כשהייתי בספרד ורקדתי באוטובוס...

[עדה המקורית]

כשהייתי בספרד ורקדתי באוטובוס...

אמרו לי שאני בערך כל הזמן רוקדת את אותן התנועות? ואיך אפשר אחרת? הרי כאשר רוקדים ריקודי בטן - אלו בערך אותן התנועות, כאשר רוקדים סלסה גם כאן אין כל כך הרבה תנועות ואותו דבר בריקודי שנות השישים. מה שאני מנסה כאן לומר לכם שרק בריקודי עם יש אתגר רב (אמנם יש צעדים הלקוחים גם מסגנונות שנות השישים וכד´) אך בריקודי עם לא משעמם שהרי על כל שיר מחברים היום ריקוד ואם יש בערך 5000 ריקודים אז בוודאי שלא משעמם שהרי יש אתגר לזכור את כולם אמת? וכך מצאתי את עצמי רוקדת באוטובוס את אותן התנועות והחברה כמובן ישר הרגישו שאין הרבה מה להוסיף. נו - אז שיבואו לריקודי עם ויראו מבחר של צעדים ותנועות! כמובן שנאמתי להם ברמקול והזמנתי את כל הקבוצה לנסות לרקוד ריקודי עם שהרי גם בחו"ל אני זוכרת שיש לי מטרה לפני למשוך תמיד קהל אלינו! אז בספרד היה כיף ובארץ יותר כיף - בספרד הדגמתי לחבר´ה קצת מריקודי העם וכאן חזרתי סוף סוף לרקוד. אז חבריה, מה אתם חושבים ההבדלים בין ריקודי העם ליתר הסגנונות? איך לא משעמם להם בסגנונות האחרים? אך עוד דבר, היו לנו הופעות של להות פלמנקו - באמת ברמה! אך שוב לאחר כמה זמן כבר רציתי לחזור אל ריקודי העם האהובים שלי ושלנו. ערב נעים והמשך הנאה מכל הריקודים!

 

[מירי לוי 1]

הי עדה, יופי שחזרת.

אז מה בסוף עדה, האם הספרדים קלטו את ה"צעד התימני" שלנו או שלא ? חוששתני שהם קצת מיושנים, ומתעקשים להשאר עם הפלמנקו והפסדובלה שלהם. אולי בגלל שהם גרים בגלות ספרד. חוצמזה עדה באת בזמן, את מתוכננת להיות חלק מחידת השבת הקרובה שלי (וזה כבר רמז), אז שיהייה לך כל טוב וברוכה השבה. מירי.

 

[עוז 2002]

מירי, תיזהרי...

אתן עוד תהיו בסוף חברות...!

 

[בריזה מן הים]

זה מזכיר לי דיון

שהיה לי פעם עם אחד ממכריי מריקודי שנות השישים. אני, כידוע, או שלא כידוע, רוקדת מכל הבא ליד - ריקודי עם, סלסה, שנות השישים, ומוצאת בכל דבר את מה שאני אוהבת. אז פעם באמת שאל אותי אחד שלא רוקד ריקודי עם - זה לא משעמם? בריקודי שנות השישים ובסלסה אני מאלתר כל הזמן. זה לא משעמם לרקוד ריקודי עם, כשכל הצעדים מוכתבים מראש ואין מקום לאלתור? קודם כל הסברתי לו, שבניגוד למה שהוא חשב - שיש משהו כמו 100 ריקודים שעליהם חוזרים בכל הרקדה - הסברתי לו שיש הרבה הרבה יותר ממאה, כך שודאי שניתן לגוון את ההרקדות. שנית, בעיני אמנם הצעדים מוכתבים - אבל עדיין כשמסתכלים על האנשים - אין שניים שרוקדים אותו דבר. כל אחד מוסיף את הסגנון שלו לריקוד. בגלל שהרבה פעמים בריקודי עם הרגליים רוקדות כבר מעצמן - ניתן להשקיע יותר ב´איך´ ולא ב´מה´ - כלומר איך רוקדים, ולא איזה צעדים עושים. מצד שני, לגבי ריקודים אחרים - סלסה, טנגו וכו´ - את צודקת, עדה, שהצעד הבסיסי הוא מוגבל ולא מגוון - אבל כמות הוריאציות והאלתורים שאפשר לעשות היא בלתי מוגבלת. מעולם לא הרגשתי שמשעמם לי לרקוד ריקודי שנות השישים - כל פעם זה כמו ריקוד חדש לגמרי, שאף פעם לא רקדתי, ובמידה מסויימת זה באמת כך - בריקודים האלה לא רוקדים את אותו ריקוד בדיוק, על אותן וריאציות יותר מפעם אחת. אני יודעת שאני מעט חריגה פה, כולם כל כך כרוכים אחרי ריקודי עם ומוכנים להגן על מעמדם כריקוד הנשגב בחירוף נפש.. מה לעשות שאני אוהבת את כל סוגי הריקודים במידה שווה..

