כשהיא לא רוצה הביתה

כשהיא לא רוצה הביתה

אז ככה לגדולה שלי קוראים אלונה . ילדה מאושרת אוהבת חברה וגם אוהבת להיות לבד ולהנות עם עצמה. אבל מה כשמגיע הרגע לאמר שלום ,כשאני באה ( נסחבת עם אחותה הקטנה מאיה) לקחת אותה מחברה מתחיל הסיפור. אלונה לא רוצה ללכת ומאיה שחושבת שבאנו לשחק מתחילה להתפשט ולהכין עצמה למשחק. וכך עובר הערב בשיכנועים ובקשות ,טון כועס ,טון עדין ,צעקות , שכנועים.... התעיפתי ושום דבר לא עוזר. בסוף אני נאלצת לקחת את שתיהן על הידיים (וזה לא פשוט 40 ק``ג על כתפיי). אז מה עושים?
 

לי28

New member
סיון - כמה שזה מוכר

גם אני עוברת את הקטע של דמעות התנין של בני בן הארבע, לא רוצה לעזוב, לא רוצה ללכת, עוד קצת ואני כבר כמו פקעת עצבים, מנסה את כל השיכנועים שאפשר. לאחרונה עליתי על גל שונה... מדיניות חדשה שעובדת, הסברתי לקטן שתמיד אבל תמיד כל הדברים הטובים נגמרים ובעצם עם משהו נגמר ורוצים עוד סימן שזה טוב ואז צריך לסיים בכדי להשאיר עוד קצת גם לפעם הבאה. נכון אז כל פעם צריכים לחזור על אותו נאום פעם אחר פעם, אך זה נעשה בנועם ברגיעה תחת הסבר ללב הקטן של הגוזל עם העיניים שמתחננות לעוד. והנה הפלא ופלא כל פעם זה עוזר (שששששששש לא רוצה לפתוח פה לשטן חחחח) מקווה שגם אצלך זה יעזור שלך לי28
 
למעלה