אני הייתי בן מינוס 6 כשאחותי נולדה ../images/Emo189.gif
והכל היה בסדר עד ש.... עד שנולדתי
( "מי זה הייצור הקטן והמיותר הזה שלוקח את כל תשומת הלב ?"
) היא מספרת דברי שאני לא זוכר, כגון , עד שסופסוף אימא שלי הייתה מצליחה להרדים אותי, אז אחותי הייתה באה ומורידה לי איזה סטירה כדי שאני אתעורר ואצרח ואז שההורים שלי יגידו שאני ילד רע ומעצבן וככה היא תהפוך לילדה החביבה על ההורים... אחרי שכבר למדתי קצת לדבר , בגיל שנתיים שלוש , כבר אז היא הייתה מתחילה לשיר לי שירים מפחידים, שלא ממש הבנתי, מה שהיה ברור הוא - כפי שהיא דאגה להסביר לי... שאם אני לא אתחנן לרחמיה או ארוץ למלא את מבוקשה לפני תום השיר..אז משהו נורא ואיום יקרה... ( מה יקרה וכמה נורא, זה לא היה ברור , אבל חוסר הודאות לגבי מה שיקרה הוסיף שמן למדורה... ) במקביל היא הייתה נוהגת להתחבא בכל מיני מקומות בבית או בבתים של אחרים ולעשות לי קולות מפחידים, או לדבר בקול משונה של מכשפה במטרה להפחיד אותי או לשעשע את עצמה.. היא הייתה באה בלילות בחושך ומפחידה אותי . . . היא השתכללה במשך השנים והתאימה את עצמה להתפתחות שלי, וכל שנה נוספו רעיונות חדשים. חייתי בבועה, ההורים היו עסוקים בפרנסה ולא ראו מה קורה וגם אני לא ממש ידעתי שמשהו לא בסדר כי גדלתי לתוך זה וכניראה שזה היה המצב הרגיל,הטיבעי... היא שיכנעה אותי שיש לה כוחות כישוף וכהוכחה היא "הוציאה" סוכריות מהגשר שלה ומסטיקים מהטבעת שלה ... והמטרה היא להראות לי שאם היא יכולה לעשות כישופים טובים אז היא יכולה לעשות גם כישופים רעים ... ולא כדאי לי להתעסק עם כוחות הכישוף של הטבעת שלה כי אי אפשר לדעת מה עוד יכול לצאת משם חוץ ממסטיקים ...
וכשהיא הייתה רוצה לשמור לעצמה את הממתקים שההורים שלי קנו ושמו בארון במטבח היא היא הייתה אומרת לי שאם אני אפתח הארון אז הגולגולת שלי תצא משם ותרדוף אחריי ... והרי לא רציתי שדבר נורא כזה יקרה ...
השיא היה כשאכלתי ענבים ופעם אחת ענב שלם ועגול החליק לי ישר לתוך הגרון ונתקע בקנה הנשימה , לא יכולתי להוציא או להכניס אויר ובטח שלא לדבר , ההורים לא היו בבית, רק אחותי ...וכשראיתי שהענב לא יוצא רצתי בפאניקה למקום שאחותי הייתה ועשיתי לה סימנים לכיוון הגרון בליווי חירחורים, היא הייתה עם הגב אליי והסתכלה עליי דרך המראה ואמרה לי לעוף מפה ... הרגשתי חסר אונים, ידעתי שאני בשניות הקרובות אמות, אין מ שיציל אותי , חיי הקצרים חלפו במוחי ...אני כבר לא יכול לעמוד פלג גופי העליון מתמוטט כלפי מטה בעודי מצליח לעמוד על רגליי , פי ניפער כלפי השטיח ואז לפתע הענב פשוט מתגלגל לו החוצה... קשה להאמין, אבל אני פתאום יכול לנשום , הקלות הבלתי נסבלת של המובן מאליו הכתה בי ...לנשום ... שנים לא דיברתי על זה, ההורים במילא לא הקשיבו לי אף פעם .
האם שוחחו על הולדת אחים ומאין באים ילדים לעולם קודם לכן