 

[שוגי היחידה]

בריזה - ../images/Emo13.gif

את בכלל לא חריגה

יש הרבה רוקדי רקודי עם שנהנים מאוד גם מרקודים אחרים לדוגמא אני : אני מסוגלת לרקוד בוקר צהריים וערב גם שנות השישים וגם רקודי עם מבלי להשתעמם ולא ימאס לי.

 

[ירון מישר]

את צודקת לחלוטין

האתגר בריקודי עם הינו "לזכור" כמה שיותר ריקודים. אח"כ אפשר גם לשנות אותם ולאלתר על הצעדים וזה נהדר. לעומת זאת בריקודי שנות ה-,60 כמו שקוראים להם אצלנו (פסודובלה, טנגו, רומבה וכו´) האתגר הינו "לשחק" עם הצעד הבסיסי ולחבר כל פעם ריקוד חדש ושפה חדשה עם בת הזוג. לעשה הגבל בריקודים אלה הינו ה"כוריאוגרף" של הריקוד עבור עצמו ובת זוגו. יכולתו להוביל, לאלתר, לבנות ואריאציות שונות - היא זו העושה את הריקוד. לעניות דעתי דבר הדורש יכולת גבוהה יותר מאשר ריקודי עם. הבחורה צריכה "להבין" את שפת הגוף של בן זוגה ו"ללכת" אחרי הכוריאוגרפיה שלו וגם כאן יש צורך ביכולות גבוהות ובתאום הנבנה באימונים רבים, הרבה יותר מאשר בריקודי עם. יתרונם של ריקודי העם, עבורי, הינו הריקוד בחברה ולא רק עם בת הזוג והשירים שהם, ברובם, שירים ישראליים.

 

[snitzel]

ריקודי עם בספרד

לכאורה, באמת ריקודי העם הם עסק די משעמם. אותם ריקודים, אותם צעדים "מוכתבים". אבל, גם במוזיקה, כולם מנגנים את אותם תוים באותן יצירות האם מישהו מעלה בדעתו לחשוב שכולם מנגנים אותו דבר? הלא כל אחד מכניס ביצירה מוזיקלית את עצמו, וכל אחד מנגן שונה מהאחר. בריקודי העם, מנסיוני הרב, כל אחד רוקד את עצמו, מנשמה שלו, בסגנון שלו, ואין שניים שרוקדים זהה, ואפילו אותו אדם עצמו רוקד את אותו ריקוד בכל פעם בצורה אחרת. הלואי שנמשיך ליהנות מהריקודים גם להבא...

 

[פרפרברשת]

ובנוסף - לאו דווקא בארצות אחרות

גם פה בארץ ,אנשים מסתכלים על ריקודי העם כאילו איזה גוף זר בגופו של אדם, כשאני מכריזה שאני רוקדת ריקודי עם , מסתכלים עליי כאילו שאני מעולם אחר ומתחילים התגובות זה לא משעמם? הרי כל הזמן אותם צעדים ! כל הזמן להסתבובב במעגל? וכאן אני צריכה לצדד להסביר את משמעות הריקוד, את האהבה שבדבר שאין לוותר עליו ומה שזה עושה לי, איזו הרגשה נפלאה תרופה נפלאה , הבן שלי המום ממני שאני כמעט כל שיר שמושמע אני מכירה , והוא שואל " אמא איך את מכירה את השיר הזה? " לדעתי כמו שנאמר זה לא רק הצעדים זה כל מה שמסביב החברה, השירה, הסגנון ועוד הרבה אחרים , אולי אם היו משמיעים או מרקדים גם היום בבתי הספר אולי התמונה היתה שונה .

 

[עדה המקורית]

תודה לכל המשיבים

אכן חזרתי. ברוכים הנמצאים. שמחתי לקרוא את כל התגובות המעניינות, עלי להוסיף שגם אני מצטרפת לאלו שכתבו שהם אוהבים את כל הסגנונות. אני בעיקר אוהבת את הריקודים שעושים תנועות עם האגן כמו: הסלסלה, ריקודי הבטן והטוויסט. בנוסף לריקודי העם שאני נהנית לזכור את הצעדים של כל ריקוד וריקוד לגבי זה משמש אתגר. ואכן אני מצטרפת למה שאמר ירון שבריקודי שנות השישים אתה חייב להתאים עצמך לבן הזוג וללכת עמו - עם הריקוד. לצערי יצא לי להכנס למחשב רק היום ואני מקווה שלא מאוחר מאד להגיב ושתוכלו לראות שקראתי את מה שכתבתם. שיהיה לכם ערב נעים. אגב, אני מתכננת את הטיול הבא - כנראה לסין סין תאילנד תאילנד (בספטמבר הבא אם ירצה השם).