כשהולם סובב סביבך

[living a lie]

כשהולם סובב סביבך

אני מתפללת שתגעי בי, שתסתכלי עלי ותאמיני. מתפללת שלא תתרחקי ממני כמו כולן, שלא תעזבי אותי שם, במקום ההוא, שגם את לא רוצה להיות בו. אני רוצה לישון איתך, אפילו לחמש דקות, כדי ששתינו נהיה בתוך השקט ואולי אז אני אכיר אותך. אני רוצה לחבק אותך חזק, לבדוק שאת לא נשברת, שאת עדיין נושמת, גם כשאני פורשת את נשמתי בפנייך. אני רוצה להרגיש אותך ולדעת שזה בסדר. אני רוצה לתת לך יד וללכת ביחד, לשבת בבית קפה, לראות סרט מצחיק ועצוב ומפחיד, איתך, ולא להרגיש שאני פושעת, שאני תלותית, שאני מקלקלת לך. אני רוצה להפשיט אותך, בלי שתברחי, ולראות את כל הסיוטים שלך, והמבוכות שלך, והמפלצות שלך, והאושר שלך, ולעמוד לידך שם ולא ללכת. אני רוצה שננשום ביחד את העבר וההווה והעתיד בלי פינות, ופרשנויות וחידות וקסמים. אני רוצה לקרוא לך שלי, חברה שלי, אור שלי, אהבה שלי, בלי לעג. אני רוצה את הזכות לקבל אותך, עם כל הכתמים, וכל האסונות, וכל הכאבים וכל האחריות. אני רוצה לקחת אותך למקום שבו אין שמים ואין ים, ואין אדמה, ואין אנשים, ויש רק מקום לי ולך, שם בצוק, למעלה. אני רוצה לחשוב עלייך, ולא לפרוץ בבכי, אני רוצה לחלום עלייך, ולא להרגיש שאת מתה בבוקר. כשהעולם שלי סובב סביבך, אני רוצה לכתוב לך ושתשמעי. מיה.