כשהילדים לא רוצים לבוא

ornme1

New member
ולגבי המקרים שאינם קשורים לגישה של "מסורבי הקשר" ובנות זוגם?

קראתי כמה פוסטים שלך, גלית, בהם שמת את הכותרת "פתרון" לשינוי גישה של המורכבים (ציטוט "בעיניי הפתרון לתסבוכת הזו מצוי במקום אחר לגמרי, הוא בכלל לא קשור לילדים")
שינוי הגישה הוא רצוי, חיובי, יכול להוות במקרים מסוימים (ורק במקרים מסוימים) בסיס להתחלת דרך שבסופה אולי יגיע פתרון.
שינוי גישה כשלעצמו אינו פתרון.
בחלק מהמקרים שינוי גישה אפילו לא קשור לפתרון.
והפתרון, בין אם יתבסס או לא יתבסס על שינוי גישה, בהחלט קשור לילדים...

איני מכירה סטטיסטיקות, כמה מתוך כל האבות שבפרק ב' סובלים מכך שילדיהם מסרבים לבוא אליהם, אבל אני מכירה כמה אבות שסבלו מכך לאורך תקופות.
ולא נראה לי שקשור לגישת בנות הזוג.
 
מענה לאורנה

הי אורנה,
המצבים שבהם הילדים מסרבים לבוא לביתו של האב/האם או להכיר בחייהם החדשים, הם מצבים מורכבים. כל מקרה לגופו, זה נכון תמיד.
זוגיות בפרק ב' עם הילדים היא עולם ומלואו, ואין כללים וחוקים להתמודדות שאחידים לכל המקרים. זה ברור .
את צודקת. לפעמים גם גישה מאוד חיובית של בת הזוג לא עוזרת, אם הילדים מחליטים שהם מתנגדים בכל מחיר.
יחד עם זאת באותה מידה ברור שגישה שלילית של בת הזוג לא מקדמת ולא משרתת את העניין.
אני מכירה נשים ששומרות טינה, מחמיצות פנים, ונותנות לילדים של בני הזוג שמגיעים הביתה תחושה שהם לא רצויים ולא אהובים.
הן כל כך כועסות על התנהגות הילד/ה ועל גישת ההורה בן זוגם, שגם כשהם כבר מגיעים, לא נפתחת האפשרות לתקשורת נעימה, לאוירה טובה ולנסיונות להתקרב.
אני מאמינה שהחלק שלנו מול הילדים של בני הזוג, הוא תמיד לתת להם תחושה שהיכן שנמצא אבא שלהם, שם גם מקומם.
אם אנחנו גרים יחד, אז הבית שלנו הוא גם הבית של כל הילדים שלנו כולם, בין אם מגיעים פעמיים בשבוע, או פעם בשנה.
הפוסט נכתב כדי לתת תשומת לב לחלק שלנו כבני הזוג של... במקרים האילו של התנגדות הילד לזוגיות החדשה.
אין לנו כל יכולת לשנות מישהו אחר, לא את הילדים, לא את אבא שלהם, אלא רק את עצמינו, את הגישה שלנו.
זה החלק שלנו בתהליך, עליו יש לנו שליטה.
בעיניי בכל שלב אנחנו צריכים לבדוק שבכל מה שקשור אלינו, אנחנו לא מנוהלים ע"י אגו, כעסים, התחשבנויות, אלא ע"י קבלה, סלחנות ואמפטיה - כלפי הילדים שלנו וכלפי הילדים של בני הזוג שלנו, באותה מידה.

גלית הלר
 

ornme1

New member
מסכימה לכל מילה, פרט להצגת שינוי הגישה כפתרון... אולי דרך.

 

זועמת1

New member
עד מתי?

גם אם ה"ילדים" כבר עזבו את הבית, ומצהירים שזה בגלל ה"מפלצת" אותה מצהירים ששונאים , ובאים לבקר כשהם מתעלמים ממנה לחלוטין ברמה של אפילו לא להגיד לה שלום, גם אז נמשיך לנהוג באמפטיה? זה לא קמת ביטול עצמי?
למה לתת למישהו הרגשה טובה כשהוא מתנהג כמו %^&*%$#
איך לנטרל כעס? למה לתת הרגשה טובה לשונאים אותנו?
 
למעלה