אשליות טהורות
New member
כשהיינו צעירים . . . ../images/Emo23.gif
טיילנו בחולות עם נערות בתלתלים . . . לא היו מחשבים, האהבה הייתה אז שונה כזאת עם נשמה, לא היה מסך זכוכית מול העינים, היינו מסתכלים זה אל זו בעינים ... רואים את הניצוץ החבוי לו שם, בתוך האישונים, החיוך מזוית השפתיים המתוקות, בחשש רוצה להתפרץ, היינו מרגישים אך הרעד הזה מתפשט בגוף העומד ממול ... שועט הוא לחיבוק עכשיו התבגרנו . . . העידן החדש כבר שועט לו קדימה, כמעט בכל בית יושבת לה קופסא קטנה, עם חלון לעולם אשליה... עכשיו כבר מסתכלים זה אל זו דרך האותיות, דרך המילים, אלו מתנגנות להן, מתפשטות ממלאות את הלב, האהבה הוירטואלית . . . יוצרת לה עולמות עוד לפני שאנו עומדים אחד מול השני יוצרת מתחים, סוחפת את הדימיון, מזרימה לה דם, גם לאלו שהלחץ אצלם נמוך, כאילו נולדנו מחדש . . . אנו המבוגרים עוד זוכרים את אותם הימים, את הפשטות באהבה, בשכונה, בתנועת הנוער, בכיתה... בצבא ... היום הענקנו לילדנו . . . אהבה וירטואלית, אהבה שנוצרת דרך המקלדת, האם זה טוב האם זה רע, עדין בתהליך של התפתחות, מה שבטוח הילדים כבר שולטים בעכברים ובקלידים, אך להם לקחנו את אותם הרגעים הקסומים, של המבט הראשון, זה לפני שאתה או את יודעים אפילו דבר על האדם ממול . . . אנו המבוגרים . . . עם נסיון החיים, למדנו קצת להביע או לצבוע את הרגשות למדנו לכתוב, אפילו לזייף, למדנו בעולם ההיי-טק כי את הבועה יש לנפח . . . לנצל כל דקה של זמן, כל רגע ... כי עוד מעט, וכבר, הבועה, תתפוצץ לה ... כן, שכחנו, איך להיות אמיתיים, איך החיים הם לא וירטואלים שם בחוץ, את האהבה . . . קונים, בזעת אפיים, בהשקעה, לא של מילה או שתיים, כזאת השזורה לה לאחותה . . . שם בחוץ, את האהבה . . . יוצרים, בשתי ידים, בחיבוק, כזה צמוד, גוף אל גוף, להרגיש את השפתיים...לפני השאלה, תגידי, מה הפנטזיה שלך . . .? לילדים היקרים . . . למודי מחשב, האהבה הוירטואלית, עשתה להם החיים "קלים" לאלו הביישנים פתחה היא פתח, וגם דלת אל עלמות יפיפיות שכאלה, שבעבר מבט אפילו לעברם מעולם לא נשלח ... ואלו היפים, כן, הטוסים ... שיודעים להתגנדר, לשלוף שרירים וגם תסרוקת, אך מילה בקושי יודעים הם להקליד את הנערה לשבות, להתנות אהבה . . . על גבי מסך לפני פגישה . . . אנו הנשואים . . . כבר מה יש לומר, את האהבה הוירטואלית, אשר אשליה היא כה נפלאה של מפגש עם הנשמה התאומה, אשר אבדה, ועכשיו נולדה, עלולה היא דלת . . . לפתוח . . . את רוח הפרצים, להכניס אל הבית פנימה . . .
טיילנו בחולות עם נערות בתלתלים . . . לא היו מחשבים, האהבה הייתה אז שונה כזאת עם נשמה, לא היה מסך זכוכית מול העינים, היינו מסתכלים זה אל זו בעינים ... רואים את הניצוץ החבוי לו שם, בתוך האישונים, החיוך מזוית השפתיים המתוקות, בחשש רוצה להתפרץ, היינו מרגישים אך הרעד הזה מתפשט בגוף העומד ממול ... שועט הוא לחיבוק עכשיו התבגרנו . . . העידן החדש כבר שועט לו קדימה, כמעט בכל בית יושבת לה קופסא קטנה, עם חלון לעולם אשליה... עכשיו כבר מסתכלים זה אל זו דרך האותיות, דרך המילים, אלו מתנגנות להן, מתפשטות ממלאות את הלב, האהבה הוירטואלית . . . יוצרת לה עולמות עוד לפני שאנו עומדים אחד מול השני יוצרת מתחים, סוחפת את הדימיון, מזרימה לה דם, גם לאלו שהלחץ אצלם נמוך, כאילו נולדנו מחדש . . . אנו המבוגרים עוד זוכרים את אותם הימים, את הפשטות באהבה, בשכונה, בתנועת הנוער, בכיתה... בצבא ... היום הענקנו לילדנו . . . אהבה וירטואלית, אהבה שנוצרת דרך המקלדת, האם זה טוב האם זה רע, עדין בתהליך של התפתחות, מה שבטוח הילדים כבר שולטים בעכברים ובקלידים, אך להם לקחנו את אותם הרגעים הקסומים, של המבט הראשון, זה לפני שאתה או את יודעים אפילו דבר על האדם ממול . . . אנו המבוגרים . . . עם נסיון החיים, למדנו קצת להביע או לצבוע את הרגשות למדנו לכתוב, אפילו לזייף, למדנו בעולם ההיי-טק כי את הבועה יש לנפח . . . לנצל כל דקה של זמן, כל רגע ... כי עוד מעט, וכבר, הבועה, תתפוצץ לה ... כן, שכחנו, איך להיות אמיתיים, איך החיים הם לא וירטואלים שם בחוץ, את האהבה . . . קונים, בזעת אפיים, בהשקעה, לא של מילה או שתיים, כזאת השזורה לה לאחותה . . . שם בחוץ, את האהבה . . . יוצרים, בשתי ידים, בחיבוק, כזה צמוד, גוף אל גוף, להרגיש את השפתיים...לפני השאלה, תגידי, מה הפנטזיה שלך . . .? לילדים היקרים . . . למודי מחשב, האהבה הוירטואלית, עשתה להם החיים "קלים" לאלו הביישנים פתחה היא פתח, וגם דלת אל עלמות יפיפיות שכאלה, שבעבר מבט אפילו לעברם מעולם לא נשלח ... ואלו היפים, כן, הטוסים ... שיודעים להתגנדר, לשלוף שרירים וגם תסרוקת, אך מילה בקושי יודעים הם להקליד את הנערה לשבות, להתנות אהבה . . . על גבי מסך לפני פגישה . . . אנו הנשואים . . . כבר מה יש לומר, את האהבה הוירטואלית, אשר אשליה היא כה נפלאה של מפגש עם הנשמה התאומה, אשר אבדה, ועכשיו נולדה, עלולה היא דלת . . . לפתוח . . . את רוח הפרצים, להכניס אל הבית פנימה . . .