ואף זוכה לריב עם הגברת.
פרק 2: שתי מזכירות שעושות "חרם" על השלישית. ברמה שפוגעת באיכות העבודה ובאווירה בכלל.
פרק 3: מחליטים שהפתרון הטוב ביותר, הוא להפריד בין השולחנות (עד כה הן ישבו בשולחן משותף ארוך, ללא הפרדה).
פרק 4: הקימו קירות (מכוערים למדי), והפרידו בין שלושתן. בעיני זה מכוער, מחניק ולא נעים. נראה כאילו הן חיות באורווה. שלא לדבר על כך שזה ממש לא פתר את הבעיות.
פרק 5: הריבים נמשכים. המזכירה שעליה עושים את החרם כבר מגיעה לקצה גבול היכולת שלה, וגם היא תורמת משלה תוך הרגשה שפוגעים לה בכבוד ובאגו. וגם היא עושה כל מיני פעולות שהיו מיותרות לחלוטין.
פרק 6: הבוס של המזכירה הנ"ל (זו שבדד תשכון), נוזף בה, ככל הנראה, ליד כולן, על הפעולות המיותרות שביצעה. היא יוצאת בוכה, ועכשיו נעדרת מהעבודה כבר יומיים.
כמה שטויות יכולות להיות על אגו? על "כבוד"? (דרך אגב, בהתחלה, כשאני ניסיתי לעצור את כדור השלג הזה, שאלתי את המזכירות מה זה "כבוד". שיגדירו לי את המלה הזו. אף לא אחת, כולל חיפוש במילון, לא הצליחה).
לא חבל על הכעס? (לפי המסורת הסינית, כעס פוגע בכבד ובכליות)
והכי משגע - כולם יודעים. הבוסים, משאבי אנוש, אנשי המחלקה. וכאילו לא אכפת. כאילו, יש אינטרס לא ברור שהסכסוך הזה יהיה בסטטוס קוו. פשוט עצוב, עלוב ומיותר.
(סליחה על החפירה, הייתי חייבת להוציא קצת)...
ליד כולם....
תקציר הפרקים הקודמים:
פרק 1: מזכירה רבה עם מזכירה אחרת, השלישית מתערבת, ואף זוכה לריב עם הגברת.
פרק 2: שתי מזכירות שעושות "חרם" על השלישית. ברמה שפוגעת באיכות העבודה ובאווירה בכלל.
פרק 3: מחליטים שהפתרון הטוב ביותר, הוא להפריד בין השולחנות (עד כה הן ישבו בשולחן משותף ארוך, ללא הפרדה).
פרק 4: הקימו קירות (מכוערים למדי), והפרידו בין שלושתן. בעיני זה מכוער, מחניק ולא נעים. נראה כאילו הן חיות באורווה. שלא לדבר על כך שזה ממש לא פתר את הבעיות.
פרק 5: הריבים נמשכים. המזכירה שעליה עושים את החרם כבר מגיעה לקצה גבול היכולת שלה, וגם היא תורמת משלה תוך הרגשה שפוגעים לה בכבוד ובאגו. וגם היא עושה כל מיני פעולות שהיו מיותרות לחלוטין.
פרק 6: הבוס של המזכירה הנ"ל (זו שבדד תשכון), נוזף בה, ככל הנראה, ליד כולן, על הפעולות המיותרות שביצעה. היא יוצאת בוכה, ועכשיו נעדרת מהעבודה כבר יומיים.
כמה שטויות יכולות להיות על אגו? על "כבוד"? (דרך אגב, בהתחלה, כשאני ניסיתי לעצור את כדור השלג הזה, שאלתי את המזכירות מה זה "כבוד". שיגדירו לי את המלה הזו. אף לא אחת, כולל חיפוש במילון, לא הצליחה).
לא חבל על הכעס? (לפי המסורת הסינית, כעס פוגע בכבד ובכליות)
והכי משגע - כולם יודעים. הבוסים, משאבי אנוש, אנשי המחלקה. וכאילו לא אכפת. כאילו, יש אינטרס לא ברור שהסכסוך הזה יהיה בסטטוס קוו. פשוט עצוב, עלוב ומיותר.
(סליחה על החפירה, הייתי חייבת להוציא קצת)...